בסיומו של דיון קצר שנערך בלשכת שר הביטחון בקריה בתאריך 4 בינואר 2018, החליט ליברמן על הקמת מערך טילים חדש במסגרת צבא היבשה. על פי הפרסום ב-“ידיעות אחרונות”, הכוונה היא לבנות מערך אפקטיבי של טילי קרקע-קרקע (טק”ק) לטווח בינוני כבר בתוכנית העבודה הנוכחית של הצבא, שמסתיימת ב־2020.
עלות הקמת המערך עדיין לא ברורה. ייתכן והמחיר יגיע לסכום של כשבעה מיליארד שקל שיתפרס על פני עשור – תלוי בכמות הטילים שצה”ל יצטייד בהם. לעת עתה, אישר השר ליברמן סכום של כחצי מיליארד שקל מתוך תקציב הביטחון לטובת הפרויקט.
על פי התוכנית, בשלב הראשון ייבנה מערך טילי קרקע-קרקע לטווח של 150 ק”מ, שיופעל על-ידי זרוע היבשה, ויתבסס על טילים מדגם “אקסטרה” תוצרת חברת תעש מערכות. במקביל, יצוידו גם ספינות הטילים של חיל הים – “סער 5” ו-“סער 6” – בטילים הללו, אשר יותאמו גם לשימוש חיל האוויר. בשלבים מתקדמים יותר של התוכנית ייכנסו למערך גם טילים לטווח של 300 ק”מ ויותר. טיל כזה, הנקרא “נץ דורס”, כבר נמצא בשלבים מתקדמים של פיתוח וניסוי במפעלי תעש.
על פי הפרסום, הרעיון להקים זרוע אסטרטגית בצבא היבשה מקונן אצל השר ליברמן כבר שנים, והוא אף הסביר את הצורך בזרוע כזו בספרו “האמת שלי” שראה אור בשנת 2004. אז, עדיין לא היה צורך אופרטיבי במערך טילים בצבא היבשה והטכנולוגיה עוד לא הייתה בשלה. ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום, שהובילו להצטיידות בחימוש מדויק מצד איראן וגרורותיה מצפון, הביאו לשינוי בחשיבה הצבאית הישראלית. לכך מצטרפת גם ההתחמשות הסורית במערכות הגנה אווירית מתקדמות תוצרת רוסיה. “בעידן הרקטות המדויקות זקוקה ישראל לכושר תקיפה מהרגע הראשון. לא לחכות עד שהמילואים יתגייסו, עד שכוחות היבשה יהיו ערוכים לפעולה קרקעית, עד שחיל האוויר יצבור כוח. אפילו בצבא מודים היום שהמהלך הזה, שמובילים ליברמן והרמטכ”ל, מגיע באיחור של כמה שנים טובות”, כך לפי הפרסום.
למרות המודעות לאיומים אלה, לא ננקטו בצה”ל צעדים משמעותיים להתמודדות עימם. בשנת 2012 הורתה המועצה לביטחון לאומי לאגף התכנון להכין עבודת מטה בנושא הקמת חיל רקטות וטילים, נוכח הערכות המצב על הגעת נשק מדויק לידי האויב. העבודה של אג”ת נעשתה “בחוסר חשק” ונתקלה בבעיות תקציב, מוסיף הפרסום.
נוכח איום הרקטות המדויקות של חיזבאללה, חיפש צה”ל טילים לטווחים של 20־40 ק”מ שיעניקו סיוע בקרב היבשתי, בעיקר ברמת האוגדה. בחיל התותחנים הייתה אז מסגרת אחת גדולה של רקטות מדויקות לטווח 30 ק”מ – רקטות ה-MLRS, שנרכשו מארה”ב כבר בשנת 2005. רקטות אלה הפכו למדויקות על-ידי תעש באמצעות מערכות מכ”מיות של אלישרא. בשנת 2013 רכש צה”ל מתעש את מערכת ה”רומח” – רקטה מדויקת לטווח 40 ק”מ.
על פי דרישת זרוע היבשה, מערך הטילים לטווח 150 ק”מ – ובעתיד, אם יירכש, גם ל-300 ק”מ – יימצא באגדים מיוחדים הבנויים ללחימה בעומק שטח האויב. חיל התותחנים, לעומת זאת, רוצה את הטילים האלה אצלו. סיכום בנושא עדיין אין, אך מה שברור הוא שהפעלת הטילים הללו תתבצע אך ורק על-ידי המטכ”ל. זאת, מאחר שהמערך הארטילרי של חת”ם נועד לתת סיוע בתמרון האוגדתי, ואילו בטווחים של יותר מ־40 ק”מ נדרש מודיעין מסוג אחר ונדרשות החלטות ברמת המטכ”ל והדרג המדיני.
 
לכתבה המלאה שפורסמה ב-“ידיעות אחרונות”