גדוד המרגמות הכבדות 120 מ”מ (הגמ”כ המוצנח) 7038 היה גדוד מילואים שהוכפף ת”פ חטיבה 35 במלחמת שלום הגליל. הגדוד שוחרר בתום הקרבות בסוף יוני 1982 וחזר מאזור ביירות לימ”ח ומשם הביתה. כשבועיים לאחר מכן נערך תחקיר חטיבתי לסיכום המבצע בראשות מח”ט 35. מפקדי הגדוד לא זומנו לתחקיר זה וגם לא לתחקיר באגד הארטילרי של אוגדה 96.
שלושים שנה מאוחר יותר, במסגרת ההכנות לאירוע “30 שנה לשל”ג” של חטיבת הצנחנים, הבינו מפקדי הגמ”כ כי במשך שלושה עשורים, לא תוחקרה פעילות הגדוד בשל”ג ולכן גם לא מוכר בצה”ל האירוע הדרמטי שהתרחש ביום שישי אחה”צ, ה-11 ביוני 1982, בעת שסיירת הצנחנים ניהלה קרב קשה מול כוחות קומנדו סוריים בפאתי העיירה קאבר שמון.
יוזמה משותפת של צוות מורשת הגמ”כ ושל אלוף (מיל’) ישראל זיו, שהיה מפקד הסיירת בשל”ג, הביאה למפגש שהתקיים ביום 10 במרץ 2017 ובו שיחזרו לוחמי הסיירת ומפקדים מהגמ”כ המוצנח את האירוע.
נציגי סיירת חטיבה 35 במפגש כללו את המ”פ סרן ישראל זילברשטיין (זיו) והסמ”פ סגן יובל רוטה. בנוסף אליהם נכחו סגן יעקב דדון – מפקד צוות, סמ”ר דן תפארת – לוחם בצוות סמ”רים מחזור נוב’ 79, סמל גיל ירום – לוחם בצוות סמלים מחזור אוג’ 80, סמל תמיר יפה – לוחם/צלף בצוות סמלים מחזור אוג’ 80, וסמל חיים ביטרמן – לוחם בצוות סמלים מחזור אוג’ 80. נציגי הגמ”כ המוצנח 7038 כללו את המג”ד סא”ל חקי פורת, הסמג”ד רס”ן הלל אהרמן, מסו”ל ג’ סרן דורון חרפק, וסא”ל (מיל’) אבי שדמי (מג”ד 7038 הקודם) שהצטרף וסייע לגדוד במלחמה. ממטה חטיבה 35 נכחו הסמח”ט סא”ל אריק קראוזמן (מורן) וקמ”ן החטיבה סא”ל יובל חלמיש. בתיעוד המפגש סייעו סימן טוב שגיא, אייל שדמי ונעה משולם. יש לציין כי התפקידים והדרגות מוצגים כפי שהיו בשל”ג.
הכתבה שלפניכם מתארת הצלחה מבצעית יוצאת דופן, של סיוע ארטילרי מקצועי וקריטי לכוחותינו. הצלחה זו הושגה בזכות פיתוח של תורת לחימה ייחודית על-ידי אנשי הגמ”כ וביצוע אימונים משולבים עם כוחות המסתייע, במשך למעלה משנתיים לפני מבצע של”ג.
תנועה ולחימה עד קאבר שמון
סיירת הצנחנים של חטיבה 35 (להלן הסיירת), בפיקודם של סרן ישראל זילברשטיין (זיו) וסגנו, סגן יובל רוטה, מונחתת בשפך נהר האוואלי באמצעות מסוקי יסעור ביום השני לפתיחת מבצע שלום הגליל ומצטרפת לכוחות החטיבה שהגיעו לשם יום קודם לכן בדרך הים.
גדוד המרגמות המוצנח 7038 (להלן הגמ”כ) בפיקודם של המג”ד חקי פורת והסמג”ד הלל אהרמן, הינו גדוד מילואים שהיה בעבר כפוף אורגנית לחטיבה 35 והוקצה לה ת”פ לצורך סיוע במבצע של”ג. הגמ”כ, בתצורה של מרגמות נגררות על-ידי נ”נים, מונחת גם הוא בשפך האוואלי באמצעות יסעורים ומיד עם הגעתו מתפצל לשש פלגות (שני קנים בפלגה) ונותן סיוע צמוד לכוחות החטיבה הנלחמים ונעים במגמה צפונה לעבר העיירה דאמור.
במהלך חמשת ימי הלחימה הבאים, נעה הסיירת רגלית בקדמת הכוחות, פותחת את ציר החוף צפונה בואך העיירה דאמור ומשם מזרחה וצפונה בציר ההררי שכינויו ציר “תגהוצת”. הסיירת נעה רגלית תוך כדי לחימה וחיסול קיני המחבלים בכפרים והעיירות שלאורך הציר.
ששת פלגותיו של הגמ”כ פורסות, מסייעות באש לכוחות ומדלגות בעקבותיהם, לעיתים בצמוד לכוח החוד הקדמי של החטיבה. הפריסות מתבצעות בתנאי שטח קשים, בין עצים ובחצרות בתים, תוך ניצול יתרונן הגדול של המרגמות הנגררות שניתן להציבן קרקעית כמעט בכל מקום ולסייע בירי תלול מסלול בסמוך מאוד לכוחותינו הנלחמים בשטחים בנויים או מיוערים.
בצהרי יום חמישי ה-10 ביוני 1982, מגיעה הסיירת לקרבת העיירה קאבר שמון ומתמקמת על גבעה 950 (נקודה 1 במפה) הנמצאת כ-1500 מטר מדרום לעיירה. קאבר שמון יושבת על צומת דרכים חשובה, הן לאויב והן לכוחותינו. מגבעה 950 ניתן לצפות ולהבחין לראשונה בכוחות סוריים סדירים הנמצאים בעיירה.
הגמ”כ פורס בפעם הראשונה בעמדה גדודית (12 קנים) בשיפולים הדרומיים של ציר “תגהוצת”, מזרחית לכפר מתא. מעמדה זו מסייע הגמ”כ ללחימת כוחות החטיבה במרחב קאבר שמון. זוהי היממה הראשונה ללא דילוגים ופריסות חפוזות. הסוללות שוב ביחד והמורל גבוה אך כמות התחמושת הארטילרית הולכת ופוחתת ומשאיות התחמושת מתקשות להבקיע את הצירים ולחבור לסוללות.

מיקום הסיירת באזור קאבר שמון ופריסת הגמ”כ כ-2 ק”מ משולי המפה דרומה (מקור: Google Earth)
 
הפסקת אש בהפתעה
לאחר תקיפה אווירית וירי ארטילרי על העיירה במהלך יום ה’ אחה”צ, מתכננת החטיבה לכתר ולתקוף את קאבר שמון למחרת, בבוקרו של יום ו’ ה-11 ביוני 1982. שעת ה”ש” נקבעת ל-09:00. הסיירת יורדת מגבעה 950 בשעה 06:00, מבצעת פעילות של פתיחת ציר עבור כוחות החטיבה ולאחר מכן מקצרת טווח לעבר העיירה וממתינה בנקודה 2 (ר’ מפה) לתחילת ההתקפה, אך זו מתעכבת, אין אישור לנוע קדימה.
ב-11:15 מתקבלת הפקודה החטיבתית לתחילת המתקפה בתנועת מלקחיים: גדוד 890 באיגוף מערבי והיחידות החטיבתיות באיגוף מזרחי. הסיירת מתקדמת תוך כדי לחימה אל פאתי הכפר מדרום אך בשעה 11:50 מודיע המח”ט כי הוכרזה הפסקת אש החל מ-12:00 ועל הכוחות לתפוס במהירות שטחים שולטים מסביב לעיירה לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה.
הסיירת בפיקודו של ישראל, מתחילה בטיפוס מהיר במעלה מדרון תלול כדי לתפוס את השטח השולט מדרום מזרח לצומת שבמרכז העיירה. בהגיעם למעלה, הם מסדירים נשימה, מתפצלים לשני כוחות ותופסים את שתי הגבעות השולטות 3 ו-4 (ר’ מפה). השעה 12:15. לפני רבע שעה הייתה אמורה להכנס לתוקפה הפסקת אש אך מרחב הלחימה בקאבר שמון לא שקט.
כוח המ”פ ישראל, עם שני הצוותים הוותיקים, מתמקם על גבעה 3 וצופה ממדרון קדמי מיוער לעבר מרכז העיירה. הכוח השני, כוח הסמ”פ יובל, עם צוות לוחמים צעיר, נע ומתמקם על גבעה 4. שני הכוחות שומרים על פרופיל נמוך כדי לא להתגלות ומבצעים תצפית על הנעשה למטה. להפתעתם מתברר כי העיירה שורצת כוחות אויב ובעיקר קומנדו סורי מצויד היטב.
באותה עת, פרוס הגמ”כ בעמדה הגדודית בטווח של כשלושה ק”מ מדרום לגבעות 3 ו-4. גם הוא מקבל את ההודעה על הפסקת אש שתיכנס לתוקפה ב-12:00. הסוללות עוברות למצב של רגיעה אך אין שינוי בפריסת הקנים והכל מוכן למקרה שתתחדש האש. מתחילה התארגנות לכניסת השבת, הצפויה להיות רגועה וללא ירי.
הסיירת נכנסת לקרב
בסביבות השעה 13:00 מבחין כוח ישראל בהתארגנות כוחות הקומנדו הסורי לתנועה מערבה, ערוך למתקפה כנגד גדוד 890 שהוא המאמץ העיקרי של החטיבה המבצע איגוף במטרה לתקוף את האויב ממערב.
ישראל מאשר לצלפים הערוכים על גבעה 3 במדרון קדמי, לפתוח באש מדויקת ממרומי הגבעה על כוחות האויב שלמטה. הצלפים מצליחים לזהות ולפגוע במפקדים, הנופלים בזה אחר זה. המהומה בקרב כוחות האויב גדולה, הן בשל ההפתעה ממיקום כוחותינו והן בשל הפגיעה במפקדים. נראה שפעולת הסיירת מוציאה את האויב משיווי משקלו והוא אינו מצליח להתאושש ולהגיב.
במשך כמחצית השעה נראה הקרב כ”מטווח ברווזים”. קומץ צלפים מהסיירת יורים אש מדוייקת וחיילי הקומנדו הסורי, על אף עדיפותם המספרית וכמות אמצעי הלחימה שברשותם, מתרוצצים בחוסר אונים ואינם מגיבים למקורות הירי.  
הקומנדו הסורי מתאושש ותוקף
לאחר כמחצית השעה של קרב חד-צדדי, מסתמנת תפנית במהלך הקרב. האויב מתעשת, מתארגן ופותח במתקפת נגד לעבר גבעת הסיירת (3). כמות האש הנורית לעבר הסיירת היא עצומה. ענפי העצים שמעל ראשי הלוחמים נתלשים ונופלים ארצה. חורשת העצים נראית כאילו מכונת גיזום ענקית עברה במקום. חיילי הקומנדו הסורי ממשיכים לטפס במעלה הגבעה וסוגרים טווח אל הסיירת תוך כדי ירי רצוף מכל הכלים שברשותם.
כוח ישראל הופך מתוקף למותקף. לוחמי הסיירת נצמדים לקרקע, כמעט לא ניתן להרים את הראש. הסורים הולכים ומתקרבים עד כי ניתן לשמוע קריאותיהם בערבית. ישראל פוקד על הלוחמים להכין רימונים לזריקה ומורה לבצע נוהל של ירי מטחים: לפקודתו כולם מתרוממים, מייצרים מטח אש קצר מכל הכלים ונצמדים שוב לקרקע. הכח הסורי התוקף כנראה שאינו מתרשם וממשיך לסגור טווח בתנועה ואש חזקה לעבר כוח ישראל הנמצא בראש הגבעה.

צוות מרגמה של הגמ”כ בדילוג לעמדה הבאה (מתוך אוסף הגדוד)
 
הגמ”כ משנה את תמונת הקרב
במצב הקשה שנוצר, מורה ישראל לקש”א, עזריאל בר אילן, לבקש סיוע ארטילרי. אין זמן לדרישה והקצאת סיוע על-פי הנוהל. גם אין אפשרות לבצע ירי ארטילרי אל השיפולים הצפוניים של הגבעה וסמוך כל-כך לכוחותינו, על-ידי יחידות אש רחוקות הפרוסות מדרום לגזרת הפעולה. רק באמצעות מרגמות היורות במסלול תלול ניתן לסייע לכוח ישראל.
עזריאל פונה ישירות לגמ”כ ומעביר בדחיפות נ”צ לטיווח. הגמ”כ נענה במהירות לקריאת הסיירת. מפקדי הסוללות והצוותים שומעים את הקריאות הבהולות ברשת הקשר והגדוד כולו מזנק אל המרגמות. נקודת הציון לטיווח היא כמעט “ירי על כוחותינו”. כללי הבטיחות לירי ארטילרי בסיוע קרוב לכוחות אוסרים פתיחה באש בתנאים כאלו, אך המצב בשטח לא מותיר כל ברירה.
הפצצה הראשונה לטיווח נופלת כ-20 מטר מלוחמי הסיירת. הקש”א מעביר תיקון “יותר 50” ופוקד “אש לתכלית בקצב מקסימלי מכל הקנים”. כל 12 הקנים פותחים באש בו זמנית. זהו רגע מכונן, מבחן עליון ליכולתו של הגמ”כ לייצר אש ארטילרית מדוייקת בכמות ובקצב שכמותם לא ביצע מעולם. קני המרגמות מתלהטים ויש צורך להתיז עליהם מים כדי לקררם. צוות מיומן של מרגמה 120 מ”מ, מסוגל לירות כ-10 פצצות בדקה, כלומר כ-120 פצצות בדקה בירי גדודי. זוהי כמות אש עצומה אך לא ניתן להתמיד בה יותר מ-2-3 דקות ברציפות עקב התלהטות הקנים.
השיפולים הצפוניים של גבעת הסיירת סופגת מכת אש ארטילרית מסיבית המרעידה את האדמה. אף אחד מהכוחות לא יכול להרים את ראשו. האש חוצצת בין הכוחות, חיילי קומנדו סוריים נפגעים וההתקפה נבלמת. תמונת הקרב מתחילה להשתנות. הדרישה להמשיך ולירות גוברת ואילו התחמושת הארטילרית של הגמ”כ הולכת ואוזלת. חקי, מג”ד הגמ”כ, מורה על האטת קצב הירי כדי לשמור על רצף של נפילות על הגבעה אך כמות התחמושת שנותרה תספיק לעוד 5 דקות בלבד. זהו רגע קשה של חוסר אונים, מהיכן תגיע עוד תחמושת?
נס התחמושת הארטילרית
שיירת משאיות התחמושת הארטילרית של הגמ”כ נמצאת לא רחוק מהעמדה אך היא תקועה בציר “תגהוצת” החסום על-ידי כוחותינו. שמעון זילברשץ, מ”פ המפקדה, מדווח בקשר כי אינו מצליח להבקיע דרך אל עמדת המרגמות אך למרבה המזל, כתוצאה מרעם הירי הגדודי הפתאומי, מבינים נהגי הכלים החוסמים את הציר כי משהו דרמטי מתרחש ומפנים את הציר.
כבדרך נס מצליח מ”פ המפקדה להגיע ברגע האחרון למקום הפריסה הגדודית אך תוואי השטח אינם מאפשרים למשאיות להתקרב למרגמות. חלק מלוחמי הגמ”כ יוצרים שרשרת אנושית ומעבירים את זבילי הפצצות מיד ליד עד לצוותי המרגמות. הרגמים מסתערים על הזבילים, מחלצים מהם במהירות את הפצצות וממשיכים לירות ללא הפסק תוך כדי התזת מים לקירור הקנים, עד לפקודת “עצור”.
הגמ”כ יורה ברציפות קרוב ל-1000 פצצות במשך כ-20 דקות ומסיים את הקרב. הקומנדו הסורי משאיר נפגעים רבים על הגבעה ונסוג לאחור. בגמ”כ אווירה של התרוממות רוח ותחושה של הגעה לפסגת היכולת המבצעית של הגדוד. מאוחר יותר פוגש המח”ט את הגמ”כ ומברך את הלוחמים על הביצוע המוצלח.
סיכום המפגש
המפגש בין מפקדים ולוחמים מסיירת הצנחנים לבין צוות המורשת הגמ”כ המוצנח, שפך אור על אירוע עוצמתי ודרמטי הן לסיירת ככוח מסתייע והן לגמ”כ המוצנח ככוח מסייע, אך מתברר כי הוא איננו מתועד ביומני מלחמת של”ג ולקחיו אינם נלמדים בצה”ל.
מתוך הדברים שנאמרו מסביב לשולחן עלה כי הפעלת הגמ”כ המוצנח ת”פ חטיבה 35 והסיוע הצמוד והזמין שנתן לכוחות החטיבה במהלך כל ימי הלחימה, איפשרו את הפעלתו המיידית לטובת כוח הסיירת שהותקף על-ידי הקומנדו הסורי בפאתי העיירה קאבר שמון. עוד עלה כי היכולת לפעול כארטילריה מקצועית והמסלול התלול של פצצת המרגמה, איפשרו לקש”א הסיירת לבצע טיווח מהיר וריכוז אש לתכלית בעוצמה גדודית, קרוב מאוד לכוחותינו הנמצאים במדרון אחורי יחסית לקו הירי. יש להדגיש כי במתארי איגוף אנכי קיים קושי לספק תחמושת ארטילרית לאורך ימי הלחימה כדי להבטיח סיוע רצוף לכוחות.
כך סיכם אלוף (מיל’) ישראל זיו, מפקד סיירת הצנחנים בשל”ג, את הסיוע של הגמ”כ בקאבר שמון:
“אינני יודע מה היה גודל הכוח שתקף אותנו אבל אין כל ספק שהסיוע של המרגמות היה דרמטי ואקוטי ביותר. ללא הסיוע הזה, תוצאות הקרב היו עלולות להיות הרות אסון.
“עבודת גדוד המרגמות הייתה פשוט מדהימה. כל המאמצים והאימונים שהשקיע הגדוד לפני המלחמה, התחברו בסופו של דבר ליכולת להיות במקום הנכון ובזמן הנכון ולבצע את העבודה.
“האופי של גדוד המרגמות והצמידות שלו לכוח המסתייע נותנים את הביטחון שתקבל את הסיוע תמיד וללא תנאי.
“אי אפשר שלא להזכיר ולהביע הערכה גם לקש”א עזריאל בר אילן ז”ל, שעשה עבודה מדהימה על הגבעה ובלעדיו לא ניתן היה לקבל את הסיוע של הגמ”כ”.
הכתבה מוקדשת בהערכה לזכרם של סרן עזריאל בר אילן ז”ל, קש”א הסיירת שהפעיל תחת אש את הגמ”כ כדי לסייע ללוחמי הסיירת באירוע המתואר כאן ונהרג חודש לאחר מכן בלחימה בביירות; ואלוף (מיל’) דורון רובין ז”ל, אשר ליווה את עבודת צוות המורשת של הגמ”כ, סייע באיסוף ובירור פרטי האירוע בארכיון צה”ל ותרם לקיום מפגש הגמ”כ עם הסיירת לשחזור מהלכי הקרב.
***
בהכנת הכתבה סייעו סא”ל (מיל’) חקי פורת, סא”ל (מיל’) הלל אהרמן וסא”ל (מיל’) דורון חרפק