בין המפי”ק לבט”ש: לוחמות התותחנים שוות בין שווים

18 שנה אחרי גיוס הנשים הראשון לחיל, לוחמות התותחנים נמצאות בקו אחד עם עמיתיהן הלוחמים. "אני לא יכולה להצביע על הבדל בין בנים לבנות בתעסוקה המבצעית. אנחנו עושות הכל, יזומות ומעצרים. אנחנו נמצאות בכל מקום, גם בחוליית פריצה במעצרים", מסבירה לוחמת בגדוד "דרקון"

מאת שי לוי, פז"ם     2018/02/14 - 15:24:14

18 שנים חלפו מאז התגייסו לחיל התותחנים הלוחמות הראשונות. מהר מאוד הן הפכו לשוות בן שווים. הן לא נותנות לרעשי הרקע מבחוץ – בהם רבנים שקוראים להפסיק את גיוס הנשים לצה”ל – להפריע להן לעשות את מה שהן יודעות הכי טוב. פגשנו את לוחמות גדוד “דרקון” של חיל התותחנים באימון בצאלים ושוחחנו עם אחת מהלוחמות הראשונות שהתגייסו לחיל, ויצאנו עם מסקנה אחת: הן כאן כדי להישאר.
פגשתי את הלוחמות והלוחמים מהסוללה של סרן אלון לוריא סמוך לצאלים. משם הם ירו עשרות פגזים כסיוע לגדוד של צנחנים שמתאמן באזור. הסוללה מורכבת מכמה תותחי 155 מ”מ אליהם צמודים רכבי זחלים שמספקים להם פגזים וחומרי נפץ הודף. באמצע יושב המפי”ק, המוח של הסוללה. המפיק מרכז את בקשות הכוחות בשטח ובעזרת טכנולוגיה ייעודית הם מעכלים כל בקשה, ומתרגמים אותה למטרות. במקרה, או אולי לא, המפי”ק נשלט על ידי הלוחמות.
“זה מרכז פיקוד ירי קדמי. אנחנו מחשבים את נתוני הירי של הקנים כדי לירות את הפגזים. מהמפי”ק אנחנו מדברים עם כוחות החי”ר או השריון, שדורשים שנירה למקומות מסוימים. ברגע שאומרים לנו מה הם רוצים ולאורך כמה זמן, אנחנו מחשבים את זה עם כל הנתונים. למשל, צריך לקחת בחשבון את מזג האוויר. זה חשוב למעוף הפגז, יחד עם מיקום הקנה אל מול מיקום המטרה. אנחנו מעבירים דרך הקשר והמחשב את אישור הפעלת האש. בלי מה שקורה פה אי אפשר לירות”, מסביר סמל המפי”ק סמל עומרי רונן.
המפי”ק הוא למעשה הנכס הכי חשוב של הסוללה: “זה המוח. אם קנה אחד נפגע, נשלח את המשימה לקנה אחר. אבל בלי המפי”ק אי אפשר לנהל אש”, מסביר מפקד הסוללה סרן לוריא. משם מנהלים גם את מלאי הסוללה, כמה פגזים ירו, כמה נשאר. “אנחנו שמים פה לוחמות שנבחרו בקפידה, את הכי טובות. צריך ראש על הכתפיים כדי לעשות את זה. חלוקת קשב מאוד גבוה ויכולת לפעול בלחץ. תחשוב שיש כמה מכשירי קשר בו זמנית, צעקות, צריך להבין מה כל אחד אומר, מה להעביר ולמי. למי מותר לדבר עם מי. יש סדר פעולות שצריך לעשות, ובצורה טובה”, מסביר לוריא.
הלוחמות בצוות המפ”יק עוברות חודשים ארוכים של הכשרה, חלק לתפקיד קשריות וחלק לתפקיד מ”ט (משנה טכני) שמפעילות את המחשבים. הסינרגיה שלהן עם הפיקוד של הסוללה, צריכה להיות משולמת. “הלוחמות פה עושות מה שכולם עושים. בשטח עם הכלים אני מטפלת בתקלות קשר. זה קריטי וחייב להיות מהיר כי אי אפשר לירות בלי קשר. לפעמים אני מחליפה גם את סמל הקשר, אז גם מדברת עם הקש”א שנמצא עם הכוחות מקדימה. דרכו ממקדת את הסוללה על המטרה. מעבירה פקודות אש וכל מה שצריך”, מספרת סמל לודה צ’ירקוב, קשרית בסוללה. “זה מלחיץ. אם עושים טעות אז חבל על הזמן. ‘תותחן טועה – צנחן מת’, ככה אומרים אצלנו”.
“הכל קורה מהר. הכל תלוי בנו. אתה צריך לפעול בראבק ולהיות חד. טעות במספר אחד, סוג פגז לא נכון, משנה את כל התמונה”, מסבירה רב”ט מאי זריהם, משנה טכנית בסוללה. “דרכנו מתקשרים, אנחנו מעבירות את המטרה, איזה חומרי נפץ איזה פגז להפעיל לצורך המשימה, ואנחנו גם יודעות איך למקם את הפגזים הכי טוב ביחס למטרה. טעות במספר אחד, סוג פגז לא נכון, משנה את כל התמונה”.
רב”ט זריהם מספרת ש”מה שקורה פה זה מטורף. את שומעת את המסו”ל אומר אש ורואה את התותח יורה והפגז עף. שומעת את הרעש האדיר. הרגעים האלה שאת לוחצת אש במחשב ויש בום ואז הקש”א עולה בקשר ואומר שהפגיעות טובות, זה אדיר. ברור לנו שהפגזים האלה נוחתים על מישהו. במסלול ירו מעלינו פגזים כדי שנבין מה זה, מה מרגיש הצד השני. אנחנו פה בשביל הכוח הרגלי. גורמים לו להרגיש בטוח”.
רב”ט זריהם מדגימה לי איך נראית העבודה על המחשב. עבור מי שלא מכיר את הנושא, הסיפור נראה די מסובך. היא מקבלת משימה מהבקר, פותחת חלון עם שם של מטרה, ואז מזינה את הנתונים כפי שהם מתקבלים מהשטח. עוד חלון נפתח למשוואות של ירי, בחלק מהמקרים יש משימות שמוכנות מראש וצריך לדעת להתאים את שם הפעולה לסוג המשימה שהתקבל. היא עוברת מחלון לחלון, מתקתקת על המחשב, מזינה נתונים ועוד נתונים. מזינה מה לירות, איזה סוג פגז, כמה פגזים ובכמה זמן. יש פה גם חלונות שמותאמים לירי יבש באימון או רטוב במצב אמת.
לא נשארים בעורף
חיל התותחנים עבר שינויים רבים במשך השנים. במה שהחל כחיל שלא חוצה קו אויב, היום הצטרף החיל אל הכוחות בחזית הלחימה. גם לא בזמן חירום, גדודי התותחנים מקבלים יותר ויותר משימות ביטחון שוטף שפעם היו שייכות רק לכוחות החי”ר.
לאחרונה, סיים גדוד “דרקון” תעסוקה מבצעית בת ארבעה חודשים בגבול לבנון. הם יצאו לסיורי גדר, ביצעו פעולות סיכוך וגם מארבים ארוכים ותיעוד מקרוב של אנשי חיזבאללה שפועלים על הגדר. בסיום התעסוקה הם קצרו שבחים רבים ויוצאי דופן. “בדרך כלל גדודים של הנדסה קרבית תופסים את הקו הזה. נדיר שגדוד מעורב מבצע את התעסוקה באזור הזה. ההצלחה הייתה גדולה”, הסביר קצין בכיר. “מה שהיה מיוחד באירוע הזה הוא שהגדוד השתלט מהר על הגזרה מבחינה מקצועית, והמח”ט ומפקד האוגדה, שהאמינו בלוחמים ובלוחמות, הטילו עליהם משימות שנחשבות לפורצות דרך עבור גדוד תותחנים”, הוסיף גורם באוגדה.
כאמור גם במלחמה חיל התותחנים לא נותר מאחור. הסוללה מתקדמת עם הכוחות, נעה יחד איתם כדי לספק אש. גם כשזה קורה במדינת אויב. כמובן שגם הלוחמות יהיו שם. “אנחנו מתרגלים התקדמות למרחב אויב, חציית גבול ושהות במדינה עוינת. כשמגיעים למרחב אויב ופורסים, מדרג האיומים שונה וכמובן עולה. אנחנו יודעים להגן על עצמנו ולהילחם מהכלים כשצריך”, אומר סרן לוריא.
היום, הסוללה כבר תופסת קו באוגדת איו”ש. שם הלוחמים והלוחמות משמשים כלוחמי חי”ר לכל דבר. “אני לא יכולה להצביע על הבדל בין בנים לבנות בתעסוקה המבצעית. אנחנו עושות הכל, יזומות ומעצרים. אנחנו נמצאות בכל מקום, גם בחוליית פריצה במעצרים. שם אנחנו בלי הכלים, רק אנחנו והנשק האישי שלנו”, מסבירה לוחמת בגדוד.
נלחמות כבר 18 שנה
מה שתיארנו כאן לא תמיד היה ככה. עד לפני 18 שנים, לא היו לוחמות בחיל התותחנים. מעיין מאור אמון, הייתה שם לפני 18 שנים במחזור הראשון של הלוחמות שהתגייסו לחיל. היא מספרת שתמיד רצתה לעשות שרות משמעותי, “לא היו הרבה אופציות בשנת 2000 כשהתגייסתי. בהתחלה רציתי להיות מדריכת חי”ר, שזה היה הכי קרבי שיש, ואז כשנפתחה האופציה של תותחנים אז כמובן שבחרתי בזה. עשו לנו גיבוש כדי להתקבל לחיל, ומאז הכל היסטוריה”, מספרת מאור אמון.
“עשינו טירונות בשבטה ואז עלינו לגדודים. התחלנו 16 בנות ואם אני זוכרת נכון סיימנו שבע, בסוף לא לכולם זה מתאים. לי זה מאוד הסתדר. אפילו שהיה קשה מאוד אהבתי את זה. בסוללה היו את הקשיים שיש לכולם, מעט שעות שינה והרבה אימונים וקווים. כל השמן והגריז, ירי ברובה גליל שהיה אז, שגם לא היה הכי נוח ופשוט. גם התקופה הייתה מאוד סוערת, האינתיפאדה השנייה והיינו כמעט שנה בגזרת קלקיליה. אתה עושה שמונה-שמונה, מעצרים וסיורים”.
מעיין שרתה בגדוד 404 שכבר לא קיים היום: “הייתי קשרית ומטוליסטית, פק”ל ששמרתי עליו גם במילואים. במהלך השרות יצאתי לקורס מפקדים. בהתחלה הייתי בת יחידה, סמלת קשר, ובמחזור אחרי זה קבלתי חיילות. דרך המפי”ק ניהלנו את הירי של הסוללה מול מי שמפעיל אותנו”, נזכיר שאז היה מדובר בפריצת דרך בצה”ל. “בהתחלה נראה לי שלגברים היה קשה להכיל אותנו, אבל מאוד מהר הם התרגלו. אני לא חושבת שבסוף היה הבדל. כולם סבלו באותה המידה ואז את הופכת לאחת מכולם. לא היה לנו יחס מועדף”.
“היום הבנות יותר מבצעיות ממה שהיה בתקופתי. אז לא עשינו מעצרים. תותחנים בכלל לא עשו את זה אז. היו קווים, נכנסנו לכפרים אבל תמיד תותחנים היו מעגל שני או שלישי. היום החיל הרבה יותר מבצעי וכמובן גם הבנות. אני חושבת שזה טוב. בסוף הכל בראש. אחרי השחרור מסתכלים אחורה, וזה חוויה מאוד עוצמתית. גם אחר כך במילואים”.
18 שנים אחרי אותו מחזור ראשון, בזמן שבעולם האזרחי יש מי שמבקש להחזיר את הגלגל לאחור, הלוחמות של חיל התותחנים מאפסנות את התותחים, המחשבים ומכשירי הקשר, עולות על ציוד חי”ר ויוצאות למשימות אבט”ש ומעצר מבוקשים. והן גם יהיו שם ברגע הפקודה מול כוחות חמאס והחיזבאללה. שומרות על אזרחי ישראל בגאווה ותחושת סיפוק.
 
הכתבה פורסמה לראשונה באתר מאקו