מגשרים על פערי הדורות

קציני גדוד 405 מתקופת הקמתו והסבתו לגדוד תומ"ת "רוכב" נפגשו עם מפקדי הגדוד של היום. בימים בהם צה"ל מתמודד עם אתגר שילוב חיילים מתרבות הרשתות החברתיות, התעניינו מפקדי העבר מי הם הלוחמים של היום המוכרים בשם "בני דור ה-Y וה-Z"

אל"מ (מיל) אהרון אמויאל ותא"ל (מיל') אורי מנוס

בעיצומה של מלחמת ההתשה, לאורך תעלת סואץ, בגזרת בקעת הירדן, וברמת הגולן, נדרש חיל התותחנים לתוספת יחידות אש, בעדיפות לנשק ארוך טווח. בשנת 1969 הוקם גדוד 405, תחת פיקודו של סא"ל מיכאל (מונדי) כרמלי. לתפקיד הסמג"ד מונה רס"ן שרגא בן צבי ז"ל, ומפקדי הסוללות היו סגן יצחק גזית, סגן יחיעם שרון וסגן יצחק ורדי. הגדוד נשא אז בעול המרכזי של פיקוד המרכז – ירי לעבר יעדי הצבא הירדני.

עם קליטת תומ"ת ה"רוכב" (M-109) בתחילת שנת 1970, הוטלה על סא"ל אלי דורון משימה להסב את גדוד 405 מגדוד עם תותחים נגררים (155 מ"מ הוביצר צרפתי) לגדוד מתנייע. דורון היה בין אנשי הצוות שקלטו את הכלים הראשונים המתנייעים בגדוד 404 בסוף שנות ה-50 והיה בעל ניסיון רב בתורת המתנייע. רס"ן דוד אורון נבחר לשמש כסגנו. מפקדת קתמ"ר הציבה להסבת הגדוד את סגל הקצינים המובחר ביותר בחיל.

קבוצת קציני גדוד 405 בתקופת ההסבה לתומ"ת ה"רוכב" הראשון של חת"ם היא קבוצה מגובשת, ולפני שנתיים ביקרה בשבטה (ראה גיליון "תמיד תותחן" מס' 59, ספטמבר 2017). הפעם, הצפינה החבורה לגדוד 405 ברמת הגולן, בתאריך 31 באוגוסט 2017. חלקם נמנו עם מקימי הגדוד ומרביתם שירתו בגדוד בעת הסבתו מנגרר למתנייע.

47 שנה חלפו מאז ימי ההסבה ל"רוכב". אנו, דור המייסדים, ממשיכים להאפיר בשערות ראשינו. הזכרונות רק מתחזקים, ושוב אנו מתרגשים מול קסמה של נוסטלגיה. עלינו לרמת הגולן לפגוש את הגדוד הסדיר היקר לנו מאוד.

מתוך רגשי כבוד ומתוך מחויבות לערך הרעות, הצטרפו אלינו לביקור זה בני משפחתו של חברנו  אל"מ רפי מילוא (מילמן) ז"ל, שהיה אז הקס"ם הגדודי בתקופת ההסבה. רפי המשיך לקריירה צבאית מרשימה מאוד בתפקידי מחקר ופיתוח (מכ"מים), בשיאה כיהן כראש תח"ם. לדאבוננו, לפני פחות משנתיים נפטר רפי כתוצאה ממחלה קשה. אשתו, מלכה, ושלושת בניהם (לירון, אמיר ודביר) השלימו בחן רב את חסרונו וסיפרו לנו על פועל חייו.

מכבדים את המורשת וההנצחה

התחנה הראשונה בסיור הייתה אנדרטת נופלי גדוד 405 במלחמת יום הכיפורים, שהוקמה בשנת 2008 על-ידי תא"ל (מיל') אורי מנוס ורעייתו לביאה בסיוע רס"ג הגדוד נאהי זאין. האנדרטה, המרוחקת כקילומטר מהכביש הראשי ומחאן אורחה, מהווה שער כניסה להכרת מורשת גדוד 405. המג"ד המארח, סא"ל יותם בורשטיין, קיבל אותנו בפתח וסיפר כי השבוע כל חיילי הגדוד עברו ושמעו הסבר במקום על מורשת הגדוד במלחמה.

אורי מנוס, סמג"ד 405 בתקופת מלחמת יום הכיפורים, סיפר לנו בהתלהבות והתרגשות על קורות סוללה ב' שנפגעה מטווח קצר על-ידי פלוגת טנקים סורים בלילה הראשון של המלחמה, ועל החילוץ וההצלה של יתרת הגדוד. לבסוף, כינס אותנו ליד מצבת הנופלים עליה חרוטים שמות 21 נופלי הגדוד במלחמת יום הכיפורים. הוא התעכב ליד שמו של כל אחד מהנופלים וסיפר על דמותו, קורותיו במלחמה ונסיבות נפילתו.

הצגת תכלית של ביצועי הגדוד

לאחר שהגענו למחנה "יואב" בצפון רמת הגולן, עת האזנו להסברים מפי אחד המסו"לים, הבחנו בפלגת תומ"תים שנעה במרחק של עשרות מטרים מאתנו. לפתע נשמעה ברמקול פקודה שכל תותחן השומע אותה מזדקף ונדרך – "מטרת סוללה". בחנו במבט נוסטלגי את תומ"ת ה"דוהר", השונה מעט במראהו מ"רוכב" ההסבה קצר-הקנה שלנו. מהירות התגובה של הצוותים לא הרשימה אותנו, שכן גם אנחנו היינו כאלה נמרצים בצעירותנו. אחד הוותיקים העיר שהקנים לא מקבילים. ניסינו לחפש את המפי"ק, אותו מוצב פיקוד סוללתי נייד בנגמ"ש ה"מוגף" בו עושים את חישובי הירי ומפקדים על הפלגה. "לא תראו כאן את המפי"ק", השיב המסו"ל שכאילו קרא את מחשבותינו. "איפה הק"ס עם המכוון? מה עם הקס"ם"? אנחנו שואלים מודאגים. "הטכנולוגיה של היום מבטלת את הצורך במדידות", ענה המג"ד. "אבל לעומת זאת יש לנו מחלקת סיור שלא הייתה בזמנכם", הוסיף.

מחליפים משמרת וחוויות

באופן נדיר, כונס גדוד 405 כולו במחנה "יואב" ביום הביקור. חיילי הגדוד הגיעו לכאן לאחר חודשים ארוכים ומייגעים של תעסוקה מבצעית, והגיעה השעה לאימון קיץ יחידתי. תזמון הביקור שלנו אינו מקרי. המג"ד, סא"ל יותם בורשטיין, החליט להוסיף לאימון המפקדים פרק מורשת בצורת מפגש עמנו, הוותיקים.

במהלך הביקור שלנו נערך טקס חילופי סמג"דים, בנוכחות כל קציני הגדוד. את רס"ן בנימין וינטר, הסמג"ד היוצא ללימודים במסגרת התכנית הצה"לית, החליף רס"ן מעין וגסנברג. שניהם זכו לשבחים רבים מפי המג"ד. במהלך האירוע הבחנו כי בחדר נוכחים עוד שני סמג"דים ותיקים: שאול צ'יטיאט – סמג"ד ההסבה, ואורי מנוס – סמג"ד המלחמה. בנוסף אליהם היו גם שני מג"דים – יחיעם שרון ושמואל אהרון. השניים החלו דרכם כמסו"לים בתקופת ההסבה וחזרו מאוחר יותר לתפקיד מג"ד. ארוחת הצהריים שימשה הזדמנות לשיחה בין שני דורות המפקדים, שלמרות פערי הגיל הגדולים, עדיין מצאו נושאי שיחה משותפים.

דוגמא מיוחדת היא המפגש בין סגן ד"ר נוגה קולניק – רופאת הגדוד הסדיר, עם פרופ' רפי קטן – רופא הגדוד בתקופת ההסבה, ועד לא מזמן ראש המחלקה האונקולוגית בתל השומר. השניים לא עזבו אחד את השנייה עד תום הביקור ובשיחה שהתפתחה בין השניים עמדו על הדומה והשונה בין שתי התקופות. כמו אז גם היום, בעת שגרה מקבל הרופא הגדודי חולים ודואג לטיפולם, ובזמן חירום הוא משמש כרופא מבצעי-קרבי לכל דבר ועניין. ההבדלים בין שתי התקופות נעוצים בעיקר בהתקדמות הטכנולוגית. בשונה מן העבר, לרשותה של סגן ד"ר נוגה גישה נוחה ופשוטה לתיקו הרפואי הדיגיטלי של כל חייל. בנוסף, היא יכולה להתייעץ עם רופאים נוספים באופן מקוון. כיום, ישנם פורומים המחברים בין כל הרופאים בגזרה, וכל רופא יכול להעלות שאילתא ולקבל תגובות מיידיות שיסייעו לו באבחנה ובאופן הטיפול שיש לתת לחייל-פציינט הזקוק לטיפול רפואי מכל סוג שהוא. פרופ' רפי קטן חייך לעצמו וסיפר לה על הרישום הידני ועל ניהול התיקים המסורבל שהיה חייב לנהל בזמנו, אשר גזלו ממנו זמן יקר.

דור לדור יביע אומר

בפתיח המפגש המסכם את הביקור, נערכה היכרות מהירה וכל אחד מהקצינים – ותיקים וצעירים – הציג את עצמו ואת תפקידו בגדוד.

בחדר התדריכים הגדודי קיבלנו סקירה מהמג"ד, סא"ל יותם בורשטיין, על אופי הגדוד הסדיר, שבמרבית השנה עוסק בפעילות בט"ש שאינה תותחנית. הוצגו לנו מבנה הגדוד וסד"כ מסגרות שהכרנו בתקופתנו. הוסבר לנו שבמצבת הגדוד הסדיר מצויים עתה השלמות במילואים – דבר הנובע מרוח התקופה, המשימות, וההתאמה הארגונית הנדרשת. בפני המג"ד עומד אתגר השמירה על כשירות הגדוד לביצוע ייעודו כקבלן האש הארטילרית.

עוד הבנו מהסקירה כי בגדוד אין יותר בנות לוחמות כבעבר, וכך גם ביתר יחידות אגד ארטילירי 282. נקבע כי בא"א 215 ישרתו בנות לוחמות וביחידות א"א 282 ישרתו בני הישיבות.

לאחר מכן, סיפרו הקצינים הוותיקים לצעירים על תקופת ההקמה וההסבה. רוני יעקובוביץ, קמב"ץ/קנ"א בתקופת הקמת הגדוד בפיקודו של סא"ל (מיל') מונדי כרמלי, סיפר לקצינים הצעירים על שלבי הקמת הגדוד בשנת 1969.

אל"מ (מיל') אלי דורון, שקיבל את הפיקוד על הגדוד מידי מג"ד ההקמה, סקר בפני קציני הגדוד הסדיר את תקופת ההסבה ל"רוכב" בתחילת שנת 1970, עת היו בגדוד שלוש סוללות, כשבכל אחת מהן ארבעה תומ"תים M-109 קצרי קנה (טווח 14.5 ק"מ בלבד). ה"רוכבים" הגיעו מארה"ב לישראל לאחר השתלמות של חמישה קציני הגדוד שיצאו אז ללמוד על הכלים החדשים. ההסבה נמשכה כשלושה חודשים, לאחריהם הפך גדוד 405 להיות גדוד ה"רוכב" הראשון בחת"ם. הגדוד הפך מייד לבית ספר להסבת הגדודים הנוספים בחיל. הגדוד אמנם לא הספיק להשתתף במלחמת ההתשה, אבל לאחריה ועד מלחמת יום הכיפורים הוא נקרא ללא הרף לתקריות ומבצעים. לפני מלחמת יום הכיפורים, בינואר 1973, הוקפץ הגדוד ממחנה הקבע ליד צומת ביל"ו לרמת הגולן, השתתף ב"יום קרב" ונשאר שם תקופה ארוכה.

דור ה-Y קולט את צעירי דור ה-Z

בצה"ל עוסקים מדי יום בניתוח השינויים הצבאיים המתרחשים באזורנו והתאמת המענה לאיום. צה"ל גם מוטרד מהשינויים התרבותיים שמתרחשים במערכת האזרחית, המשפיעים על דפוסי ההתנהגות של צעירים המתגייסים לצה"ל.

את התייחסות צה"ל לשינויים וחיפוש מענה להם ניתן למצוא בכתב העת "בין הקטבים" – כתב עת של צה"ל לאמנות המערכה בהוצאת "מרכז דדו". בגיליון 5 של "בין הקטבים" פורסם מאמר בשם "המפגש בין דור הרשת ובין הארגון ההיררכי". המחברת, לי פלץ, שבעת כתיבת המאמר הייתה סטודנטית מצטיינת במרכז הבינתחומי בהרצליה, סוקרת את התקופות השונות ומסמנת ארבעה דורות שהשפיעו בעבר ומשפיעים גם היום על צה"ל.

את החלוקה הכרונולוגית מתחילה פלץ עם דור ה"בייבי-בום", שנולד מתוך מלחמת העולם השנייה בין השנים 1943-1965. זה הדור שלנו, ותיקי גדוד 405, הדור שנלחם במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, ואף הוביל את יחידות חיל התותחנים במלחמת לבנון הראשונה.

עיקרי המאפיינים של דור ה"בייבי-בום" כוללים כבוד לסמכות ואמונה בעבודת צוות. בני דור זה הם בעלי אמביציה ומאמינים בתהליכים ולא ב"זבנג וגמרנו". השירות הצבאי היה ראשון בסדר העדיפויות שלנו, ורק אחריו המשפחה.

אחריו הגיח דור ה-X, אשר נולד בין השנים  1968-1979, דור ראשון של "ילדי מפתח". הדור הזה יודע כבר לדאוג לעצמו, יוצר איזון בין העבודה לחיים הפרטיים, בעל כושר טכני, ממוקד תוצאה ואוהב שינויים ולוח זמנים גמיש. אין לו אמונה אוטומטית בסמכות ואף מערער עליה. מרבית מפקדי צה"ל הבכירים כיום שייכים לדור זה.

דור ה-Y, או דור המילניום, מתייחס לאלו שנולדו בין 1978 לבין אמצע שנות ה-90. למה Y? כי הם שואלים מדוע? למה?. זהו דור המוגן באופן מופרז על-ידי הוריו. בני הדור הזה נהנים משוויון מגדרי, נתונים לעומס מידע, ומאופיינים בחיפוש אחר תשובות והישגים מידיים. את בני הדור הזה פגשנו בגדוד 405 בדמות הקצינים הצעירים, אשר רבים כמותם מהווים את דרגי הפיקוד הזוטר בצה"ל ומהווים את פוטנציאל הקידום העתידי. זהו דור המיומן לעבוד ברשתות החברתיות ופועל מול המנגנון הצה"לי ההירארכי, השונה מתרבות הרשתות.

לא בכדי מצאנו בין מפקדי גדוד 405 קצינות הממלאות תפקידי מפתח, כמו קצינת שלישות, רופאה גדודית, מפקדת פלוגת המפקדה וסגניתה, וקצינת הלוגיסטיקה. זוהי תוצאה של ההתפתחות במערכת האזרחית המשפיעה על צה"ל.

דור ה-Z מתייחס, על פי הדעה הרווחת בקרב החוקרים, למי שנולד מאמצע שנות ה-90 עד שנת 2002. בני דור ה-Z, הקרוי גם דור ה-M או ה-I-Generation, הם האחים הקטנים של בני דור ה-Y. זהו דור יוזם ופלורליסטי, הנחוש לקבל אחריות על עתידו שלו. דור זה מושפע משינויים טכנולוגיים גדולים ומזמינות למידע מינקות. מדובר בדור שגדל בסביבה שבה אינטרנט היא עובדה ברורה מאליה, רשת חברתית היא דרך טבעית ליצירת קשרים וזמינות מידע היא דרך חיים.

לדברי סמג"ד 405 המסיים את תפקידו, רס"ן בנימין וינטר (28), "זה אתגר לא פשוט גם לנו, אנשי דור ה-Y, להתמודד עם חיילים צעירים מאתנו הנאלצים לפעול במערכת של משמעת פיקודית. המידע הזורם אליי כמפקד לא תמיד מגיע אליהם בעיתוי ובכמות הרצויה להם. הם הורגלו למידע רוחבי, המגיע אליהם מהרשתות החברתיות. שם יש להם אפשרות להגיב ולהשמיע עמדתם. הדור המגיע אלינו לגדוד, הנקרא היום דור ה-Z, מיומן יותר מבני גילי לפעול בסביבה מלאה אמצעים טכנולוגים שהזרימה לו מידע באופן חופשי ורב".

על ההתמודדות עם שילובם של בני דור ה-Z בחיל שמענו גם מפי מסו"ל ג', סרן דר וילנאי (25). דר מלווה את הסוללה שלו משלב הטירונות בשבטה, דרך המסלול המתקדם ובתעסוקה המבצעית. הוא מודע לפערים בעת המפגש בתרבות הארגונית של צה"ל לבין הרקע התרבותי ממנו הגיע החייל שזה עתה התגייס.

סרן וילנאי פרס בפנינו משנה סדורה: "החברה המתגייסים בשנה האחרונה לגדוד הם חברה מעולים, מדהימים אחד אחד, חכמים יותר ממני. אני חושב שהמענה העיקרי לצעירים הללו הוא במסירת מידע מעבר לפקודות היבשות, להסביר את השיקולים העומדים מאחורי הטלת המשימה. למה אנחנו מבצעים אותה כך ולא אחרת. אלו צעירים דעתנים. הם שואלים "למה אני צריך לעשות את זה". שיתוף פעולה עם פקודיך הוא מכפיל כוח. יותר מכך, אני משתף גם את ההורים. הם יודעים את מספר הטלפון הישיר שלי ופונים אליי בשעת הצורך".

כאן כבר לא יכול היה להתאפק פרופ' משה אייזנברג, מוותיקי הגדוד, שהתפרץ לדבריו של המסו"ל ושאל: "מה קרה לכם בצבא, הפכתם לגן ילדים? מה זה תורם"?

סרן וילנאי לא נבהל ומשיב: "כבר שנים נהוג בחיל התותחנים ליצור קשר עם בית משפחת החייל בהיותו מלש"ב ולהסביר לו על אופי השירות בחיל. הוכח שפעולה זו הגבירה את המוטיבציה לשרת בחיל התותחנים. בשלב הטירונות קיבלתי שיחות רבות מצד ההורים אבל כיום החיילים בעצמם מונעים מההורים להתקשר.

"כדי לשלב את דור ה-Z בגדוד צריך להיות קשוב, פתוח ורגיש, ולמצוא פתרונות בלתי שגרתיים", סיכם סרן וילנאי את דבריו.

כהוקרה לגדוד הסדיר על האירוח, העניק המג"ד הוותיק, אלי דורון, שתי תמונות מיוחדות מתקופת ההסבה.

בתום הביקור המרגש, עת נפרדנו לשלום מקציני הגדוד הסדיר, חשנו שיש לנו דור ממשיך שאפילו עולה עלינו ביכולותיו.

***

הכתבה הופיעה בגיליון 63 של המגזין "תמיד תותחן"