ד”ר זאב (וולפגאנג) פון-ויזל (1896 – 1974)
כשגמר את הגימנסיה גויס לגדוד תותחנים בצבא האוסטרי, שרת בו בחזיתות בשנות מלחמת-העולם הראשונה ועלה לדרגת קצין ובו בזמן חשב להשתלם בידיעות צבאיות כדי לשרת בהן את המדינה היהודית לכשתוקם.
יסד בית-הבראה בגדרה ומנהלו יחד עם רעיתו. (ב-1946 הותקן המוסד להבראת עולים חדשים, מטעם השרות הרפואי של הסוכנות היהודית ו”הדסה”). נבחר ליו”ר המפלגה הרביזיוניסטית ב-1942.
בפרוץ מלחמת השחרור התנדב מיד לחיל-התותחנים ופעל בעיקר בחזית הדרום ובנגב, כקצין תותחנים.
היה הרופא והפוליטיקאי היחיד שהתנדב לשרת כקצין קרבי.
בהגנה על “משלט נגבה” נפל בחלקו לכבוש את הטנק המצרי הראשון במצב תקין ע”י יריה מוצלחת מתותח הררי צרפתי ישן באופן תיאורטי לא היה בכלל מסוגל לפעול נגד טנקים.
אחרי ההפוגה השניה במלחמת השחרור נשלח אל הנגב המנותק מיתר החזיתות.
היה מפקד התותחנים בכבוש באר שבע. שם נפצע בבטנו ע”י רסיס פגז וכתוצאה מהפגיעה היה נאלץ לעבור ניתוח בקיבה.
בסוף המלחמה גוייס לצבא על מנת לחבר את ההיסטוריה של חיל-התותחנים במלחמת השחרור.
שוחרר מהצבא ב-1951.