יומן המלחמה של הרשקו

אל”מ (מיל’) יצחק בן צבי (“הרשקו”), מאושיות האיכון של חיל התותחנים, נשלח מביסל”ת לסייע לאוגדת הצנחנים. 30 שנה אחרי, הוא משחזר את התפקיד המכריע שמערך האיכון מילא בקרבות

מאת אל”מ (מיל’) יצחק בן צבי

אנשי הפאלנגות. צילום: יוסי בן חנן

בכל אוגדה נורמלית ישנו אגד ארטילרי ובתוכו גדוד איכון. באוגדת הצנחנים, שפעלה בציר החוף במלחמת של"ג, לא היה גדוד כזה. בית הספר לתותחנות שדה בשבטה שלח את מיטב מפקדיו ומדריכיו כדי למלא את החסר ולסייע לאוגדה. חיילי ביסל”ת הוכיחו את עצמם ברוח הלחימה, בגמישות, במקצוענות וביכולת להתאים את הטכניקות המוכרות למצבים משתנים, שאיפשרו להגיע להישגים מרשימים.

“התגובה המהירה והמסיבית של הארטילריה תוך הפעלה ריכוזית של מפס”ח האיכון של ביסל”ת הייתה הגורם שהביא להשמדה טוטאלית של מערך המחבלים בבירות ובסביבתה”, אמר בזמנו הקתמ”ר, אריה מזרחי. ביסל”ת שלח למלחמה שתי מערכות איכון: האחת, בפיקודו של תא"ל )מיל'( ארנון בן עמי, שהתמקם בגזרה המערבית בראס ביידה ובשקיף אל-חרדון וחבר לעוצבת “הגליל” בציר החוף לכוון דאמור, ומערכת נוספת, בפיקודו של סא”ל )מיל'( יוני שמשוני, שנחתה מהים, ליד שפך נהר האוולי. כל אחת מהמערכות כללה מכ”ם “מעופף” ושתי תצפיות ארוכות טווח.

המקלחת הראשונה מפס”ח האיכון התמקם בבית הספר לטבק, מדרום לדאמור, ומשם רשם שטח לטובת לחימת חטיבת הצנחנים באזור. כבר ביום שלישי ה- 8 ביוני 1982 , חברו שתי מערכות האיכון ואוחדו תחת פיקודו של ארנון בן עמי. גרי קורן היה קצין האג”ם, ואני שימשתי כקמב”ץ ומפקד תצפיות ארוכות הטווח. יוני שמשוני נלקח למשימות אחרות.
בקרב של חטיבת הצנחנים נגד מערך המחבלים בדאמור, שנערך למחרת, איתרנו במדויק תותחי 122 מ”מ, תותחי 130 מ”מ ומטל”ר 240 מ”מ, אולם, לצערנו, לא עמדו לרשותנו יחידות אש.
בימים הבאים היינו צמודים לחפ”ק מפקד האוגדה, האלוף מיל’ עמוס ירון, בווילה בדוחא )מקום נפילתו של האלוף קותי אדם ז”ל (, ולראשונה פגענו בתותחי 122 מ”מ שירו על כוחותינו. עם הכניסה לבירות, כשבוע לאחר תחילת המלחמה, התמקמנו בבניין העירייה ולראשונה זכיתי “למקלחת”. שטיפה מהירה עם הצינור על המדשאה שלפני בניין העירייה, הייתה מבחינתי מרעננת.

אני קיבלתי משימה אישית חשאית - לאתר מקומות להצבת תצפית ארטילרית לעבר בירות. כדובר צרפתית היה לי קל לחבור לכוחות הפלנגות. הורדתי מעלי כל סימני זיהוי צה”ליים וחברתי לרכב אזרחי בלוויית שני פלנגיסטים ושתי צעירות מקומיות. תוך מספר שעות עברנו במסלול הסובב את בירות. הגעתי למקומות שכוחות צה”ל טרם הגיעו אליהם. באחד המבנים פגשתי את מפקד הארטילריה של הפלנגות, בחור בשם טוני, שממנו קיבלתי סקירה מפורטת על מיקום החטיבה הסורית 85 ומיקום מפקדות ארטילריית המחבלים. שבתי מהמשימה עם תכנית היכן למקם את התצפיות הארטילריות שלנו.