המטרה: ירי הרתעה סביב כפרים בהם שהו מחבלים על מנת ליצור לחץ (הן של אזרחים על ממשלת לבנון והן כהרתעה על מפקדות המחבלים).

הרקע למבצע
המטרה: ירי הרתעה סביב כפרים בהם שהו מחבלים על מנת ליצור לחץ (הן של אזרחים על ממשלת לבנון והן כהרתעה על מפקדות המחבלים).
כך קורה שבאוקטובר נובמבר 92′ מרוכזים כוחות חת”מ בגבול הצפון. הכוחות מתוכננים לירי אך הפעולה מתבטלת.
בחודשים הראשונים של שנת 93′ ההכנות למבצע דין וחשבון גוברות – ישנה תרגולת יבשה לירי על כפרים ומתוכננת פעילות המופרדת לשניים:
א. “ימים קשים” – סגר על הכפרים. כלומר, ירי סביב הכפרים שמטרתו לגרום לאזרחים שבכפרים לברוח לכיוון צפון (צור, צידון ובירות) ולהרתיע את המחבלים. בצורה כזאת אולי לגרום להפסקת פעילותם כנגד תושבי הצפון.
ב. “זעקה מרה” – ירי לתוך כפרים שמטרתו לחסל מפקדות מחבלים. במהלך חודש יולי 93′ (עד 25.7.1993) מבצע דין וחשבון מתארגן: הקפצת גדודים לצפון, אישור תכניות, בדיקת מוכנות לגדודים, תרגול מודל מלא של “זעקה מרה” הכולל תרגול של אספקת תחמושת. במקביל, המצב בצפון הופך לבלתי נסבל – קטיושות נורות לכיוון שטח ישראל ומארבים מוצבים כנגד חיילי צה”ל.
ב-26.7.1993 מתחיל מבצע “זעקה מרה”.
מתוך “ידיעות אחרונות”: “במשך שבועיים איימה ישראל ‘לסגור חשבון’ עם המחבלים. אתמול תמה תקופת ההמתנה. החל מבצע ‘דין וחשבון’. ב-12.00 בצהרים החלו קטיושות ליפול ברצועת הביטחון, בשטח לבנון. מקורות זרים מסרו כי תותחי צה”ל וצד”ל נכנסו לפעולה והמטירו על יעדי המחבלים מצפון לרצועת הביטחון יותר מ-100 פגזים”.
הלחימה
בממשלה ובמטה הכללי מחליטים על משימה שנוסחה בצורה הבאה: “פיקוד צפון יתקוף באש יעדי מחבלים שתשתית פעילותם היא בלבנון באמצעות כוחות אויר, טנקים וארטילריה ויגרום להרחקתה הזמנית של מרבית האוכלוסיה האזרחית מכפרי הדרום. כל זאת על מנת להביא להפסקת ירי מטל”רים נגד ישובי הגליל”.
כמובן שלפני תחילת המבצע המצב בצפון יתחמם באופן שלא סבל דיחוי פעילות.
צה”ל וצד”ל התעמתו עם המחבלים עד הרגע האחרון. האירוע האחרון בו נפלו טילים על הצפון הביא למותו של חובש קרבי (בכך העלה את מניין ההרוגים באותה תקופה קצרה לשישה חיילים), שהיה בדרכו לעזרת חייל פצוע באורח קל. כתגובה החזירו צה”ל וצד”ל ארטילריה כבדה אל עמדות המחבלים מחוץ לרצועת הביטחון. אחר כך המתינו לראות אם המחבלים הבינו את המסר או שימשיכו להפגיז.
ביום ראשון ה-25.7.1993 התחיל המבצע בהוראת הממשלה. המתח בצפון גבר וגבר עד שבסופו של דבר ניתנה ההוראה. המבצע החל בתקיפת יעדי חיזבאללה ע”י מטוסי ומסוקי צה”ל. בין הפגיעות הרבות בנפש וברכוש בלטה פגיעה בחזית העממית של ג’יבריל רג’וב. ברדיו לבנון דווח שמפקדת המבצעים של חיזבאללה ליד צידון הושמדה, בתגובה לכך שיגרו המחבלים למעלה מ-70 קטיושות לעבר יישובי הצפון, אשר גרמו למותם של שני תושבי קריית שמונה.
כוחות הארטילריה, כמעט כולם, עולים צפונה כדי להשתתף במבצע. את עיקר כוחות הארטילריה מהווים “עוצבת גולן”. בעצם, חלקו הגדול והעיקרי של המבצע מסתמך על הארטילריה. כל סוללה שמגיעה לצפון תופסת את מקומה ומשתלבת במערך הלוחם. במבצע משתתפים כוחות אויר, ים וארטילריה, כל אחד בתחומה, אבל את החלק הגדול עושה הארטילריה.
אל”מ ראובן בנקלר מפקד עוצבת גולן אומר: “הארטילריה היא למעשה הגורם הראשון שפותח כאן באש. כוחות התותחנים הם זמינים וגמישים מסוגלים להעתיק אש ממטרה למטרה במהירות ובדייקנות”.
במקביל פועל חיל הים בסמוך לחופי לבנון, מיד לאחר תחילת המבצע פושט גם הקומנדו על יעדים בעומק לבנון ומצליח לפגוע במקומות אסטרטגיים מאוד (פעולות אלו סודיות ועדיין לא ניתן לפרט). מיד לאחר התקיפה העביר הרמטכ”ל, רב אלוף אהוד ברק, מסר ברור וחד משמעי לארגוני המחבלים שלפיו הסתיימה תקיפת צה”ל, אולם אם ישוגרו קטיושות לעבר גבול ישראל, תבוא מכה כואבת הרבה יותר של צה”ל. למרות האזהרות שיגרו מחבלי החיזבאללה שני טילי קטיושה, הטילים נחתו קרוב מאוד לגדר המערכת באצבע הגליל. צה”ל בתגובה מאיץ באש תותחים. מספר שעות לאחר מכן שוב נורו קטיושות והפעם השיב צה”ל עם מסוקי תקיפה ומפציץ עמדות של לוחמי חיזבאללה שיעים ב-11 כפרים באיזור הביטחון.
צבא לבנון שלח עזרה לדרום לבנון וכן נמצאה נוכחות של חיילים סורים שנשלחו לעזור.
יום למחרת ובמשך הלילה נורו עשרות קטיושות על איזור הביטחון ועל הגליל. כמובן שתגובת צה”ל לא אחרה לבוא. בעקבות כל הרעש והבלגן עזבו משני צידי הקו אזרחים את בתיהם. אם אלו אזרחי גבול הצפון, מטולה, קריית שמונה וכל המושבים מסביב, ואם אלו תושבי לבנון מצידו השני של הקו.
במשך שבעה ימים ושבעה לילות המשיכו במבצעים וההתקפות שתוכננו שלב אחר שלב, התקופות על יעדי מחבלים בדרום לבנון. ביום הרביעי החלו לירות לכיוון הערים צור וצידון, וניתנה לתושבי המקום הוראה מלבנון לעזוב מיידית את המקום.
לעתים עשה צה”ל הפוגות כדי לתת הזדמנויות לתושבים הלבנוניים לעזוב את בתיהם ולברוח צפונה, את ההפוגות האלו נצלו גם המחבלים להתחזקות והתחפרות בעמדותיהם ואפילו בירי קטיושות לעברנו.
חיילים מספרים – “כל הכפרים מטווחים. אנחנו יורים כל הזמן, מחליפים מיקום ושוב יורים. יש לנו צילומים של הפגיעות שלנו והן בהחלט מדויקות. יש מספיק תחמושת ונישאר כאן כל זמן שנדרש”.
“היינו החיל הכי מדובר בתקשורת. מצלמות טלויזיה נחתו אצלנו כל ערב לצלם את הפגזים נורים בחושך. היתה לנו עבודה נון סטופ, ב-36 השעות הראשונות לא ישנו בכלל, כי אף אחד לא רצה להפסיד. רק כשהחיילים התחילו להתעייף התחלנו לחלק שעות שינה לפי צוותים”.
סיכום
עיקרי ההבנות
התחייבות סוריה – להשפיע על החיזבאללה ועל הארגונים הפלשתינאים שלא יתקפו את צפון ישראל ובעיקר שלא יהיו קטיושות על ישובים ישראליים. כמו התחייבה ארה”ב להפעיל את השפעתה על איראן כדי שזו תרסן את החיזבאללה ואירגוני המחבלים בלבנון כדי שאלו יסכימו להפסקת אש גם באיזור הביטחון.
התחייבות לבנון – לדאוג שמחבלי החיזבאללה והפלשתינאים המשתפים איתם פעולה, בעידוד איראן, לא יירו קטיושות אל שטח ישראל. מדובר בעיקר בהערכות מחדש של צבא לבנון בדרום ובלחץ על הנהגת החיזבאללה בבירות למנוע הפרעות לתהליך השלום ולפתוח במבצע להשבת פליטי דרום לבנון לבתיהם.
התחייבות ישראל – להפסיק את ההפגזות וההפצצות על כפרי הדרום בתנאי שהחיזבאללה יפסיק גם הוא את האש באותה השעה. להמנע מפעולות התקפיות יזומות בעומק השטח שמצפון לרצועת הביטחון, העשויות להתפרש ע”י החיזבאללה כהתגרות. זאת, כל עוד מכבד החיזבאללה את כללי המשחק החדשים. אם יבצע החיזבאללה פעולות אלימות נגד צה”ל וצד”ל בתוך רצועת הביטחון או נגד שטח ישראל, תהיה ישראל חופשית לפעול בכל מקום ולהמנע בעתיד ככל האפשר מפגיעות באוכלוסיה אזרחית ולאפשר את חזרת הפליטים מדרום לבנון לבתיהם.
התחייבות ארה”ב – מחוץ להסכם עם הצדדים קיבלה ממשלת לבנון התחייבות ממדינות הנפט הערביות ומארה”ב להושיט לה סיוע לשיקום הכפרים שנפגעו ולהחזרת הפליטים לבתיהם.
תגובות העולם
1. תמיכה מפתיעה בהיקפה גילו אמצעי התקשורת בגרמניה כלפי הפעולה הישראלית בלבנון, הם צידדו ב”מלחמה העיקשת של ישראל בטרור” וכינו את החיזבאללה “רוצחים טרוריסטים”, הם ציינו שהחיזבאללה מסכן את תהליך השלום ושישראל התאפקה מספיק ועכשיו מכה במחבלים שהציקו לתושביה שנים רבות ובעיקר בשבועות האחרונים.
2. תגובת ארה”ב: קלינטון גינה בחריפות את פעולות החיזבאללה: “אסור לנו להרשות לחיזבאללה להטות את תהליך השלום ממסלולו”. מעכשיו הוא מודיע שיתערב אישית במה שקורה והביע תקווה להצלחת המבצע.
מזכיר המדינה וורן כריסטופר ביקש משר החוץ הסורי לגלות איפוק מירבי ולחפש דרכים להפחית את האלימות.
תגובות וסיפורים של חיילים ומפקדים
תא”ל שוקה דורפמן, קתמ”ר: “מבצע זה הוא מבצע ארטילרי בעיקרו. התותחנים ירו באופן מדוייק מאוד. ירי מבוקר מתוך מטרה שלא לפגוע באזרחים חפים מפשע”. הוא עוד הוסיף: “זה היה מבצע מוגבל בגיזרה צרה אבל למי שפעל בשטח, לרמת הצוותים והחיילים זאת הייתה מלחמה. התרשמתי מהמבצע ומהרמה המקצועית. אני מודה לכל מי שלקח חלק במבצע זה שהצלחתו אינה מוטלת בספק”.
אל”מ ראובן בנקלר, מפקד “עוצבת גולן”: “יחידות העוצבה היו מוצבות בעמדות אסטרטגיות וטקטיות בתוך לבנון ועל קו הגבול, זהו מבצע שניתן לסכמו בכך שלא השתתפו במבצע כוחות קרקע מלבד תותחנים והוכח שניתן לממש מטרות לאומיות תוך שימוש באש ארטילרית בלבד”.
בפרספקטיבה היסטורית ייזכר דין וחשבון כנקודת מהפך שבה הוכח כי האש יכולה לתפוס חשיבות ובה מהתמרון הקרקעי. מרכיב האש יגדל עוד יותר.