המלחמה של מת"פ הצפון

תא"ל (מיל') אורי מנוס שימש כמפקד התותחנים הפיקודי (מת"פ) של פיקוד הצפון ב"שלום הגליל". תכנית הקרב ששורטטה מול עיניו בפעם הראשונה על קופסת סיגריות, הפכה למלחמה, שלקחיה תקפים עד היום

תא"ל (מיל') אורי מנוס

חמ"ל מת"פ צפון

רס"ן רמי בוסי, מפקד הסיוע הארטילרי של חטיבת הטנקים 500 , הופתע בבוקר היום הרביעי למלחמת שלום הגליל, כאשר ניגש לנגמ"ש הפיקוד שלו, וגילה כי הוא מוקף בשלושה טנקים,
השומרים עליו מכל משמר. "זו הוראה של המח"ט דורון רובין להגן עליך", השיב לו מ"מ הטנקים. "אנחנו לא יכולים ללא הסיוע הארטילרי שלך". אירוע זה התרחש בגזרה המרכזית, לאחר הקרב בעין זחלתא. מספר קילומטרים מזרחית משם, בגזרת הבקאע הסורי, בקרב הידוע בשם "סולטאן יעקב", כוחות התותחנים חיפו על טנקים ישראליים שעסקו בלחימה. "זה היה כמו ב'קריעת ים סוף'", נזכר סגן בן עמי זגגי, קצין המבצעים של גדוד הטנקים, שנקלע למארב הכוחות הסוריים. "משני צדי הדרך ניצבו קירות העשן והאש של פגזי תותחני צה"ל, שאיפשרו לנו לעבור ללא פגע. חשתי כמו ביציאת מצרים כאשר משה העביר את בני ישראל בחרבה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם", מספר זגגי.

שני מקרים אלה מייצגים עוד סיפורים רבים נוספים, וממחישים את השפעת חיל התותחנים על שדה הקרב במלחמת של"ג. הזירה הביתית מתום מלחמת יום הכיפורים ועד תחילת מבצע של"ג ב 6- יוני
1982 , פיקדו על חיל התותחנים שלושה קתמ"רים - כולם חוו באופן ישיר את מלחמת יום הכיפורים. הראשון, האלוף )מיל'( נתי שרוני, שימש קתמ"ר במלחמת יום הכיפורים, והניע את התהליך לקידומו של החיל. מחליפו, תא"ל )מיל'( אברהם בר דוד, ששימש באותה מלחמה כמת"פ צפון, המשיך בתנופה. תא"ל )מיל'( אריה מזרחי, שהיה הקתמ"ר במלחמת של"ג, שימש כמג"ד 405 וכמפקד הסיוע של חטיבה 7 בקרבות רמת הגולן ביום כיפור. השלושה היו חדורי משימה ליישם את לקחי
המלחמה ההיא, ולהביא את חיל התותחנים למקומו הראוי בשדה הקרב.

גם מפקדי היחידות בשלום הגליל שימשו כקצינים זוטרים ביום כיפור, וחוו את התסכול ואת מפח הנפש, כאשר לא הצליחו לתת מענה ראוי לכוחות היבשה. הם הבטיחו כי "אותנו לא יפתיעו
שנית. אנחנו נהיה מוכנים לכל מצב". ואכן, למלחמת של"ג חיל התותחנים הגיע מאורגן באגדים ארטילריים אורגניים, במספר גדודים רב יותר ובנשק ואמצעי איכון מתקדמים. היחידות היו
מאומנות והפגינו כשירות מבצעית גבוהה. צה"ל ואיתו גדודי חיל התותחנים הכיר מקרוב את זירת הלחימה בלבנון. לאחר מלחמת ההתשה בסיני, באוגוסט 1970 , עבר מרכז הכובד של התעסוקה המבצעית של גדודי התותחנים לקו לבנון ולרמת הגולן. בתחילת שנות השבעים, כאשר המחבלים
העתיקו את בסיסי היציאה שלהם לפעילות טרור מירדן לדרום לבנון, צה"ל הגיב לפיגועי הטרור במבצעי ה"קלחות" – פשיטות רגליות ורכובות שבהן שולבו התותחנים במתן חיפוי צמוד
והשתלבות בשדרות התנועה של הכוחות המבצעים. כמו כן, הסכם הפסקת האש עם סוריה בתום מלחמת יום הכיפורים הסיט את התעסוקה המבצעית מרמת הגולן השקטה לדרום
לבנון הסוערת. במבצע "ליטאני", בחודש מרס 1978 , סוללת 160 מ"מ וסוללת
מ 109- שולבו בכל ציר כמשמר קדמי, ולראשונה הופעלה סוללת איכון של האגד, המצוידת באמצעי האיכון והטווח "המעופף" וה"להטוט"ר". המט"ל )מד טווח לייזר(, שפיתוחו הסתיים זמן קצר קודם לכן, הגיע לקציני התצפית הקדמיים תוך כדי הקרב, ישירות ממפקדת קתמ"ר. במבצע ירו יחידות התותחנים כ 17,000- פצצות ופגזים. זה היה מהלך מבצעי נרחב ראשון מאז מלחמת יום הכיפורים. ההבדל העיקרי היה שהפעם אנחנו היינו היוזמים. "התותחנים אצלי במבחן" מכיוון שההתנסות המבצעית של החיילים והמפקדים והטמעת תורת חת"ם התבצעה בשדה הלבנוני, מרבית הסד"כ של החיל בסדיר ובמילואים היה תחת פיקוד הצפון. בתחילת קיץ 1980 , בתום שנה כמפקד אגד ארטילרי "התקומה", נקראתי להחליף את אריה מזרחי כמת"פ צפון, לאחר שהוא מונה לתפקיד
הקתמ"ר. מאוחר יותר הבנתי כי לא היו קופצים לתפקיד. דמותו של מפקד הפיקוד האלוף יאנוש בן גל, הרתיעה רבים וטובים. יאנוש התפרסם בסגנונו הישיר והבוטה, וכאחד השש אלי קרב.

על אף שהכיר אותי ממספר תפקידים בעבר, יאנוש לא היסס לסנוט בי. בטקס קבלת המינוי בלשכת הרמטכ"ל, עם הרמת הכוסיות והברכות, הוא לחש לי: "מה אתה מחייך? אתה והתותחנים שלך אצלי שנה במבחן. רק אם תעבור אותו, תחייך". ואני לא הפסקתי לחייך, ככה אני. ואכן, לקח לי בערך שנה להוכיח לו שאפשר לסמוך על מערך התותחנים בצפון. יחידות התותחנים היו במבחן של עשייה מבצעית מתמדת מיוני 1980 ועד מלחמת "שלום הגליל". השתתפנו באופן פעיל ב 14- מבצעי פשיטות בדרום לבנון, ובתוכם עשרה ימי קרב ארטילריים ביולי 1981 . את עיקר הפעולות ביצעו חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים. פשיטות מוסקות ורגליות, כאשר קבוצת
הקישור הארטילרי ומפקדי הגדודים ולעיתים גם מפקדי הסוללות, משולבים בכל נוהל הקרב. הקפדתי כי לפני הביצוע מפקדי הכוח הפושט יתדרכו אישית את החיילים בסוללות. הם הציגו
את תכנית הקרב והדגישו את חשיבות הדיוק והתזמון הנכון לפקודת האש שלהם. ב 18- באוגוסט 1980 התקיים מבצע "מוביל", שכלל פשיטה מוטסת ורגלית של חטיבת גולני על בסיס מחבלים ברמת נבטיה, כשבסמוך ובאגף מאיים עדיין מבצר הבופור.

הסיוע הארטילרי התבסס על הגדודים הסדירים של אגד 282 , שביצעו תנועת לילה ארוכה, ישירות מרמת הגולן, ופרסו בעמק מרג'-עיון בלבנון. הסיוע הארטילרי לקראת היעד ועל היעד בוצע כנדרש. עם זאת, היו בעיות תקשורת ביני לבין מס"ח גולני, יוסי דגן. בשלב הקריטי והמסוכן של פינוי הכוח במסוקים, כשהיה צורך בשיתוק מקורות ירי סמוך מאוד לנקודות הנחיתה, חיל האוויר התנגד לירי ארטילרי שלנו. על אף זעקותיו הנואשות של המח"ט אילן בירן, לא אושרה האש. לך תסביר למח"ט גולני את הסיבה לעצירת האש בשלב כה קריטי. "הסיבה לא מעניינת אותי, התותחנים אכזבו אותי!", אמר. בתום המבצע ערכנו תחקיר מפורט בהשתתפות קציני מקתמ"ר. לא הסתרנו אף ליקוי, ביודענו כי לפנינו עוד מבצעים רבים. בתום התחקיר סיכמנו על נוהל המאפשר ירי ארטילרי בהתחשב במסלולי הטיסה של מסוקים.