עמק הבכא העלה עשן. אלפי פגזי 155 מ"מ מונחתים ומאות פגזי קטיושות מבעירים 7 טנקים סורים ומעכבים לדקות של התאוששות את התקדמות המתקפה הסורית. אז יכלו לעלות הטנקים של קהלני ולהמשיך את הציד.

רקע לפעולה
ב-6 באוקטובר 1973, בצהריי יום שבת – יום כיפור- החלה מלחמת יום הכיפורים. מלחמה זו, שהחלה בהתקפה של הסורים והמצרים בשתי החזיתות ובמקביל, באה כמעט בהפתעה גמורה לצד הישראלי. ביום ה-5.10 הוכרזה כוננות עליונה בצה”ל לאור תגבור הכוחות הסוריים. לא נתקבל אישור לגיוס מילואים עד שבת בבוקר. המודיעין הישראלי הוטעה ונכשל בהערכת הכוננות והיכולת של מדינות ערב. ההונאה הערבית הצליחה. ישראל הייתה בעמדת פתיחה נחותה- בעלת חיסרון כמותי, לא גייסה את מערך המילואים ולא תגברה את סד”כ שלה. בימים הראשונים של המלחמה, צה”ל היה עסוק בבלימת הצבאות הסורים והמצריים. בחזית הסורית, הסורים החלו מתקדמים בתוך רמת הגולן וכובשים עמדות אסטרטגיות. מלכתחילה הופעל לחץ כבד על מזרח עמק הבכא, שממוקם מדרום לחרמונית ומצפון לקונייטרה ומהווה שטח אסטרטגי חשוב ביותר שדרכו אפשר לפלוש לרוב שטחי רמת הגולן. הסורים התכוונו לפרוץ את הגזרה ולהתחבר עם הכוחות שפעלו בעומק הגזרה הדרומית, ואף זכו שם להצלחות לא מעטות.
קצין התצפית הקדמי הבודד
קציני התצפית הקדמיים, קציני הסיוע הארטילרי ומפקדי הסיוע החטיבתי- העיניים של התותחנים – נמצאים תמיד בקו הראשון, קרוב לפגז שהם יורים. עולמם של קציני התצפית הארטילרי הוא לפעמים עולם בודד. הם באים אל יחידות מאורגנות שבהן כולם מכירים את כולם. קציני תצפית ארטילריים מצטרפים לפעמים לכוח שלא הכירו אותו קודם וכך, אלמונים הם מוצאים לפעמים את מותם.
זהו סיפורו של סרן אברהם שניר ז”ל, מפקד סוללת תותחים מתנייעים שסופח במלחמה לגדוד שריון של חטיבה 7 בפיקודו של סא”ל קהלני ושימש כקצין קישור ארטילרי. קצין התצפית מסופח בד”כ לטנק ומשמש כאיש צוות. הבעיה היא שכדי לטווח תותחים באורח מדויק באותה תקופה היה צריך להוציא מצפן ולמדוד אזימוט למטרה. דבר זה לא ניתן לבצע מתוך הטנק בגלל הפלדה המסיטה את מחט המצפן. לכן חייב קצין התצפית לרדת מטנק, למדוד אזימוט מדויק, לחזור ולעלות על הטנק ולהמשיך במשימתו. לרדת מטנק בזמן הפגזה ארטילרית או כאשר מטוסים צוללים לכיוונך, בכדי למדוד אזימוט למטרה דורש אומץ לב בלתי רגיל הגובל בטירוף. את זאת עשו קציני תותחנים רבים במלחמה, זאת עשה גם אברהם שניר ז”ל.
הקרב בעמק הבכא
ביום שלישי ה-9.10 נערך קרב הבלימה המכריע בעמק הבכא, אשר חרץ למעשה את גורל המערכה ברמת הגולן. הסורים ריכזו כוחות במאמץ להבקיע את קו כוחותינו בגזרת רכס החרמונית שמצפון לקונייטרה. בחסות אש ארטילרית עזה, הסתערו הסורים במסות של טנקים ונגמ”שים והצליחו לקצר את הטווחים ואף להגיע לקרב מגע של שריון בשריון במרחקים של מאות מטרים בודדים בין שני הצדדים.
הם עלו על דרך עמק הבכא, בעוד האש הארטילרית הכבידה על ראיית השטח וזיהוי ע”י כוחות צה”ל המגנים. הכוח הקטן הישראלי שהיה בגזרה נותר ללא תחמושת וביקש אישור נסיגה. הסכנה הייתה שכוח סורי יבקיע דרך קו הבלימה של כוחותינו. היה ברור שאם האויב מגיע ופורץ קו זה, כל מערך הבלימה של החטיבה מתמוטט. כאשר התכוון יאנוש, מח”ט 7, לסגת, הגיע כוח התגבורת.
וכך, כל הכוחות בגזרה הפכו להיות תחת פיקודו של מג”ד השריון, אביגדור קהלני. מעל עמק הבכא היו רמפות שמהם היה אפשר לראות את כל העמק ולכן לשלוט בכל האזור מבחינה אסטרטגית. נוצר מצב שמשני עברי הרמפות, במרחק של כ-300 מ’, כוחות סורים מצד אחד וכוחות ישראלים מצד שני. החל מרוץ לעבר הרמפות שכן היה ברור שהשולט בהן ינצח בקרב. סגן אברהם שניר, לא האמין למראה עיניו. הוא עמד על גבעה המשקיפה אל עמק הבכא. עמד עם 15 טנקים שנשארו לפליטה מגדודו של קהלני, 15 טנקים אחרונים.
הסכר היחיד בפני השיטפון הגדול שעתיד לגאות מהרמה ולשטוף את בקעת החולה. הטנקים הסורים נעו בשלוש שדרות ועמדו לעלות על הגבעה. על גבעה ממול עמד רק קצין סיוע, בידו מיקרופון, זה היה כל נשקו. הוא הפעיל את הארטילריה. 7 גדודים החלו לירות אש מסיבית, היא ירדה צפופה. 20 דקות של אש ארטילרית מהירה, קצב מקסימאלי. עמק הבכא העלה עשן. אלפי פגזי 155 מ”מ מונחתים ומאות פגזי קטיושות מבעירים 7 טנקים סורים ומעכבים לדקות של התאוששות את התקדמות המתקפה הסורית. אז יכלו לעלות הטנקים של קהלני ולהמשיך את הציד.
הציד שהתפרסם אח”כ כקרב הכידונים בעמק הבכא, קרב של קנה מול קנה. הכוח של קהלני התקדם במהירות ונחישות עד שנאחזו ברמפות, דקות ספורות לפני הטנקים הסורים והחלו לפגוע בהם מטווחים קצרים. כוח תגבור נוסף שהגיע באותו זמן עלה על רכס הבוסתר שמדרום לעמק הבכא והחל להשמיד משם טנקים סורים. הופעת הכוח הטרי הפתיעה את הסורים וסייעה למוטט את ההתקפה הסורית האחרונה. השמדת האויב בעמק הבכא הייתה טוטאלית. נמנו כ-250 טנקי אויב דוממים אשר הושמדו במהלך זה.
לסיכום
הקרב על עמק הבכא נכנס זה מכבר להיסטוריה של לחימת צה”ל. הקרב הזה הוא בין הקרבות המשמעותיים אשר חרצו בסופו של דבר את גורל המלחמה ברמה”ג. במקרה זה נתנה הארטילריה לא רק כתף, אלא גם הייתה הגורם המכריע, בהשמדת טורי השריון הסורים שזרמו בעקשנות וגדשו את עמק הבכא. לאחר הקרב על עמק הבכא המשיך סגן אברהם שניר להלחם עם הגדוד של קהלני. במשך כל הלחימה היה בטנקים הראשונים של הגדוד וגילה אומץ לב ותושייה, במסירות רבה ניסה לארגן סוללות ארטילריות שתסייענה לגדוד והיה קופץ מהטנק תחת אש ארטילרית כבדה כדי למדוד אזימוט מדויק למטרות שבשטח. במהלך ההסתערות על מזרעת בית ג’אן ב-12.10.73, שהייתה חלק מהתקפת הנגד הצה”לית, נפגע אברהם ונהרג בהפצצת מטוסים סורים על הסוללה שלו. לאחר מותו הועלה לדרגת סרן ועל ביצועיו בקרב עם גדודו של קהלני הוא זכה לציון לשבח ע”י הרמטכ”ל רב-אלוף מרדכי גור.