תעודת זהות

ארץ ייצור: ארה"ב
בשימוש בצה"ל מתאריכים: 1968-1985
טווח: 18 ק"מ
מהירות נסיעה: 56 קמ"ש
משקל פגז: 45 ק"ג
סוגי פגזים: נפיץ, עשן, תאורה, כרוזים, מצרר וחיצים (פלאשט).
צוות: 7 אנשים
קוטר קנה: 155 מ"מ
קצב אש: 4 פגזים לדקה
שנת ייצור: 1968

אודות הכלי

בסוף שנות ה-50 פותח בארה”ב התותח המתנייע M-109 (קצר קנה) ונכנס לשימוש בצבא ארה”ב ובחלק גדול מחילות נאט”ו.
בתחילת שנות ה-70 רכש צה”ל תותח זה והוקמו לו שני גדודים: גדוד סדיר (“נמר”) וגדוד מילואים (“פורקן”). לאחר “מלחמת יום הכיפורים” (1973) נרכש דגם מתקדם של תותח זה, M-109A1 (ארוך קנה) וזמן קצר לאחר-מכן נרכש גם ה-M-109A2- ה”רוכב”.
שני הכלים הללו היו בעלי קנה ארוך, 39 קליברים, שיכל להגיע לטווח של 18 ק”מ במקום 14 ק”מ אליו יכל להגיע הכלי המקורי.
בראשית שנות ה-80, הוחלט בצה”ל על שיתוף פעולה עם צבא ארה”ב בשיפור הכלי וקידומו מבחינה טכנולוכית. פרויקט זה נקרא-“יאיר”.
הניסויים על הכלי התבצעו באריזונה שבארה”ב ובאחד הניסויים אירע פיצוץ ושני לוחמים נהרגו. בעקבות האסון הופסק הפרויקט.
הכלי שעומד בתצוגה בינו התותח המקורי שבו אירע הפיצוץ.
כיום ישנם שני דגמים מתקדמים יותר של התומ”ת – “דוהר” ו”דורס, המכילים שיפורים בתחום העמידות, השרידות והמחשוב. כלי זה, על דגמיו השונים, השתתף בקרבות רבים, בינים: “מלחמת יום הכיפורים” (1973), “מלחמת שלום הגליל” (1982), מבצע “דין וחשבון” (1993) ומבצע “ענבי זעם” (1996).
הוא משומש כיום בעיקר במשימות ביטחון שוטף.