עיקר התקריות בנושא הטיית הירדן נקראו "הקרבות על המים" החלו בתקרית גדולה בתל דן נוב' 1965 ונמשכו לסירוגין עד מלחמת ששת הימים.

פרט למספר תקריות בודדות, ומקרי כוננות ומתח שנרגעו לאחר זמן, בגזרות ירדן ומצרים הייתה תקופה זו התאפיינה בשקט. בגזרה הסורית תקופה זו הייתה רצופה תקריות ופעולות קרביות. המאבק היה על הגבול בפועל, חלקות מריבה, זכויות דיג וגישה לכנרת ובעיקר מאבק על מי הירדן.
עיקר התקריות בנושא הטיית הירדן נקראו “הקרבות על המים” החלו בתקרית גדולה בתל דן נוב’ 1965 ונמשכו לסירוגין עד מלחמת ששת הימים. תקריות אלה “גלשו” מספר פעמים לקרבות אויר שאופינו בהפלת מטוסים סוריים.
בתקופה זו סבלה האוכלוסייה האזרחית בגליל כאשר הסורים הרחיבו תקריות רבות לירי כבד על ישובים אזרחיים בעיקר בארטילריה.
חת”מ השתלב בפעילות קרבית זו בעיקר בפריסות גיבוי לכוחות, בחלק מהתקריות בוצע גם ירי, היו גם נפגעים בפעולות אלה, אך ברב המקרים נמנע צה”ל מלהפעיל את חת”מ, בעיקר כדי לא לתת לסורים תרוץ לפתוח באש ארטילרית על הישובים.
בתקופה זו עבר צה”ל מהפך במבנה ותורות לחימה, השריון התעצם, הוקמו חטיבות משוריינות וממוכנות, גובשה תורת לחימה עדכנית. חת”מ עבר מהפך הרבה יותר נרחב מהשריון. פותחו מרגמות מתניעות 120 מ”מ ולחט’ החרמ”ש היו גדודי מכמ”ת 120 מ”מ, נרכשו תומ”תים 105 מ”מ נוספים (פריסט), פותח בצה”ל תומ”ת ראשון 155 מ”מ ( 50 M ), גובשה והוטמעה תורת תפעול חדשה מותאמת לקרבות ניידים, התורה שולבה בתורת השריון.
במערך המוצנח נשארו גדודי מרגמות נגררות 120 מ”מ.
במהלך תקופה זו יצא מהחייל מערך הנ”ט, פרט ליח’ הנ”ט (טילי 10 SS ואחר כך 11 S ). לקראת מלחמת ששת הימים החייל היה בעיקרו מצויד ומאורגן במתואם עם השינוי שחל בעיקר המערך הלוחם של צה”ל.