אין ספק שנשים בצה”ל נמצאות בשנת 2016 בעמדות רבות יותר – ובכירות יותר – מאשר בעבר, ובכל זאת, לראות אישה במרכזה של סוללת תותחנים במהלך תרגיל אינטנסיבי ברמת הגולן, זה לא מראה נפוץ במיוחד. עוד בימיה כחניכה צעירה בפנימייה הצבאית, ידעה אוריאן לוי שתהפוך למפקדת קרבית בצה”ל – שתהיה במקום הכי משמעותי, ובהתאם, עם הכי הרבה אקשן. הימים חלפו, ואכן, אוריאן, כיום קצינה בדרגת סרן ומפקדת סוללת MLRS, הגיע למקום הזה. בשבוע שעבר היא הובילה את הסוללה שלה במהלך תרגיל גדול בו דימה גדוד ה”מנתץ” את מה שיעשו במלחמת לבנון השלישית. סרן אוריאן שיגרה עשרות טילים לעבר מטרות אסטרטגיות בלבנון, חיסלה משגרים וחוליות מחבלים, בלמה מתקפות של אויב על הסוללה (בתרגיל כמובן), וכמובן שהקריבה הרבה מאוד שעות שינה.
הריאיון עם סרן אוריאן מתנהל בסוף התרגיל והעייפות בהחלט נשמעת בקולה. עם זאת, קשה שלא לשמוע את הגאווה והסיפוק. אין ספק שמדובר בקצינה מרשימה – בכך ניתן להבחין בקלות אפילו בסרטון ובתמונות מתוך התרגיל: שליטה מרשימה בכוח, חלוקת פקודות חדה וברורה – העובדה שהיא אישה בין לוחמים גברים כלל לא רלוונטית.
העובדה שאוריאן מפקדת על סוללת MLRS הופכת את התפקיד שלה לשונה לחלוטין מתפקיד מקביל בגדוד אחר, בעיקר בגלל סוג האמל”ח שתחת אחריותה. כדי להבין את גודל העוצמה, נסביר שסוללת MLRS מורכבת ממספר משגרים ניידים המסוגלים לשגר רקטות לטווח של 40 ק”מ לערך, ואלו מסוגלות לפגוע בחלון של בית ולהשמיד אותו. כמו כן, ישנו גם הרומח, טיל מתוצרת כחול לבן אותו ניתן להנחות באופן סלקטיבי לעבר מטרות ממרחק של עשרות ק”מ, כמעט מבלי לגרום לנזק סביבתי. לאור הסודיות והסיווג הגבוה, נציין שזה רק על הקצה המזלג.
הפיקוד על סוללת MLRS מהווה אתגר מאוד גדול: “המשימה באה עם אחריות עצומה. מבלי לפרט על המשימות של הגדוד יותר מדי, אציין שבשעת חירום, הגדוד יהיה מאוד רלוונטי. יש כמובן גם את ההיבט הפיקודי, כשיש מתחתי הרבה מאוד קצינים, מפקדים וחיילים”. כשאני שואל אותה אם ישנם רגעים בהם היא אומרת לעצמה ‘וואו, מה יש לי בידיים’ – כיוון שממש לא מדובר בעוד תותח, ובטח שלא במקלע או רובה – היא עונה: “נכון מאוד. זה לגמרי זה, ואנחנו לא תמיד מבינים איזה עוצמה יש לדבר הזה. לא סתם זה גדוד שמוקפץ הרבה”, היא מוסיפה, כאשר הכוונה היא לכך שבכל פעם שיש התחממות בצפון או כוננות, זה אחד מהגדודים הראשונים שצה”ל מקפיץ לאזור.

מתכוננים למלחמת לבנון השלישית
לפני שנחזור לתרגיל של הסוללה, נזכיר שרק לאחרונה אמר הרמטכ”ל שעם כל הכבוד לעזה ודאע”ש, אחד מהאיומים המובילים על מדינת ישראל כיום הוא ארגון חיזבאללה. בצבא יודעים להגיד שבמלחמת לבנון השלישית חיזבאללה יחטוף סערות של אש, וה-MLRS יהיו חלק מהסערה, ללא שום ספק. “בתרגיל הזה בחנו האם אנחנו כשירים לעמוד במשימה שלנו בחירום, התרגיל החל בהקפצה של הסוללה לגזרה”. סוללת MLRS שמוקפצת זה מראה עוצמתי, שלא להגיד מפחיד: דמיינו עכשיו משגרי טילים שמלווים בכלים כבדים שדוהרים לכיוון שדה הקרב. זה קורה כמובן אחרי שמגיעים למחסן התחמושת, שם מעמיסים טילים על המשגר ויוצאים למשימה.
“יש גוף מסוים בסוללה שמדבר עם מרכז האש, עם מי שנותן את משימות התקיפה, והסוללה בעצם מבצעת את המשימות, כלומר, שולחת את המשגרים. כמובן שאנחנו גם בקשר ישיר עם הכוח המתמרן – כוחות החי”ר והשריון שמתקדמים בשטח”, מסבירה אוריאן על אופן הפעולה של הגדוד. אם ננסה לדמיין מבט מלמעלה, נראה טנקים וחיילים מתקדמים ומסתערים, כשמעליהם חולפים שובלי עשן שבקצה שלהם הרקטה שמתפוצצת על היעד ולמעשה, “מנקה” להם את הדרך. “היכולת שלנו מגיעה לרמת דיוק מאוד גבוהה, ברמה של להשמיד, למי שמבקש, בית.”
לא פשוט לפקד על סוללה של MLRS – בניגוד לסוללת תותחנים רגילה שהכלים שלה יושבים אחד ליד השני, במקרה של סרן אוריאן, המרחק בין המשגרים יכול להגיע לקילומטרים רבים, והיא צריכה לדעת איפה כל אחד מהם בכל רגע נתון, ומה הוא עושה. “זה חלק מהאתגר פה, בגלל צורת העבודה שלנו, כל משגר נמצא במקום אחר, ואני למעשה נעה בין הכלים בהאמר.”
“האתגר שלנו, לצד המרחק שבין המשגרים, הוא להגן על הכלי. תרגלנו בין היתר גם חדירות למרחב, דבר מאוד משמעותי במקרה שאנחנו חוצים את הגבול,” היא מוסיפה. כאמור, MLRS הוא משגר נייד, וככל שהכוחות יתקדמו – כך גם הסוללה של אוריאן תתקדם איתם, מה שאומר לחימה בסביבה מאוד עוינת.
כשאני שואל אותה מה היא רואה במלחמת לבנון השלישית, היא עונה: “זה הולך להיות משהו אחר לגמרי, ואנחנו מוכנים לזה. כמובן שתמיד צריך להתאמן, ויש לנו גם לקחים להפיק, אבל אין לי ספק שאנחנו מוכנים לזה. המלחמה לא תהיה על הגדרות,” היא אומרת, ובעצם רומזת לכך שהם יביאו את העוצמה שלהם למגרש של הצד השני.

“היו מ”פים שראו אותי בתדרוכים ולא הבינו מה אני עושה שם”
קל לשכוח שמדובר בסך הכל בצעירה בת 24. את הקריירה הצבאית שלה היא החלה עוד בכיתה י’, אז התקבלה לפנימייה הצבאית בחיפה. היא התגייסה לגדוד ה-MLRS לפני שש שנים כלוחמת, ומהר מאוד הפכה למפקדת ויצאה לקורס קצינים. בהמשך, עברה קורס מפקדי פלוגות, הייתה מפקדת בקורס קצינים ומפקדת של טירונים עד שהגיעה לסוללה שלה לפני כשמונה חודשים. “נכנסתי לתפקיד שלי כשהסוללה תפסה קו באיו”ש בהסלמה הנוכחית. תפסנו קו בגזרת כביש 443 והסוללה סיכלה שני פיגועים, הובלנו מעצרים ועוד הרבה פעילויות”, מספרת.
אין הרבה נשים בסוללה של אוריאן, וזה למרות שאחוז הלוחמות בחיל התותחנים נחשב לגבוה. כשאני שואל אותה איך זה לפקד על יחידה מהסוג הזה כאישה, היא מעידה שמסלול הפיקוד היה ברור לה מגיל צעיר, ולכן אין לכך השפעה. “זה שאני אישה לא עצר אותי אף פעם. זה תלוי בבן אדם. הצבא מאוד פתוח לנשים ומקדם אותן, נכון שלא כל בחורה יכולה להיות שם, כמו שלא כל גבר. מן הסתם, זה תלוי במשימה ולא כל בחורה מעוניינת בזה, צריך להקריב הרבה.”
כמפקדת טירונים, אוריאן פגשה לא מעט לוחמות ומפקדות, אמנם כמפקדת סוללה, היא פוגשת באופן משמעותי הרבה פחות. העובדה הזו בלטה באופן משמעותי בקו שתפסה באיו”ש בדיוק כשנכנסה לתפקיד, אז גם מצאה את עצמה בעבודה מול קצינים בכירים בגזרה. “נכנסתי ישר להסלמה ומצאתי את עצמי מאשרת תכניות מול מפקד החטיבה או יושבת עם מ”פ מגבעתי, כשאני הבחורה היחידה בחדר. לא כל היחידות פתוחות לנשים כמו בתותחנים, בטח לא בחי”ר. כן, היו מ”פים שראו אותי בתדרוכים ולא הבינו מה אני עושה שם, אבל הם התאפסו מאוד מהר.”
החיילים והקצינים שתחת פיקודה לא משדרים שום הבדל, לטענתה. “בחיל ובגדוד שלנו, לוחמות זה משהו מאוד רגיל בנוף. אמנם אין הרבה מפקדות פלוגה, אבל יש המון לוחמות ומפקדות, וזה מאוד שוויוני.” כשאני שואל אותה מה יש לה להגיד לבנות לפני גיוס שיקראו את הכתבה, היא עונה: “זה השירות הכי משמעותי שאפשר לעשות, זה מסלול שמאוד מפתח ומעצים אותך.” אוריאן לא מכחישה שברגעים מסוימים, היא נאלצת לעשות אי אלו ויתורים על הנשיות, בעיקר כשנמצאים זמן רב בשטח ללא מקלחת. “אין פה מקום לבכיינות. אם בחרת להיות לוחמת, הבנת לאן את נכנסת והבנת שאת שווה לבנים.”
אי אפשר לסיים בלי השאלה הנצחית של מי יותר טוב, הבנים או הבנות, והאמת היא שגם התשובות חוזרות על עצמן: “שאלה טובה. אני תמיד רוצה שלצדי בסגל תהיה בחורה, כי אנחנו יורדות לפרטים, חלוקת הקשב שלנו טובה יותר ויש לנו יותר סבלנות. מן הסתם, רוב המפקדים שתחתי הם בנים, אבל צריך גם את המגע הנשי. בסוף, יוצא גם שתמיד יש לבנות מוטיבציה גבוהה יותר.”
הכתבה פורסמה במקור באתר פז”ם מבית מאקו