בגנות ה”רב מערכיות” ובזכות מקצוע האש

האם קצין חת"ם הופך מקצועי יותר באם הוא עובר בין כמה שיותר עמדות ירי של כלי נשק שונים? האם המעבר בעמדות השונות הופך אותו מוכשר יותר במיצוי האש בשדה הקרב? סא"ל צח משה, רע"ן תורת חת"ם, דן בשאלת הוורסטיליות

מאת סא"ל צח משה     2015/12/28 - 12:12:28

הפעלת האש המודרנית מושתתת על שני דרגים – דרג יורה ודרג פוקד. הדרג היורה יכול להיות יחידת אש מכול סוג, סוללת תותחים, פלוגת נמ”ד, טייסת וכד’. הדרג הפוקד יכול להיות כל יחידה עליה מוטלת משימת לחימה בשדה הקרב, לה מוקצים משאבי אש מכול סוג. ברמות הפיקוד השונות (גדוד עד פיקוד מרחבי) משתנה אופן ההפעלה וכלי הנשק (ממרגמות ועד מטוסים), אך העקרונות והתפקידים של כל אחד מהדרגים נשמרים. תפקיד הדרג הפוקד הוא לתכנן ולפקוד על תוכנית אש אשר תסייע לו בהשלמת המשימה. תפקיד הדרג היורה הוא לבצע את התוכנית שהוגדרה לו על ידי הדרג הפוקד, בנוהל קרב ובניהול קרב. לשם תכנון ומימוש תוכנית האש נוצר בצה”ל מערך קציני קישור מקצועיים, אשר תפקידם הוא להוות קציני מטה למפקד בתחום האש. ככאלה עליהם לפקוד על יחידות האש לירות – “להפעיל אש”, בז’רגון המקצועי – למטרות שתוכננו וכן לאלו אשר עולות במהלך הקרב. עד לפני שנים מעטות, היו עסוקים קציני הקישור בהפעלת התותחים לרוב, אשר היו הנתח העיקרי של האש היבשתית. עם חלוף השנים התפתח תחום הנשק המדויק – הקרקעי והאווירי – והיום נחשבים התותחים למנת חלקו העיקרית של דרג הגדוד המתמרן, בעוד המפקדות שמעליו עוסקות לרוב במיצוי כלי נשק מדויקים. תכנון והפעלה של נשק מדויק הינם מורכבים יותר, ומחייבים הבנה עמוקה של תהליכים במנעד הרמות – מהרמה המיקרוטקטית ועד הרמה המערכתית. לעומת העלייה במורכבות הפעילות של הדרג המקשר, הלך הירי בכלי הנשק, בדרג העמדה, לפשוט ואוטומטי הרבה יותר. למרות התהליך ההופכי נראה כי אנחנו, בחיל התותחנים, עדיין שמים דגש על פיקוד איכותי בעמדת הירי ובלימוד הדברים הקשורים אליה, ומשקיעים פחות בשכלול הדרג המקשר.

מגמות בהפעלת האש הטקטית
לאורך שנים הייתה הארטילריה (תותחים ומרגמות בעיקר) כלי הסיוע היחידי לגדוד המתמרן. קציני הקישור הכירו את כלי הארטילריה, ורכשו מקצועיות רבה בהפעלתה. מדי זמן נוספה כשירות אשר אותה היו צריכים הקצינים להשיג. פעם היה זה אמל”ח חדש לשימושם, פעם הייתה זאת תרגולת חדשה וכו’. חידושים אלו נילמדו בקורס הקצינים ובמרכזי האימונים של חיל התותחנים, כפי שמבוצע עד היום. בעשור האחרון אנו עדים להתפתחות דרמטית ביכולות הפעלת האש במסגרת התמרון. לא עוד ארטילריה סטטיסטית בלבד! התותחים הפכו לחלק אחד מהאש המוקצית לכוחות המתמרנים. במקביל להתפתחות אמצעי האש התפתחו גם היכולות המודיעיניות. הפוטנציאל לפגיעה באויב גדל, והכוחות המתמרנים דרשו חלופה לאש הסטטיסטית בדמות אש קטלנית ומדויקת יותר. כבר עכשיו יכולים הכוחות המתמרנים, בכלל הדרגים, להפעיל אש מגוונת, המכוונת להשגת תוצאים שונים, קטלניים יותר ופחות, על פי הצורך המתפתח של שדה הקרב. בהתאם, קציני הקישור לאש ביחידות המתמרנות נדרשים להיות בקיאים וכשירים להפעלת אמצעים, אשר עד לא מזמן היו כולם ברמת האוגדה ומעלה. המורכבות של הפעלת האש, האילוצים הרבים והמיידיות לה היא נדרשת הופכים את מקצוע הקישור לאש למורכב עד מאוד בהיבטי התכנון, ההפעלה והבקרה. מעבר לכך, השתנות האויב והמעבר לשיטות לחימה כגון ה”היעלמות” מביאים אתגרי גילוי מטרות, אשר גם להם נדרש קצין הקישור לאש, כדי לממש את תפקידו. שלא כמו בעבר, המטרות בשדה הקרב הנוכחי הינן בעלות חתימה נמוכה, וזמן חיות קצר מאוד, דבר אשר מצריך יכולות גילוי והפעלת אש מיידיות ומדויקות. 
במקביל לתחום הפעלת האש בדרג הקישור, התפתח גם תחום הירי מהעמדה. הכיוון אשר מוביל את התפתחות כלי הנשק הוא בעיקר פשטות ההפעלה. כלי הנשק הופכים להיות אוטומטיים הרבה יותר. הדיוק של כלי הנשק אינו תלוי כמעט באנשי הצוות, והתפעול של כלי הנשק הולך ונהיה פשוט הרבה יותר. הירי במרבית כלי הנשק הופך להיות טכני מאוד, והתקדמות הטכנולוגיה משחררת את צווארי הבקבוק שהכרנו בעבר. טווחי החימושים גדלו מאוד, דבר אשר מאפשר להעמיד את כלי הנשק במקומות בטוחים ומוגנים יותר, מה שמקל על יחידות האש בהיבטים הלוגיסטיים ובהיבטי האבטחה. כמו כן, בשונה מהאויב אליו נערכנו בעבר אשר היה מסוגל לקיים מבצעי עומק, הרי שהיום מרבית הלחימה של האויב מתבצעת בשטחו, תוך שהוא מאיים לרוב על אזרחים בעורף, ועל הכוחות המתקדמים. 
המסקנה המתבקשת משתי הפסקאות האחרונות היא שהמגמה בהפעלת האש הטקטית מתהפכת. בעבר הירי מהעמדה היווה צוואר בקבוק, והיה מורכב מבחינות רבות. לעומתו, תחום הקישור לאש היה טכני ודל. כיום אנחנו עומדים בפתחה של תקופה בה קצין הקישור לאש ביחידה המתמרנת ניצב מול אתגרים מורכבים, ואילו העשייה בעמדה הולכת ונעשית פשוטה יותר. הסכמה לאמירה זאת צריכה להשפיע עלינו בבניין הכוח.

מהו מקצוע האש?
מקצוע האש בא ללמד כיצד תשפיע האש בצורה המיטבית על שדה הקרב. תכלית המקצוע היא השגת תוצאה נדרשה, בהתאם למאפייני שדה הקרב והתכנית של המפקד המתמרן. לטובת השגת תכלית זו מפתח צה”ל כלי נשק מגוונים, ולומד כיצד לבזר את היכולות של ההפעלה שלהם לדרג הנמוך ביותר. לא קיימת חשיבות לסוג הנשק אשר יורה על המטרה, ובלבד שזה ישיג את התוצאה הנדרשה. עם זאת, חשוב שמי שמפעיל את האש יבין מה הם סוגי החימושים העומדים לרשותו ומה התוצאה שיכולה להיות מושגת על ידם. כך לא פעם הוא יידרש לעשות התאמות בין השגת תוצאה לבין החימוש המוקצה לו. 
בסוף התהליך צריך להגיע קצין הקישור לאש למפקד עם תוכנית אשר תואמת את התוכנית הכללית, כאשר הוא מנצל את כלל כלי הנשק בצורה האפקטיבית והיעילה ביותר. כדי שקצין הקישור לאש יידע לבצע את המוטל עליו, הוא נדרש להכיר את כלל האמצעים המוקצים לו, את הטכניקות להפעלתם, להבין לעומק קרב תמרון מה הוא, ומה היא ההשפעה של כול סוג חימוש על המטרות אליהן הוא נורה. מעבר לכך יצטרך קצין הקישור לאש לדעת להקצות אמצעים ולבקר את ההפעלה ואת השגת התוצא הנדרש. במילים חופשיות, מקצוע האש עוסק בהתאמת “חליפת האש” למבצע התמרון באופן בו תהווה האש כלי משמעותי להשגת המשימה. בלימוד מקצוע האש צריך להעמיק בתפירת ה”חליפה” לכול תכנית מבצעית, בהפעלת כלל האמצעים ובמיצויים בצורה האפקטיבית ביותר. 

קצין החת”ם 
קצין התותחנים של ימינו עוסק בעיקר בתחום הפעלת האש מעמדת הירי, בכלל המערכים. מרבית קציני החיל מתחילים את מסלולם הצבאי ביחידת אש, שם יבלו את מרבית ימיהם, מסיום קורס הקצינים ועד שישלימו את הפיקוד על אותה היחידה. במסגרת כלל תפקידיהם, יצברו הקצינים ניסיון ומקצועיות בתפעול עמדת הירי ובמתן האש מהעמדה. ככל שיעלו בדרגות יעסקו הקצינים פחות במתן האש, ויותר במיצוי כלל משאבי היחידה כדי לאפשר לצוותי הירי השונים מתן אש. עם צליחת פרק “מפקד יחידה”, ובמעבר לדרגת אלוף משנה, יעברו קציני חת”ם לפיקוד על מאמץ אש ברמת האוגדה. פיקוד על מאמץ אש זה יכיל בתוכו בניין כוח והפעלה של שני הדרגים בהם דנו – הדרג היורה ודרג הקישור. בחירום, יהיה תפקידו של מפקד מאמץ האש האוגדתי לתרגם את כוונת מפקד האוגדה לתוכנית אש מגוונת ומותאמת ליעדיו של האחרון. השאלה הנשאלת היא האם המפקד הנ”ל הוכשר לתפקידו, והתפתח במהלך השנים כך שהוא יכול להבין את המורכבויות של תפקידו עד תום? 
במהלך השנים השכיל חיל התותחנים לאמץ את ה”וורסטיליות” (המעבר בין מערכי האש השונים), כשיטה לפיתוח קצין שלם יותר ומקצועי יותר. מאחורי שיטה זו עומדת המחשבה כי במסגרת התפתחותו המקצועית מוטב לו, לקצין, אם יעבור בין יחידות האש השונות, וילמד תפעולם של כלי נשק חדשים. כך יוכל להבין את תחום האש בצורה טובה יותר. אך האם כך הוא? האם קצין חת”ם הופך מקצועי יותר באם הוא עובר בין כמה שיותר עמדות ירי של כלי נשק שונים? האם המעבר בעמדות השונות הופך אותו מוכשר יותר במיצוי האש בשדה הקרב? שאלה שצריכה להישאל בבסיס פיתוח כוח אדם למקצוע ספציפי היא: מה הם התכנים הרלוונטיים ביותר למקצוע, ובהם נרצה להשקיע את זמן ההכשרה והמסלול של מוכשר? קרי, כיצד להציב את הקצין עם הידע הנדרש לו לביצוע תפקידיו? במקום בו נמצאת האש בצה”ל צריכים אנו לשאול את עצמינו האם משימת מתן האש, ותפעול עמדת הירי נשארה המורכבת מבין המשימות של האש ובהן צריך להשקיע את הזמן, או שמא משימת מיצוי האש תוך כדי לחימה הופכת בעידננו למורכבת מבין המשימות, וכך להכווין את ההכשרה ואת מסלול הפיתוח של הקצין. 

סיכום
אם בעבר חשבנו כי ההשפעה על יעילות ומהירות הירי היא המקום בו אנו צריכים להשקיע את מיטב מאמצינו, הרי שהיום היעילות והמהירות נקבעים על ידי איכות האמצעים הטכנולוגיים אש ברשותנו. שמירת האש כמרכיב רלוונטי תתקיים באם נשכיל להשקיע את המשאבים השונים – אנשים, אמל”ח, הכשרות וכו’ – בהשפעה על היחידה המתמרנת, מתוך שדה הקרב של יחידה זאת. כלל האש ברמה הטקטית מוכוונת סיוע לתמרון, ולכן קצין חת”ם מקצועי צריך להיות ה”גאון” אשר ימצה אותה בשדה הקרב בצורה האפקטיבית ביותר. מורכבות התמרון למול פשטות הירי בכלי הנשק, מחייבים אותנו להגדיר את ציר ההתפתחות של דרג קישור לאש כ”ציר הקריטי”. נכון שנפנה את מיטב משאבי בנין הכוח כדי להשפיע על ציר זה בצורה המיטבית. בציר זה יהפוך קצין החת”ם לרלוונטי הרבה יותר, בו הוא יצליח לממש את תכלית האש בצורה המשמעותית ביותר, בו הוא יצליח להשפיע על שדה הקרב בדרגים השונים. 
למרות שבשנים האחרונות מתקיימת מגמה מתמדת של הליכה בנתיב זה, עדיין כיום מיטב הקצינים המקצועיים של חיל התותחנים לא מהווים חלק מ”הציר הקריטי”. את מרבית המשאבים שלנו, בהכשרות ובכוח אדם, אנו ממשיכים להשקיע דווקא במקום שהופך לפשוט יותר לתפעול – עמדת הירי. בניין הכוח לאש הטקטית צריך להיות מותאם לנהנים הגדולים מתוצאיה – הם הכוחות המתמרנים. קציני חיל התותחנים צריכים להשקיע את מיטב זמנם בלימוד שדה הקרב המתמרן, תוך עימות עם הסוגיות המורכבות ביותר של הפעלת האש. קצין חת”ם צריך להיות מקצועי במיצוי האש לטובת התמרון, ולא מקצועי בהפעלת כלי נשק מסוים. 
כל הסדרה “רב מערכית” (ורסטילית ככול שתהיה) שנקיים, תמשיך לשמור את המשימה הטכנית במרכז חיי הקצין. קצין חת”ם צריך להפוך לקצין אש! קצין האש לא יתמחה בהפעלת כלי נשק ספציפי, אלא יהיה בעל ידע הקשור במיצוי האש ברמות השונות. הכשרת הקצין צריכה להיות גנארית ככול הניתן ולהכיל תכנים של תכנון האש בשלב נוהל הקרב, והפעלתה באופן אפקטיבי תוך כדי הקרב. בדומה להכשרת שלב שמבוצעת בחיילות המקצועיים (לוגיסטיקה וחימוש) צריך כל קצין אש להיות מוסמך להפעלת אש בדרגה הרלוונטית לו. כך, קורס קציני חת”ם יכשיר את הקצין להפעלת כלל האש הזמינה לרמת הצק”ג (לרבות אש אווירית ומדויקת לסוגיה). קצין ברמת רב סרן יוכשר להפעלת אש ברמת החטיבה, ולתפקידים הרלוונטיים באוגדה. קצינים ברמת סא”ל יוכשרו לפיקוד על מרכז אש אוגדתי. במסגרת מסלול הפיתוח הגנארי שלו צריך קצין האש להיות מוצב ביחידות מתמרנות, לפחות לתפקיד אחד בכול דרג – קת”ק, קש”א מס”ח – על חשבון קצינים בדרג היורה. עלינו לרדד את כמות הקצינים בעמדה, ולהטיל יותר סמכויות על מפקדים שאינם קצינים, בקבע ובסדיר. עלינו לגרום לכך שהיחידות המתמרנות ימצו את האש בצורה הטובה ביותר, וזאת רק על ידי הצבת הקצינים המתאימים ביותר למול המשימות המורכבות ביותר, משימות תכנון האש והפעלתה תוך כדי הקרב ומתוך שדה הקרב. כך, לטעמי, תוכל האש לקבל את הביטוי המשמעותי ביותר, ולהיות דומיננטית, מתפתחת כול העת ומשפיעה על המלחמה בצורה המיטבית.