שבועיים לפני שהיה אמור אל”מ איציק בן כנען לעזוב את גזרת לבנון, התגשמה האמירה שבלבנון כל יום של שקט הוא בהחלט לא מובן מאליו.
זה היה ביום שישי בערב, ואל”מ בן כנען, מפקד מרכז האש של אוגדה 91, היא עוצבת הגליל, יצא סוף סוף הביתה, כאשר החלו להגיע הדיווחים על מטען שהתפוצץ על סיור של צה”ל בהר דב. 
“האירוע תפס אותי בבית. הגעתי מהר מאד לגזרה. אני יכול להגיד באופן כללי שלא הופתענו”, הוא מספר בראיון לרגל סיום תפקידו למגזין ישראל דיפנס לקראת כנס האש הבינלאומי השלישי, שיערך בתאריכים 20-21 במאי, 2014, בבית התותחן בזכרון יעקב.
אתה רומז שהיה לכם מודיעין מסוים לפני הטמנת המטען?
“לא ניכנס לעניינים המודיעיניים. זה שלחיזבאללה יש יכולת להניח מטענים זה לא יכולת חדשה. ראינו את זה באזור הזה בפרט גם בגזרת 91 וגם בהר דב. האירוע הזה עדיין בתחקור. הגבנו מאד מהר גם באש ארטילרית לאזור וגם באשר מדויקת ותקפנו מטרות של חיזבאללה. התגובה הייתה גם מהירה וגם מדויקת”.
מה עושה מפקד מרכז האש של אוגדה 91 באירוע כזה שבו יורים לעבר מטרות חיזבאללה?
“יחידות האש שפועלות כפופות אליי. גם קרקעיות וגם אחרות, אוויריות. זה פועל תחת פיקודי או תחת הנחייה מקצועית שלי. מפקד האוגדה (מפקד אוגדה 91, תא”ל מוני כץ, א.ה.) מורה לי לירות לעבר מרחבי השיגור. יש לנו יכולות איכון טובות. אנחנו יודעים מאיפה בוצע הירי ולשם אנחנו מגיבים. התגובה היא מהירה”.
מדיניות האש באוגדה 91 היא לירות בחזרה באופן אוטומטי?
“שום דבר הוא לא אוטומטי. יש מגוון רחב של אפשרויות. יש גם יכולות וגם מטרות ובסוף זה בהתאם לאירוע. כדאי שמן הסתם יהיה שיקול דעת באירוע כזה, כשאני מבצע ירי זה באישור מפקד האוגדה. במקרה הזה היה ירי של תותחים וגם ירי מדויק. תמיד נגיב כשיש צורך. סך הכול השנתיים שאני פה הן שקטות. מאז 2006 אנחנו בשנים די שקטות. אלה הן השנים הכי שקטות שהיו כאן עשרות שנים ובחודשים האחרונים יש עלייה באירועים. אנחנו מוכנים ומשמרים דריכות גם כששקט. אנחנו משמרים ערנות בדיוק בשביל המצבים האלה. לא הופתענו מהאירוע הזה. גם באירוע בדצמבר שבו ירו לעבר מרגליות הייתה תגובה באש ארטילרית למרחב השיגור ותגובה מהירה מאד. יש פה גורמים שרוצים להסלים את האזור ואנחנו מכירים אותם”.
אתה יודע להגיד האם ירי התגובה לעבר לבנון מצליח לפגוע במחבלים או בחוליות שיגור?
“אין לנו אינדיקציה שפגענו. היו בעבר מקרים שירי כזה כן פגע. אתה תוקף מרחבי שיגור, זו אחת היכולות. יש בנק מטרות גם לשגרה וגם לחירום ואתה צריך לבחור מה אתה תוקף בהתאם לסיטואציה, על פי הפקודות ותוך ניסיון להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים. אתה רוצה מצד אחד לפגוע במי שרלוונטי ומצד שני לעשות את זה במינימום נזק בהפעלת האש”.
יהיה נכון לומר שלפעמים התגובה בגבול לבנון באש היא למעשה יותר העברת מסרים לצד השני ופחות תגובה צבאית קלאסית?
“אני פחות מתעסק בעניין של העברות מסרים. התגובה היא קודם כל צבאית, מסרים עוברים בדרגים אחרים”.
אל”מ איציק בן כנען, בן 43 מכפר יונה, נשוי פלוס חמישה ילדים. “התגייסתי בשנת 1989 לתותחנים. לא היו לי הרבה אפשרויות כי הייתי עתודאי. למדתי מחשבים והבנתי שאני לא רוצה לעסוק בזה בצבא”, הוא מספר על דרכו בצה”ל. “התחלתי בתור תותחן בגדוד 405 בתותח ‘רוכב’ שיורה פגזי 155 מ”מ. עשיתי תפקידים במערך הקני כמו מפקד סוללה וסגן מפקד גדוד. הייתי מפקד יחידת חמ”מ, מפקד סיוע אש באוגדת עזה בין 2006-2007. ב’עופרת יצוקה’ הייתי גם במרכז האש, ובשנתיים האחרונות אני מפקד מרכז האש של עוצבת הגליל ומפקד אגד ארטילרי של עוצבת הגליל, עוצבת ‘אדירים’”.
איך מאזנים בין התפקידים השונים שאתה מופקד עליהם?
“אתה עוסק גם בביטחון שוטף וגם בהכנה לאופרטיבי, גם במערך סדיר וגם במילואים. אני מתעסק גם ביום יום פה בשגרה באירועים שהיו וגם בבניין כוח. אתה נדרש גם להפעיל כוח וגם לבנות כל הזמן. העיסוק בבט”ש שואב אותך ללא ספק. אתה כל הזמן עוסק במילואים. כשיש אירוע אז זה על אש קטנה. אלה שתי משימות שלפעמים מתנגשות. בזמן מלחמה אני גם מפקד האגד וגם מפקד סיוע האש”. 
איך תיראה האש מנגד באוגדה 91 בסבב חדש בלבנון? 
“רמת המוכנות שלנו גם בסדיר וגם במילואים היא במקום אחר. למדנו ויישמנו לקחים. אם אני מסתכל על יכולות האש, למשל, חיל התותחנים הוא חיל הרבה יותר מתקדם ומתוחכם ממה שהיה כשאני התגייסתי וגם יותר קטלני. יש לא מעט דברים שהתקדמנו בהם. קח לדוגמא את נושא השו”ב, מערכת ה’משואה’, החיבור למה שקורה קדימה, החיבור בין ההדק לבין הכוונת הוא הרבה יותר טוב וזה תמיד האתגר של האש. יכולות התקיפה המדויקת הן יותר טובות. זה חשוב כי האויב הוא קטן ופועל בשטחים בנויים ולכן התקיפה המדויקת התקדמה מאוד”.
“רלוונטיים לכל גזרה”
כששירת באוגדת עזה, אל”מ בן כנען פיתח את תאי התקיפה המשותפים המכונים “חופת אש”. מפקדים על תאי התקיפה האלה קצינים בתותחנים, יחד עם נציגי השב”כ, אמ”ן וחיל האוויר. מטרתם לבצע תקיפות מהאוויר נגד חוליות משגרי רקטות, וגם מטרות איכות. תאי התקיפה אמורים גם לסייע לתמרון קרקעי אם וכאשר, בסיוע אווירי צמוד. אם כלקח ממבצע “עופרת יצוקה” בעזה הוקם מרכז האש באוגדת עזה, הרי שבמבצע “עמוד ענן” מרכז האש הוכיח את עצמו במבצע שהיה הפעלת אש מנגד. אלוף פיקוד דרום בעת המבצע טל רוסו טען כי 65 אחוזים מנפגעי החמאס נבעו מתקיפות של תאי חופות אש.  
בראיון לישראל דיפנס מגלה אל”מ בן כנען כי מודל תאי התקיפה באוגדת עזה הועתקו לעוצבת הגליל. “תאי תקיפה הם בכל הרמות. פיתחנו תאי תקיפה שהם שילוב הדוק של אש ומודיעין וסגירת מעגלים מהירה. בניגוד ל-170 אלף פגזים שנורו בקיץ 2006 ולא תמיד באש מדויקת, אנחנו מחוברים הרבה יותר למודיעין. אנחנו לומדים כל הזמן ומעבירים ידע מעזה לגזרת לבנון. דברים שעשיתי בתור קצין סיוע ארטילרי בעזה העברתי ללבנון. בבנק המטרות יש לנו היום מאגר משמעותי גם לשגרה וגם לחירום. הבנק הזה מאפשר לתקוף מטרות איכות בזמן קצר”.
איך תיראה הפעלת האש במלחמת לבנון השלישית?
“אין ספק שבמלחמה הבאה יהיו אתגרים חדשים. הסיפור של העורף הוא סיפור בסדר גודל אחר וזה אתגר. כמות הרקטות שחיזבאללה צבר בשנים האלה היא גדולה וזה מחייב עורף הרבה יותר חזק עם הרבה יותר חוסן. כדי שנוכל להפעיל אש צריך עורף חזק. אני לא יודע מה עוד ישתנה במלחמה הבאה אבל אני חושב שאנחנו ערוכים בצורה טובה”.
מה עומד מאחורי ההחלטה להעתיק את חופת אש מעזה לאוגדה 91?
“בעבר הקמתי את התא הזה בעזה. הרעיון בעצם הוא של תקיפה מהירה, חיבור אינטימי של אש ומודיעין והוא רלוונטי גם בתאי שטח אחרים. זו יכולת שקיימת היום גם פה”.
אבל אתה צריך לעשות התאמות בין הגזרות. גזרת 91 היא גדולה משמעותית מעזה, וגם אין לך שב”כ שמסייע לך בשליטה מודיעינית
“נכון. לכל גזרה יש את המאפיינים שלה וצריך לעשות התאמות. יש דמיון ברצון לתקוף מהר ומדויק אויב מבוזר שפועל בכוחות קטנים ולא רק קטנים.
“כשהייתי מפקד סיוע האש הראשון בעזה ב-2006 עלה צורך בהפעלת אש יותר אינטנסיבית. התכלית של תאי התקיפה היא לא רק משגרי רקטות, בטח לא כשמדובר במאה אלף רקטות. תאי התקיפה עוסקים בזמן חיות מטרה, שהולך ומתקצר. אנחנו לא מדברים על חטיבות טנקים שנעות לגבול. הסיפור של לחימה במרחב אורבני זה אתגר אחר. העובדה שחיזבאללה משתמש באזרחים כמגן אנושי ופועל מתוך שטח בנוי מחייבת דיוק באש ומחייבת לקחת שיקולים של נזק אגבי לסביבה ולבלתי מעורבים. זה משהו שמחייב אותנו להתאמות”.
לכן גם האש ביבשה, בעיקר אצלכם התותחנים, הופכת להיות מדויקת?
“יכולות מדויקות יהיו גם ביבשה, ולא יתבססו רק על חיל האוויר בעיקר לגבי מטרות קטנות במרחבים בנויים. התותח הוא סטטיסטי והוא חשוב לסיוע לכוחות. התותח הוא רלוונטי לשטחים יותר פתוחים, הוא רלוונטי לסיוע במיסוך, בתאורה, באיומי נ”ט. זרוע היבשה עובדת בצדק להביא יכולות חדשות ומדויקות שהן קרקעיות ולא רק אוויריות. יש לנו היום יכולת להפעיל כל סד”כ שקיים, קרקעי או אווירי”. 
האש במלחמה הבאה בלבנון תהיה יותר אגרסיבית נוכח כמות הרקטות שצבר חיזבאללה?
“אני רואה בהחלט אפשרות של ירי אש מדויקת למרחבים בנויים. אנחנו נקווה שהאוכלוסייה תברח צפונה כי בסוף חיזבאללה נמצא בלב שטח בנוי. אם האוכלוסייה תישאר זה ישפיע על יכולת הפעלת האש”.
בין היתר כדי לא להגיע ל’אירוע כפר קנא’ (הרג אזרחים בשוגג) נוסף? 
“היו כמה אירועים כאלה ואנחנו לא רוצים אותם. בסוף, בהפעלת אש והפעלת כוח צבאי ייפגעו אנשים. האש צריכה להיות מידתית. אתה לא יורה סתם. ירי סטטיסטי אל שטח בנוי זו לא המטרה”.
הדברים שלך גם מתכתבים עם מה שמכונה “דוקטרינת הדאחייה” של סגן הרמטכ”ל גדי אייזנקוט ואלוף פיקוד הצפון לשעבר שדיבר על אש אגרסיבית מאד?
“הרצון של ישראל לקצר את המלחמה הוא רצון ברור. היכולת של העורף לעמוד במלחמה ממושכת תחייב אותנו כמובן להפעלת אש משמעותית. אני לא יכול להיכנס לתוכניות אופרטיביות. יש לנו לא מעט מטרות ואפשר לבחור אם להפעיל אותן או לא ובאיזה כמות. זו יכולת משמעותית שקיימת. בנק המטרות גדל במאות אחוזים מאז 2006. זה שיפור משמעותי ולאוגדה יש חלק בזה”.
איפה עומד בסדר העדיפויות שלך הסיוע לתמרון הקרקעי בלבנון?
“ברגע שמתחילים לתמרן זה דבר משמעותי מאד. במידה רבה התמרון הוא זה שיכול להכריע והאש מסייעת לתמרן. יש לה שני תפקידים: לתקוף מטרות וגם לסייע. כשמתחיל תמרון, האש קודם כל מסייעת והתכלית שלה הוא לתמוך את התמרון. האש יודעת לזוז ולנוע. אין תמרון בלי אש. אם אתה רוצה לתמרן מעבר לקו ה-40 קילומטר, האש בנויה לתמרון ולזוז עם התמרון”.
צבא לבנון נמצא בבנק המטרות?
“צבא לבנון הוא ריבון בשטח. אנחנו נתקוף אותו רק במידה והוא יירה עלינו. אם יבוצע ירי מצל”ב עלינו נשיב אש. הוא לא אויב”.
רגע לפני שאתה עוזב את עוצבת הגליל איך אתה מסכם קדנציה של שנתיים?
“השנתיים האלה היו שקטות באופן יחסי כשאתגר בתקופה שקטה זה איך שומרים על דריכות ואיך בונים יכולות אצל הכוחות, ואיך עוברים ממצב שקט ופסטורלי להפעלה מאפס למאה. אתה צריך לגרום לסוללה שתגיב תוך שניות ותוך דקות וזה אתגר משמעותי. זה לא רק מתח מבצעי, זה יכולת ואתה צריך לחנוך וללמד אנשים ולעשות תרגילי פתע. זה הרבה מאד עבודה. לצערי היו לנו כמה אירועים בתקופה האחרונה והתגובה הייתה גם מהירה וגם מדויקת ואני חושב שיש היום יכולות טובות. אני מקווה שלא יהיו אירועים נוספים והשקט יישמר אבל אם יהיו אנחנו יודעים להגיב בצורה טובה ומדויקת. אני מסיים שנתיים שקטות ואיפה שהיינו צריכים להבחן – נבחנו”.
הקיצוצים משפיעים על האימונים של אגד הארטילריה במילואים שאתה מפקד עליו?
“בעוצבת אדירים תמיד רצינו יותר ותמיד צריך יותר. זה אתגר מפקדים, למצות את המיטב והמירב ממה שיש. אנחנו יותר יעילים היום באימוני המילואים. חשוב לאמן את המילואים ואנחנו מאמנים. יש הבנה יותר טובה באשר לחשיבות של הדברים. יש פערי משאבים בצבא אבל יש גם הבנה לחשיבות האימונים במילואים. 
“יש לי עכשיו למשל גדוד בצאלים, הם יורים ב-155 מ”מ. הם נפגשים כל שנה וגם עשו תעסוקה מבצעית במחסום מכבים. זה אגד שהשתתף במלחמת לבנון השנייה וחווה בצורה משמעותית את האירועים. נכון שאין משאבים אבל משאבים זה לא הדבר היחיד. אני עם מה שיש יודע להסתדר. אנחנו משתכללים ועושים אימונים יותר מורכבים ויותר מפתיעים. ההתייצבות טובה ולא נתקלתי בבעיות. מי שעושה מילואים עושה מילואים. הגיל הממוצע באגד הם בני שלושים. אנשים חוזרים מהטיול אחרי צבא בגיל 25 ובאים למילואים. מצבנו טוב”.
בחיל תותחנים אוהבים לכנות את עצמם “חיל האוויר של היבשה”, מה העתיד של החיל?
“העתיד הוא דיוק יותר גבוה, עבודה רשתית, מונחים שנכנסו לחיל תותחנים. היכולת להפעיל מגוון יכולות בהתאם לסיטואציה בהתאם לסוג המטרה ומהר. שם נמצא העתיד. במידה רבה אנחנו הולכים לכיוונים האלה. תאי תקיפה וחיבור אש ומודיעין ואש מדויקת. השו”ב.
“הצי”ד מאד משמעותי. יש פער מובנה בין תותחנים לבין סד”כ מתמרן. יש מרחק בין ההדק לבין הכוונת שזה מי שנמצא מקדימה. הייתי קצין צעיר כקש”א (קצין שיתוף ארטילריה, א.ה.) בגבעתי. אתה מגיע לגדוד חי”ר ומגלה הבדלים מנטליים. יש הבדל בהבנת תמונת הקרב. יש לתותחנים הבנה יותר רחבה של פריזמה של שדה הקרב כי אתה נמצא רחוק. ככל שהשו”ב שלך יותר טוב אתה מבין בכל רגע נכון ויכול להפעיל את עצמך באופן יותר רלוונטי. השו”ב הוא קפיצת מדרגה כי הוא מאפשר הפעלת אש יותר צמודה יותר קרובה וחיבור יותר טוב למה שקורה מקדימה. בעיניי זה אחד השיפורים הכי משמעותיים וזה העתיד. וזו רק ההתחלה. הפעלת אש דיגיטלית ורשתית אלה דברים שיהיו לנו”. 
כעת עובר אל”מ איציק בן כנען להדריך את מרכזי האש במרא”מ: מרכז אימון מפקדות. שיושב בג’וליס.
“הרעיון הוא להביא מהניסיון פה לשם להדריך. קשה לעזוב גזרה כזו. בסוף, במקום הזה גדלתי מחייל עד סמג”ד בנסיגה ב-2000. הייתי פה הרבה שנים במוצב בשרייפה בגזרה המזרחית”, הוא מספר, “אני עוזב את גזרת לבנון בתחושה  שהיא תחושה טובה. אני עוזב אוגדה טובה וחזקה ומאומנת ומוכנה לכל תרחיש. גם אירועי בט”ש וגם כל דבר אופרטיבי שעלול להתפתח בגזרה. יש פה אוגדה שהיא גם עושה בט”ש וגם מאד משמעותית מבחינה אופרטיבית ואנשים מאד טובים, יש פה אוגדה מאד מלוכדת ודברים ואוגדה מאד חזקה עם הרבה דברים מיוחדים”.
אנחנו נמצאים בגל הסלמה בגבולות הצפוניים שלנו?
יש לנו בחודשים האחרונים מספר אירועים ויש מספר ארגונים ובכללם שרוצים להפר את השקט. חיזבאללה פועל מעבר לגדר אבל לא כמו לפני 2006 באופן גלוי. הם מסתובבים על הגבול באופן מוסווה. האיומים קיימים גם היום. זה שלא קורים אירועים זה לא אומר שחיזבאללה הפך להיות ארגון שוחר שלום. אנחנו חיים תחת איום של חטיפה ורקטות. השנים השקטות הן החשובות. אני מקווה שיהיו עוד שנים שקטות ושאנשים יבואו לפה לטייל בפסח כמה שיותר לטיולים ולא כוחות צבאיים אבל אם נידרש אנחנו צריכים להיות מוכנים לכל תרחיש. השנים שקטות אבל אסור שהשקט הפסטורלי הזה יטעה אותנו. אנחנו מוכנים וחזקים”.