חת"ם עם הגולן: הסיוע הארטילרי ברמת הגולן במלחמת ששת הימים

באמצעות חמישה גדודים מוקטנים, נתמכים בארטילריה מיושנת, קצרת טווח וקליבר, אך וורסטילית ויעילה, הצליח צה"ל להבקיע את המערך הסורי ולהטות את הכף במלחמה. חלק שני ואחרון בסדרת הכתבות, העוסקות בסיוע הארטילרי בקרב ההבקעה ברמת הגולן במלחמת ששת הימים

מאת רס"ן (מיל') בני ארבל

גדוד מרגמות כבדות 120 מסייע בלחימה (צילום: ארכיון צה"ל ומשרד הביטחון)

החלק הראשון בסדרה, שפורסם בגיליון 62 של תמיד תותחן, התמקד בהכנות למבצע, תוך סקירה של סד"כ הארטילריה, תכנית ההבקעה והשיקולים לבחירת זירת ההבקעה. פרק זה יתמקד בהפעלת הארטילריה בקרב ההבקעה, במסגרת חטיבת הזקן וחטיבת גולני.

חטיבת הזקן הביאה עמה מזירת סיני את גדוד המכמ"ת האורגני שלה – גדוד 342, בהרכב שתי סוללות 120 מ"מ, ואת שני מפקדי הסוללות: סגן אהוד אברמסון (אבירן) – קש"א גדוד 129, וסרן אשר גולדין – קש"א גדוד החרמ"ש 121. לגדוד 377 הובא קש"א מגדוד רשף – סרן גרשון שלום. הגדוד פרס, בפיקוד הסמג"ד רס"ן יהודה קרני, ליד כפר סאלד. לידו פרס גם גדוד 335 – גדוד המכמ"ת האורגני של חטיבת עודד, בפיקוד הסמג"ד רס"ן אמנון אופק. דרומית לשם, מזרחית לעמיר, פרס גד"ש 870 ומאחור פרס גדוד התומ"ת הבינוני 871. גדודי המכמ"ת שהיו בעלי טווח קצר נאלצו לפרוס קרוב לקו המגע, על מנת שקשת הטווחים שלהם תכסה את כל המטרות בזירה.

החטיבה יצאה להתקפה בהתראה קצרה, בבוקר ה-9 ביוני בשעה 09:10, לאחר שערב קודם נודע על ביטול תכנית ההתקפה. כתוצאה מאילוצי לוח הזמנים, החליט המס"ח, סא"ל נתי שרוני (מג"ד גד"ב תומ"ת 871) כי טיווח המטרות יעשה אגב תנועה שלא על-ידי הקש"א המוביל (סגן אהוד אברמסון), על מנת שזה יוכל להעסיק את המטרות אגב תנועה.

הגדוד חצה את קו הגבול בשעה 11:30 ואגב כך הנחית אש ארטילרית על מוצבי גור אל עסכר ונעמוש באמצעות הגד"ש 25 ליטראות וגדוד המכמ"ת 120 מ"מ.

בראש החטיבה נעו קצין מודיעין מחטיבת אלכסנדרוני ששימש כנווט, וצוות סיור בפיקוד מ"פ הפלס"ר, רס"ן מוקדי ז"ל. הכוח שטף את מתחמי גור אל עסכר ונעמוש. בהגיעם לנקודת הפניה המתוכננת מציר הפטרולים הסורי לעבר זעורה, נתגלע ויכוח האם אכן זאת נקודת הפניה. המג"ד הכריע לטובת עמדת קמ"ן חטיבת אלכסנדרוני, ובכך הביא את הגדוד, ועמו החטיבה כולה, הרחק דרומה ממטרתו.

טעות בניווט

הציר העולה מנעמוש לכיוון דרום מזרח הוביל את גדוד 129 למוצב הפלוגתי עוקדה, אשר נכבש לאחר קרב קצר ומשם אל הכפר המבוצר סיר א-דיב, בעיבורו חלף ציר הנפט. המג"ד בירו סבור היה כי הוא ניצב מול מערכי זעורה, והוביל את גדוד הישר מזרחה אל תוך המערך המבוצר שבעורפו של סיר א-דיב – מערך המוצבים החזק של קלע. הציר באזור היה ציר הררי, שנע בתוך גיא המטפס בין גבעות מבוצרות שבהן היו כוחות חי"ר, מרגמות, תותחי נ"ט וטנקים. בהמשך הציר, מצוי מחסום נ"ט, בנוי קוביות ענק מביטון, אשר תיעל את כל הרוצה לנוע לעבר קלעה, למעבר צר, כאשר מולו מוצב קלעה. נראה כי במוצב שממול היו לפחות תותח נ"ט אחד מוסווה היטב (ולידו תותח דמה) ומשחית טנקים.

תוך כדי התכתשות עם המוצבים, נפגע המג"ד בירו. בסברו שעדיין הוא מצוי מול זעורה, הוא ביקש מהקש"א אש על מוצבי זעורה (מוצב 9112). הפקודה ניתנה ובוצעה. הקש"א דיווח כי הסוללה יורה, אך לא נצפתה כל אש הנופלת על היעד שממול. בשלב זה גילה המג"ד כי האש נופלת צפונה להם, והורה "חדל אש" ודיווח על גילוי הטעות למח"ט. אגב כך נפצע המג"ד פעם נוספת בלסתו ונאלץ להתפנות. את מקומו תפס מפקד הפלס"ר, רס"ן רפי מוקדי ז"ל, אשר ניסה להטות את הגדוד צפונה, לעבר זעורה.

טנק המג"ד פנה לכיוון צפון, תוך שהוא מורה למ"פ המוביל, נתי הורוביץ לנוע בעקבותיו. ברם, טנק המג"ד שהחל לנוע צפונה בשטח מצא עצמו באותו שלב מול המוצב 8173. תוך כדי התגוששות עם המוצב, נפגעו ונהרגו מוקדי וקצין הקשר שהיה עמו בטנק (סרן יובל בן ארצי ז"ל). הפיקוד הועבר בשלב זה למ"פ המוביל, סגן נתי הורוביץ. הורוביץ, שהחליף טנק, איבד את הקשר עם פלוגתו, כך שבמשך כרבע שעה נוהל הקשר באמצעות אהוד הקש"א. בעצה אחת עם פיקוד צפון, הוחלט שגדוד 129 ימשיך בתנועה מזרחה בפיקודו של נתי, כאשר יתרת החטיבה תיסוב שמאלה על ציר הנפט ותנוע ליעדה המקורי – מוצבי זעורה. נתי ביקש מהקש"א אש על המוצבים שממול ומדרום. הקש"א, שלא היה מודע לטעות הניווט, ביקש טיווח באמצעות פגזי זרחן. משזיהה כי האש נופלת ממערב לו, דיווח על מיקומו ותיקן את האש והובילה לעבר המוצבים שמדרום לציר (מוצב 8159 – תל זעתר). לשם משימה זו הוקצו לו גדוד מכמ"ת והגד"ש, בנוסף לגדוד 155 מ"מ שהיה בסיוע ישיר.

בשלב הראשון, הפעיל את כל כוח האש על המוצב הדרומי בריכוז מטווח. בשלב השני, העתיק את אש גדוד ה-155 מ"מ לעבר מוצבי קלעה, מטרות שהיו מטווחות מראש. בהיעדר מפקד בשטח שיכול היה להצביע על מטרות ברורות, פיזר הורוביץ את האש על כל מערך קלעה. נוכח מצוקתו של גדוד 129, העמיד המס"ח לרשותו את כל כוח האש – 4 גדודים – שעמד לרשות החטיבה. חלק מכוח האש ניטל ממנו רק כאשר עיקר הכוח החטיבתי נזקק להפעלת אש סיוע לעבר מוצבי זעורה.

בחסות האש, החלו הטנקים לנוע דרך המעבר במחסום הנ"ט לעבר קלעה. עשרה טנקים בפיקוד נתי הצליחו לחלוף בעד למחסום, כאשר השריונאים מנהלים קרב גבורה בחתירה לעבר קלעה, תוך שהם סופגים פגיעות מאש נ"ט. לעת ערב, הגיעו שני טנקים שלמים למרכז הכפר קלעה. יתרת אנשי הצוותים, פליטי הטנקים הפגועים, פעלו רגלית בין בתי הכפר הסמוכים וטיהרו אותם. נתי הפעיל אגב כך אש ארטילרית, אותה טיווח בעצמו, כנגד מחלקת טנקים שנעה לעברם ממחנה ואסט. אהוד הקש"א הציע לנתי כי הוא יפנה את הפצועים מקרב אנשי הצוותים, אולם כיוון שבאותה עת אמור היה לחבור אליו עיקר כוח החטיבה בפיקוד המח"ט (אלה חברו אליו בשעה 18:45), ויתר נתי על הפינוי.

בעת שהטנקים המובילים נעו אל תוך קלעה, נוצר פקק ליד מחסום הנ"ט. אהוד הקש"א ניסה לעקוף את המחסום מצפון, אולם נתקל באש מקלע שבאה ממוצב שהיה שם ונאלץ לשוב על עקבותיו. אגב כך, פגעה אש המקלע בתוך תא הלחימה של הזחל"מ, והוא נפצע בכתפו. בדרכו חזרה אסף פצועים. באזור ריכוז הכלים שליד מחסום הנ"ט, הוא מצא מ"פ פצוע קשה ופצועים אחרים שנזקקו לפינוי וריכזם ברכבו. את הפצועים הוא פינה לתאג"ד שהיה מאחור. שם, נתבקש להמתין לשיירת אספקה ולהובילה לריכוז הגדודי. מששב אל הריכוז, שאל אהוד "מי המפקד", ונענה "אתה". בהיותו קצין המטה הבכיר במקום, ובברכת המח"ט, נטל על עצמו אהוד את הפיקוד. הוא ארגן את אנשי הגדוד שהיו במקום לחניית לילה, הגנה היקפית, וטיפול ומילוי מחדש של הכלים. כמו כן, קלט סוללת טילי נ"ט תגר (SS-11) שנשלחה אל הגדוד.

בשעה שגדוד 129 הבקיע את דרכו לקלעה, נעו שאר גדודי החטיבה לעבר זעורה בתנועה מהירה על ציר הנפט. כשני ק"מ לפני זעורה, עצר הכוח להתארגנות לתקיפה, תוך שהופעלה על מוצבי זעורה הדרומיים (מוצבים 9101 ו-9106 במפת הקוד) אש סיוע לפי פקודת המח"ט. מוצבי זעורה נתפסו אחרי ניהול קרב קל יחסית, בעקבותיו נעו חפ"ק החטיבה וגדוד 377 לעבר קלעה בציר העובר בג'בב אל מיס, שטפו את ג'בב אל מיס תוך פגיעה בטנקי אויב, וחברו עם דמדומי הערב לשאריות גדוד 129 בקלעה.

בשלב זה, הבין סמג"ד גדוד המכמ"ת החביר 342 שהכוח יוצא מטווח הסיוע שלו, ודילג את הגדוד מיוזמתו, בתנועה לילית, לעמדה בזעורה שתבטיח לחטיבה כיסוי באש סיוע להמשך.

ראוי לציין כי שני גדודי המרגמות ספגו במהלך היום אש נ"ס סורית, אולם המשיכו במשימותיהם.

הסיוע לגולני

בניגוד לחטיבת הזקן, שהייתה חטיבת מילואים דרומית, הייתה חטיבת גולני חטיבה סדירה אורגנית של פיקוד הצפון, אשר מפקדיה היו מעורים היטב בתכנוני מקבת למיניהם, ועברו את מרבית ימי ההמתנה למלחמה, ואף את תחילת המלחמה, בגזרה הצפונית. גדוד המכמ"ת האורגני של החטיבה, גדוד הרעם 334, היה פרוס בקו המגע עם סוריה כל ימי המלחמה, ונטל חלק פעיל בחילופי האש הארטילריים בגזרה. מפקדיו היו קציני קבע מנוסים, שסיפקו אף דרך קבע את הקישור הארטילרי לחטיבה. כאמור, הגדוד כלל שלוש סוללות מכמ"ת סדירות. אליהן צורפה סוללה נגררת, מורכבת מחיילי ביסל"ת 9, ובה שישה קנים נגררים (שניים מהם נפגעו מאש נ"ס ויצאו מכלל פעולה). הגדוד פרס לקראת ההבקעה בעמדה גדודית במטעי הקיבוצים דן ודפנה, במרחק של כקילומטר אחד ממוצבי תל עזזיאת. ב-9 ביוני צורפה אליו גם סוללת דגם ד' האורגנית של גדוד 377.

כאמור, הגדוד נטל תחת חסותו גם את כל מרגמות 81 המ"מ שקובצו מן הפלוגות המסייעות של גדודי החטיבה, כסוללה אחת רבת קנים, שהופעלה בהתאם להקצאות מפקדת הסיוע. הסד"כ הארטילרי שהועמד לטובת החטיבה כלל גם את גדוד השדה 25 ליטראות 828, שהיה פרוס בקדמת קיבוץ עמיר וסוללה של 155 מ"מ הועמדה בסיוע כללי לצורך אש נ"ס לכל הגזרה.

מג"ד 334, סא"ל אלי עשת, שימש כמפקד הסיוע החטיבתי. המסו"לים שימשו כקציני הקישור של גדודי החטיבה: סרן רמי זיו קש"א גדוד הבוקעים הראשון; סגן משה הראל קש"א גדוד ברק; סרן גדעון עציון קש"א גדוד גדעון. לאור היותו של גדוד ברק גדוד עתודה, שימש גדעון עציון בתפקידים שונים, על-פי הנחיות מפקד הסיוע.

בבוקר ה-9 ביוני, נשלח גדעון עציון לטווח מטרות לקראת ביצוע תכנית מקבת. הטיווח נעשה מעמדת תצפית על גבעה באזור קיבוץ הגושרים. המטרות שטווחו על-ידי המרגמות היו תל עזזיאת (שלוש נ.צ.), בורג' באביל, בחריאת וחירבת סודה. תל פאחר טווח הן על-ידי הגד"ש והן על-ידי המרגמות, לסירוגין.

חטיבת גולני פרצה, בסד"כ של שני גדודי חי"ר מוקטנים (תוצאה של העדר רק"ם מספיק למינוע), מתוגברים בשתי פלוגות טנקים מוקטנות מגדוד 377, שנעו לגבעת האם, בואכה ציר הפטרולים הסורי בעורף גור אל עסכר. שם התפצלו: גדוד ברק נע ראשון, סמוך לשעה 14:00, לעבר ציר ההטיה, ומשם נע צפונה לעבר עין א-דייסה. לפני עין א-דייסה, היה עליו לפנות מזרחה, לטפס לעבר ציר הנפט, ומשם לנוע צפונה, לפרוץ לתוך תל פאחר מאחור, לטהרו ומשם לנוע לבורג' באביל. כידוע, לא הצליח הגדוד לטפס מציר ההטיה אל ציר הנפט ובהחלטת המג"ד, המשיך לעבר תל פאחר מצד מערב, שהיה צדו התלול, המבוצר, שכלל מיצדיות מבוצרות, עמדות נ"ט ומקלעים, וממוכשל בגדרות תיל.

תקיפה בלתי מתוכננת זו הביאה למצב כאוטי ופעולה בלתי סדורה של צוותים מאולתרים שכללו חיילים בודדים. עוד בשלב התנועה, נחשף הטור לאש נ"ט רחוקה מטנקים שהיו בחירבת סודה, וכנראה גם בורג' באביל ורמת הבניאס. האש גרמה לפגיעות קשות בשדרת הרק"ם והשמידה שלושה טנקים ומספר זחל"מים. בתוהו שהשתרר, הצליח המג"ד משה קליין לארגן שתי קבוצות לוחמים שטיפסו לעבר שתי שלוחותיו של המוצב, אך לא עלה בידם לטהרו. קליין, שעלה רגלית על התל בליווי הקש"א, נהרג. כך גם שניים משלושת מפקדי הפלוגות נפלו למרגלות התל. הסמג"ד נפצע קשה למרגלות המוצב בטרם הספיק לארגן את יתרת הכוח לתקיפה. במקביל, כבשה פלוגה בפיקוד סמ"פ את בורג' באביל ללא אבדות. רק בשעות המאוחרות יותר, לקראת הערב, הגיעו כוחות נוספים ששיגרה החטיבה, יחד מספר זחל"מים של הגדוד שנעו באיגוף צפוני, לצדו המזרחי של תל פאחר, וטיהרוהו כפי התכנון המקורי. גדוד ברק ופלוגת הטנקים ספגו אבדות קשות, כאשר 34 לוחמי חי"ר ושריונאים נופלים בקרב זה.

גדוד הבוקעים הראשון נע שני צפונה על דרך הפטרולים הסורי, השמיט פלוגה שכבשה את בחריאת ולאחר מכן תקף את המוצב האימתני של תל עזזיאת מאחור, וטיהר אותו תוך גרימת אבידות כבדות לסורים ובמחיר הרוג אחד. בהמשך, כבש הגדוד את מוצב הטנקים שבחירבת סודה, ותפס שם טנק T-54 שמנועו עדיין פועל.

מיומנו של מס"ח

גדודי החטיבה זכו לאש סיוע ארטילרי מסיבי משך מרבית מהלכי הקרבות. כן הופעלה אש נ"ס יעילה כנגד סוללות המרגמות של האויב באזור. כך מתאר המס"ח, סא"ל אלי עשת, את הפעלת אש הסיוע:

"התחלתי בהפגזה על היעדים תל עזזיאת (שתי סוללות מכמ"ת ומחלקת 81 מ"מ), תל פאחר (גד"ש 828), תל חמרא (שתי מחלקות 81 מ"מ של גדוד 13-12 שטיווחו את יעדיהם קודם לכן). תוך כדי התקדמותה של חטיבה 8 הופגזה גבעת האם ובעיקר הדרך בה נעה חטיבת הזקן. התקשרתי עם המת"פ וביקשתי שמת"צ אוויר יגיע לגזרתי. נמסר לי שהמת"צ אוויר בדרך. התקשרתי אליו, הסברתי לו את המצב וביקשתי שיאתר סוללות יורות באזור בניאס ומסעאדה. ואמנם, איתר מת"צ אוויר (סא"ל פלד) סוללה באזור (כפר) בניאס (9165א') שהייתה פעילה. העמדתי לרשותו את סוללה ד' ממכמ"ת הרעם והוא טיווח אותה.

"בשלב זה נפסקה אש האויב. עלינו עם חפ"ק החטיבה לגבעת האם. תוך כדי העלייה ביקשתי מקש"א ברק שיבדוק וידווח האם יש הנחתות ארטילריה נוספות של האויב בחלק המזרחי של גבעת האם. הוא דיווח לי שאין הנחתות באותו זמן. התמקמנו לפרק זמן קצר בגבעת האם והאויב חידש את ההפגזה. התקשרתי שנית למת"צ אוויר וביקשתי ממנו שיאתר סוללה נוספת שיורה על גבעת האם והוא איתר סוללה נוספת באזור בניאס (כנראה 9156, צפונית לכפר בניאס, מזרחית לתל חמרה) וטיווח אותה על-ידי סוללה ד' ממכמ"ת הרעם (הסוללה הנגררת, א.ב.).

"תוך כדי השהייה בגבעת האם טיווחנו סוללה ממכמ"ת הרעם לבורג' בביל (9128). נתתי תיקונים (כולל רכז) לסוללות של 828 שהעסיקו את תל פאחר. אותו זמן סוללה נוספת ממכמ"ת הרעם (סוללה א') טיווחה לחלק הצפוני של תל פאחר. ביקשתי סיוע נוסף. קיבלתי שתי סוללות ממכמ"ת 335, והיות והחפ"ק החל לנוע השארתי את סרן עציון על גבעת האם. הוריתי לו לטווח את שתי הסוללות לחלק הדרום-מזרחי ולחלק הדרום-מערבי של תל פאחר.

"נענו לכיוון דרך הפטרולים הסורית עד נעמוש ומשם פנינו בחזרה ונענו לעבר בורג' בביל. בשלב זה ביקש ממני המח"ט ברשת הפיקוד להעסיק בעשן את 9124 (מתחם ארטילריה ונ"ט מדרום לבורג' בביל). פקדתי לגדוד לירות עליו עם שתי סוללות בשטח הסולם. לאחר הנחתה זו דווח לנו על חיילי האויב הנראים בורחים מתל עזזיאת ופקדתי להנחית אש לאזור נ.צ. מרכזית 21352924 (הצטלבות דרכים) על מנת לנסות לפגוע בהם. מדברי מג"ד הבוקעים הראשון מסתבר שחלקם חזר לתל כתוצאה מהנחתה זו וחלקם כנראה נעו לעבר חרב סודה (9129).

"לאחר הנחתה זו המשכנו לנוע לעבר בורג' בביל, כאשר קש"א ברק שהגיע לתל פאחר פקד להפסיק את האש על התל היות והם מתכננים להסתער עליו. האש הופסקה ובאותו זמן נפגע זחל"ם הקש"א בו היה גם מג"ד ברק ומאותו רגע לא היה קשר, לא ברשתות הסיוע ולא ברשתות החטיבה עם גדוד ברק למשך כשעה. בשלב זה הודיע לי המח"ט ברשת הפיקוד שקש"א ברק נהרג. כעבור שעה לערך הודיע לי שקש"א ברק דיווח לו ברשת על מצב הגדוד והוא בסדר.

"כתוצאה מאובדן הקשר עם גדוד ברק לא ניתן היה לחדש את אש הסיוע על תל פאחר מחשש לפגיעה בכוחותינו שלפי הידיעות הסתערו על התל".

"גדוד הבוקעים הראשון תקף אותו זמן את תל עזזיאת ולרשותו הועמדו 3 סוללות ממכמ"ת הרעם (ב', ג', ד') ומחלקת 81 מ"מ. תוך כדי התקיפה החליט מג"ד הבוקעים הראשון לתקוף את חרב א-סודה וקש"א הגדוד העתיק לשם את הסוללות סיוע על תל עזזיאת וחרב א-סודה. הסיוע היה יעיל ביותר. תוך ההסתערות על תל עזזיאת דיווח לי הקש"א שהם נתונים לאש טנקים. ביררתי האם אין אלה טנקים שלנו ולאחר שהוברר לי שטנקים שלנו אינם יורים לאותו מקום, הערכנו שהטנקים מרמת הבניאס יורים לעבר תל עזזיאת. פקדתי על מחלקת 81 מ"מ אחת להטריד את רמת הבניאס בנפיץ וזרחן (המטרה הייתה מטווחת לפי הוראתי עם תחילת ההתקפה). מחלקה שנייה המשיכה להטריד את תל חמרה. עם גמר כיבוש תל עזזיאת פקדתי להעסיק על-ידי שתי סוללות את עמדת 82 מ"מ שמצפון-מזרח לתל פאחר (9138, 9132) ונענו לעבר תל פאחר".

הפגזת תל עזזיאת (צילום: שרעבי, מתוך הבלוג נעמוש)

יש לציין כי המס"ח הורה על הפסקת אש הסיוע של תותחי ה-25 ליטראות עוד בשלב מוקדם יותר, כיוון שאחת מסוללותיו "פיזרה" ברדיוס של 600 מ' וסיכנה את הכוחות. במקום הגד"ש, הוקצו לטובת הכוח שתי סוללות מכמ"ת נוספות. מהאזנה לרשת ניהול האש ניתן ללמוד על הפעלת האש על-ידי הקש"א, אשר הפעיל לסירוגין אש שיתוק ואש הטרדה. בשעה 15:00 ניתנה פקודת "חדל אש" על-ידי משה הראל, וכעבור זמן קצר הוא נעלם מרשת הקשר. נראה כי היה זה בעת שהחלו הכוחות לטפס על התל, והאש סיכנה אותם, תוך כדי פגיעות שסופגים רכבי החפ"ק הגדודי.

מסיכום המלחמה של משה הראל, קש"א גדוד ברק, ניתן ללמוד על הכאוס שהשתרר. לאחר שזחל"מ המג"ד נפגע, עבר המג"ד לזחל"ם הקש"א. זה נפגע גם כן, ומערכת ההיגוי שלו כמעט ולא תפקדה. המג"ד ביקש מהקש"א לנהוג בזחל"ם, אולם כעבור 200 מ' הוא הרגיש שאינו מסוגל להמשיך. בשלב זה, ביקש ממנו המג"ד להעמיס על גבו מכשיר קשר מ.ק. 10 (מכשיר הפועל בתדרי חי"ר ולא אפשר תקשורת ברשתות הארטילריה והשריון) ולטפס יחד עמו אל התל. השניים טיפסו במעלה התלול אל התל, ותוך התגברות בעזרה הדדית על הגדרות – חדרו לתוכו. המג"ד ניסה לתאם את פעולת הכוחות, אולם נפגע על-ידי חייל סורי ונפל. הראל חיסל את החייל הסורי וחייל נוסף. בשלב זה אבד לו הקשר ולא הצליח להודיע לחטיבה על נפילת המג"ד. על כן, ירד מן התל, בלוויית חייל נוסף, אל הזחל"מ הפגוע, שגם ממנו לא היה קשר. בסופו של דבר, עלה על טנק מ"פ פלוגת הטנקים ודיווח לחפ"ק המח"ט, באמצעות רשת הקשר של השריון על אשר התרחש. במקביל, עסק באיסוף ופינוי פצועים לתאג"ד.

גם גדעון עציון, אשר צורף למפקדת החטיבה, נטל חלק בפעילות המסתייע. בפקודת המס"ח, הוא טיווח את סוללות גדוד 335 על תל פאחר, עד אשר משה הראל הורה על הפסקת ירי אש הסיוע על התל. עם התארגנות כוחות הסיוע לגדוד ברק, הוא צורף לכוח הסמח"ט, שנע באיגוף דרום-מזרחי לעבר תל פאחר דרך ציר הנפט. יחד עם כוח הסמח"ט, השתתף עציון באופן אישי בקרב התעלות לטיהור התל. עם תום הקרב, ניהל באופן אישי את פינוי הפצועים. הוא דאג להביא חובש וחיילים נושאי אלונקות שהגיעו בינתיים מגדוד הבוקעים הראשון, ולבסוף סרק יחד עם מספר חיילים את המוצב כדי לוודא שלא נותרו נפגעים מכוחותינו על התל.

גדוד הרעם ספג אף הוא אש נ"ס אגב פעילותו, אך המשיך לירות לטובת הכוחות במשך כל מהלך הקרב.

אפילוג

בחרתי לסיים את הדברים עם רדת הערב על שדות הקרב המדממים של קלעה ותל פאחר. הלחימה נמשכה עוד יממה, תוך התקדמות מהירה של כוחותינו. ברם, הקרב המכריע על הבקעת רמת הגולן הסתיים בשעה זאת. נראה, כי הפיקוד העליון הסורי העביר בעקבות ההבקעה פקודות בלתי ברורות לדרגי השדה ברמות הנמוכות, שגרמו לחוסר בהירות, בהלה והתפוררות חטיבות הקו הראשון, אשר נסוגו מקו המגע. בעקבותיהם החליט המטכ"ל הסורי על הקמת קו הגנה שני לכיוון דמשק תוך הסגת המערך שהחזיק בקו ההגנה הראשון בגולן.

ראינו כיצד רוח לחימה נחושה של לוחמים בודדים ומפקדים זוטרים הביאה למהפך בשדה המערכה כולו, ולהטיית תוצאות המלחמה כולה. צה"ל הצליח להבקיע באמצעות חמישה גדודים מוקטנים, נתמכים בארטילריה מיושנת, קצרת טווח וקליבר, אך וורסטילית ויעילה, תוך איתור נקודות התורפה במערכי האויב ופריצה אל תוך בטנו הרכה.

למדנו על פעילותם של קציני הקישור הארטילריים במסגרת היחידות המסתייעות. למדנו על קש"אים ש"הגדילו ראש", שעה שלא היה מפקד לצדם, ופעלו לארגון היחידות המסתייעות ולטיפול גם בעניינים מנהליים, כגון חילוץ ופינוי. קצינים אלה לא הרימו ידיים, קראו את מפות הקרב וצרכי היחידות, ופעלו בהתאם לנדרש.

עוד למדנו על הפעלתן הגמישה של יחידות אש, תוך העברת ריכוזי אש ממרכז כובד אחד למשנהו, תוך שמירה על רציפות הסיוע בצורה המיטבית, בנחישות ובקור רוח, הן על מנת להביא למתן סיוע אש מיטבי למסתייע, והן לסיוע פיקודי חיוני במסגרתו.

לסיום, נתמקד בכלי העיקרי של צה"ל באותם ימים – מרגמת 120 המ"מ. המרגמה, חרף טווח הירי הקצר שלה, הינה כלי אמין וקל לתפעול ולטיווח. גלומות בה אפשרויות רבות לתפעול מידי כארטילרית כיס, הזמינה בכל עת למפקד המסתייע. צה"ל הזניח כלי זה במשך שנים רבות והוציאו מן המסתייע. לאחרונה, ניכרת מגמה הפוכה של הכנסת מרגמות קרדום למערך. דומני שמגמה זו הינה מגמה ברוכה, ובלבד שהקנים ימונעו על תובות ממוגנות בעלות כושר עבירות כמתחייב מטווח הירי הקצר והאיומים הקיימים בזירה.

***

הכתבה הופיעה לראשונה בגיליון 63 של מגזין תמיד תותחן