תרגיל “אור הדגן”, תרגיל הגיס הגדול יותר בצה”ל ב-19 השנים האחרונות, אפשר לחיל התותחנים לתרגל את עצמו במספר רמות ובצורה נרחבת ומעמיקה. הדבר הראשון שהם עשו, היה להפעיל לראשונה את כל הדרגים – החל מהלוחם שבשטח ועד רמת המג”ד, מפקד האגד ומפקדת החיל – כשתא”ל אלון קלוס בראשה.
“פעם ראשונה שהתרגול קורה בהיקף כל כך רחב, שכל הדרגים משתתפים בו”, אומר בסיפוק קצין התותחנים הראשי, תא”ל אלון קלוס. בזכות התרגול הרחב הזה, הוא מסביר, הדרג הפיקודי יכול לתכנן תהליכים מרחיקי לכת.
הדבר השני והתקדימי שעשו בחיל, בהובלת גדוד 405 בפיקודו של סא”ל יותם בורשטיין, הוא הרכב ניסיוני של צוות קרב גדודי, שלראשונה מורכב גם מלוחמי תותחנים. “אנחנו מיישמים רעיון חדש שמגדיר צק”ג (צוות קרב גדודי) אש – דבר שקיים היום בחטיבות החי”ר והשריון, אבל לא בחיל התותחנים”, מגלה סא”ל בורשטיין.
“הכוונה היא גדוד שמתמחה בהפעלת אש ומשלב בתוכו יותר ממערך אחד”, הוא מסביר, “דרך השינוי הארגוני הזה אנחנו ממקסמים את יכולות הגדוד. בשבועיים שתרגלנו את הפיילוט כבר ניתן היה לראות ביצועים טובים יותר ביכולות האש של האגד – בכל הרמות”.
“לחיל התותחנים יש שתי דרכי פעולה שתלויות זו בזו”, מסביר לנו תא”ל קלוס. “הראשונה היא הפעלת אש לעבר מטרות, והשנייה היא שימוש באש כדי לסייע לכוחות הקרקעיים שמתמרנים בשטח”.
“הפעלת האש למטרות, כשמה כן היא – פגיעה במטרות אויב. היא נשענת על יכולות מודיעין מדויקות ועל עיתוי התקיפה – אבל היא תביא להישג מוגבל, כל עוד היא לא מלווה במקביל בסיוע אש מסיבי”.
סיוע האש המסיבי, אומר תא”ל קלוס, נועד כדי לעזור לכוחות להתקדם בשדה הקרב: “באמצעותו אנחנו פוגעים ביכולות האויב. האפקטיביות של האש נמדדת בקצב ההתקדמות של הכוח הקרקעי ובאופן שבו הוא מצליח לבצע את המשימה שלו, במינימום נפגעים”.
“שני אלו ביחד”, הוא מדגיש, “מממשים את הרעיון המבצעי של החיל – מדרג הגדוד ועד הפיקוד. השילוב בין בלימת האויב ותקיפתו, הוא הקטלני ביותר”.
שיקולים בקרב
סא”ל בורשטיין ממשיך את מפקדו ומפרט לנו על השיקולים שמבצע בשטח הדרג הלוחם. “השיקול המרכזי בקבלת ההחלטות שלנו”, הוא מסביר, “הוא הסיוע לכוח החי”ר שבשטח. זאת אומרת, אנחנו נפעיל את האש שלנו בדרך שתתרום ביותר לתמרון הכללי של הכוחות הרגליים שנלחמים”.
מעבר לזה יש שיקול נוסף וחשוב שעומד תמיד בעיני סא”ל בורשטיין: ביטחון חייליו. מפקד הגדוד מתאר לנו שני שיקולים מרכזיים בבחירת ציר.
“הראשון”, הוא פותח, “הוא משך ההליכה בציר – ההליכה הקצרה ביותר תהיה הכי טובה עבורי. השיקול השני והחשוב לא פחות הוא הבטחת העובדה שהכוח שלי שורד בדרך. אני צריך לשאוף שכל הכוח יגיע בבטחה אל היעד, וימנע מהיתקלויות באויב בדרך”.
במסגרת תרגיל הגיס, מספר סא”ל בורשטיין, ביצע הכוח שפיקודו נוהל קרב יסודי – ופיתח תכניות לכל שלב. “אבל”, הוא מוסיף, “במלחמה כמו במלחמה יש הרבה תפניות והפתעות, ולכן אי אפשר לדעת מה יוליד יום”.
“חלק חשוב בתרגול בעיני זה ליצור למפקדים עמימות וחוסר וודאות”, הוא מגלה. “חייבים לבחון את הגמישות והיכולת של המפקדים והמג”דים להתאים את דרך הפעולה לגדוד בכל תרחיש שיהיה – גם אם מדובר בזמנים קצרים”.
“אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנחנו מתארגנים נכון בכל הרמות על מנת לאפשר מיצוי מיטבי של יכולות האש, והאם הביצועים שלנו אפקטיביים”, מסכם קצין התותחנים הראשי. “זה נושא שנמצא בבחינה עכשיו, אחרי תרגיל הגיס, בעקבות התוצאות”.
“העוצמה והאופן שבו נפעל”, מדגיש תא”ל קלוס, “יבטיחו שבמלחמת לבנון השלישית לא תהיה שאלה מי ניצח, זה יהיה מאוד ברור. כי יש לנו עוצמה מאוד רצינית של יכולות אש ותמרון שיידעו לעמוד בכל האתגרים שצפויים לנו במרחב הלחימה”.
 
כתבה זו פורסמה לראשונה באתר צה”ל