המטרה: הפסקת ירי הקטיושות לעבר יישובי הצפון ופגיעה במשגרי הקטיושות ובכך בעצם להביא שקט ממושך ליישובי הגליל.

רקע למבצע
לאחר מבצע “דין וחשבון” ב-1993 נקבעו מספר הבנות בין צה”ל לחיזבאללה. עיקרן היה שכל עוד צה”ל לא יפגע בתושבי דרום לבנון ובכפרים, החיזבאללה לא יבצע ירי על היישובים. מאז המבצע הופרו הבנות אלו מס’ פעמים ע”י החיזבאללה, דבר שהביא בסופו של דבר לפתיחת המבצע. למעשה מלבד ירי הקטיושות לעבר יישובי הצפון כחודש לפני המבצע (במהלך חודש מרץ, 1996), הותקפו כל בוקר מוצבי צה”ל בתוך רצועת הביטחון כשבמהלך תקופה זו נהרגו מג”ד ומ”פ מחטיבת גולני. מצב של חוסר שקט זה בגבול הלבנון הביא את הדרג המדיני להבנה שהדבר היחידי אשר יפסיק את הירי על יישובי הצפון, יהיה מבצע רחב היקף. חשוב לציין שערב המבצע נכשל מו”מ בתיווך אמריקני עם הסורים, ולאחר כישלונו נפתח מבצע “ענבי זעם”.
המטרה
מבצע “ענבי זעם” היה מבצע אשר מטרותיו (בדומה למטרות מבצע “דין וחשבון”) היו ברורות – הפסקת ירי הקטיושות לעבר יישובי הצפון ופגיעה במשגרי הקטיושות ובכך בעצם להביא שקט ממושך ליישובי הגליל.
הלחימה
בתאריך ה-11/04/96 נפתח המבצע בתקיפות רחבות היקף של ח”א והפגזה מסיבית של תותחי צה”ל. הגזרה חולקה לגזרה מערבית בשליטת “עוצבת עמוד האש” וגזרה מזרחית בשליטת “עוצבת הגולן”. המבצע הסתיים עם הכניסה לתוקף של הפסקת האש בשעה 4:00 לפנות בוקר בשבת ה-27/04/96. במבצע נטלו חלק בעיקר יחידות הארטילריה השונות, בנוסף לכוחות שריון, חיל האוויר וחיל הים. במהלך כל ימי המבצע תקפו מטוסים ומסוקים של חיל האוויר את יעדי החיזבאללה בדרום לבנון, בתוך ומחוץ לאזור הביטחון וכן באזורים אחרים לרבות פרברי בירות והעיר צור. ספינות חיל הים הטילו מצור על נמלי צור, צידון וביירות, הפגיזו יעדי מחבלים מצפון לרצועת הביטחון וסיירו מול חופי לבנון במטרה למנוע כל פעילות טרור דרך הים. הארטילריה הפגיזה כמעט ללא הפסקה למשך כל המבצע, כאשר בסה”כ נורו למעלה מ-25,000 פגזים. פעילות צה”ל גרמה לפגיעות במחבלי ארגון החיזבאללה, בתשתיתו ובחלק ממשגרי הקטיושות. במשך כל המבצע פעל ארגון החיזבאללה מקרב אוכלוסייה אזרחית וירה קטיושות ופצצות מרגמה מתוך כפרים בדרום לבנון כנגד יישובי הצפון, צה”ל וצד”ל. בסה”כ נורו כ-600 קטיושות, שהאחרונה בהן נחתה בשבת, ה-27 באפריל בשעה 03:55 לפנות בוקר, חמש דקות לפני כניסתה לתוקף של הפסקת האש. צה”ל הגיב על ירי המחבלים תוך הימנעות, ככל האפשר, מפגיעה באזרחים.
שבוע לאחר תחילת המבצע, ביום חמישי, ה-18/04 נורתה אש לעבר עמדת צה”ל בתוך אזור הביטחון. מחבלים של החיזבאללה ירו קטיושות ופצצות מרגמה. מקור הירי אותר בכפר כנא במרחק 350 מטר ממחנה של גדוד האו”ם, הפיג’י. זמן קצר אח”כ הגיב צה”ל באש תותחים. בעקבות הירי נפגע מבנה ארעי שהיה קרוב למקום שממנו נורו הקטיושות, ושבו שהו אזרחים לבנוניים שהגיעו מהכפרים שפונו מצפון לאזור הביטחון. כתוצאה מהירי נהרגו כ-100 איש ונפצעו כ-80 נוספים. בין הרוגי התקרית היו חיילי או”ם.
ביום שבת, ה-27/04 בשעה 04:00 לפנות בוקר נכנסו לתוקפן הבנות ארה”ב לגבי התחייבויות ישראל ולבנון, אשר הושגו בהתייעצות עם סוריה ובתיווכו של מזכיר המדינה האמריקאי, וורן כריסטופר. בעקבות ההבנות נכנסה לתוקפה הפסקת האש, וצה”ל פסק מלתקוף את יעדי החיזבאללה.
סיכום המבצע
לצד הישראלי לא היו הרוגים. נפצעו 24 אזרחים ו-3 חיילים.
בצד הלבנוני נהרגו 22 מחבלים ו-178 אזרחים.
במהלך המבצע נורו 777 טילי קטיושה לעבר ישראל.
חיל התותחנים ירה 25,321 פגזים לשטח לבנון!!
בין ישראל לבנון וסוריה גובש מסמך הבנות חדש שעיקרו היה איסור מוחלט של ירי קטיושות או כל נשק אחר משטח לבנון לשטח ישראל, ואיסור על צה”ל/דצ”ל לפגוע באזרחים בשטח לבנון.
למעשה המבצע הביא לשבירת הקיפאון במו”מ עם הסורים והכריח אותם לבוא במשא ומתן-אמנם לא ישיר-עם ישראל.
מבצע “ענבי זעם” הצליח, לא בגלל ההבנות שהושגו וטיבם, אלא בזה שצה”ל הצליח להביא לכך שהדרג המדיני יצליח לקיים מו”מ עם הסורים כמו שהוא רצה, דבר אשר הפסיק את ירי הקטיושות לעבר יישובי הצפון. למעשה בתוצאות אלה צה”ל קיים את מטרתו והיא הגוף הביצועי של הדרג המדיני לשמירת ביטחון המדינה.