“אחד האירועים המשמעותיים שהתמודדתי איתם הוא אירוע פציעה של מ”פ על ידי מחבל, זמן קצר לאחר שנכנסתי לתפקיד”, שיתף מפקד גדוד התותחנים “נמר”, סא”ל נמרוד ציבולסקי. “הוא נורה במהלך תעסוקה מבצעית בחטמ”ר (חטיבה מרחבית) בנימין לפני כשנתיים, ובעקבות כך נאלץ לסיים את תפקידו”, הוסיף המג”ד. סא”ל ציבולסקי צפוי לסיים בתקופה האחרונה את תפקידו הנוכחי, ביחד עם כל מפקדי הגדודים (מג”דים) של אגד 282. הם מסכמים שנתיים בתפקידם, שהיו עמוסות במיוחד, שכן חלקם הגיעו לתפקיד מיד בסוף מבצע “צוק איתן” ועד גל הטרור האחרון.  
“לקחנו חלק במאבק בגל הטרור מראשיתו באוקטובר 2015, בגזרת בנימין ובגזרת יהודה”, סיפר מג”ד “רעם”, סא”ל דודי גטניו. “לאורך אותה התקופה לוחמי הגדוד נטרלו מספר מחבלים וסיכלו מספר אירועי דקירה. האירוע הראשון אותו הצלחנו לסכל היה בכביש 443, אבל שישה ימים לאחר מכן, מחבל הגיע למחסום בו שהתה סוללה של הגדוד והצליח לדקור את אחד הלוחמים”, תיאר.
למרות הפעילות המבצעית הממושכת בגל הטרור, האירוע שנחקק בזכרונו של מג”ד “קרן”, סא”ל עמית גיא, אירע בשנת בדצמבר 2014. “השלכת הבקת”ב (בקבוק התבערה) אל עבר המכונית בה נסעה הילדה איילה שפירא עם קרובי משפחתה בשומרון, הייתה תזכורת כואבת לחשיבות המשימה. במהלך אותו אירוע, היא כמעט איבדה את חייה” אמר סא”ל גיא. “צריך לקום מאירועים כאלה, כי אם לא – אירוע דומה יוכל לתפוס אותך לא מוכן ביום המחרת”.
השהות ביהודה ושומרון התווספה לגזרות שונות בהן שירתו הגדודים במהלך התקופה האחרונה. “כמג”ד, אין יום שלא קורה בו משהו משמעותי, שעל המג”ד להתמודד איתו. זה יכול להיות מול הטרור באיו”ש ואל מול איום חיזבאללה בצפון”, אמר מג”ד “נמר”, שנמצא כעת בחטיבה המרחבית “שגיא”. “החיילים לומדים את האיומים הרלוונטיים לכל גזרה. כך למשל, עכשיו הם מתמודדים עם אירועי פח”ע, הסתננות והברחה”, הוסיף.
לעומת זאת, עבור מפקד גדוד “עיטם”, סא”ל איתי גוטרמן, היו אתגרים מסוג אחר. הגדוד הוקם בשנת 2014 וכולל יחידות איכון ומטאורולוגיה. “הנתונים המתקבלים מהן נדרשים כדי שנוכל לכוון את התותחים והרקטות למטרתן”, סיפר סא”ל גוטרמן. “אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם חיל האוויר על מנת להמשיך ולקדם את המערך. בנוסף, בשנה האחרונה קלטנו את מערכת ‘מגן רוח’ (מערכת מכ”ם טקטית ניידת המתריעה ומאכנת ירי רקטות ופצמ”רים – ע”ר), וגם את התחום הזה אנחנו מפתחים”.
רק לא להיות מקובע
מפקד יחידת “מיתר”, סא”ל איתמר לסרי, קיבל את הפיקוד על היחידה, בזמן שלוחמיה שהו בגזרה הדרומית, לקראת סיום מבצע “צוק איתן”. “נכנסתי לתפקיד בהפסקת האש בשבוע האחרון למבצע, ופשוט ככה התחלתי לעבוד, ‘ישר ולעניין'”, העיד. גם סא”ל גיא קיבל את הפיקוד על גדוד “קרן”, מיד בסיום המבצע. “לקבל את הגדוד ישר לאחר המבצע היה אתגר גדול עבורי. היה צריך להחזיר את הגדוד לשגרה מבצעית רגילה, בלי שתהיה נפילת מתח”, אמר המג”ד. “זה אומר שצריך לחזור ליסודות ולהשקיע בדברים פשוטים, החל מהדיגום ועד ללוח הזמנים”, הוסיף. 
לעומתו, מג”ד “רעם”, סא”ל דוד גטניו, הצביע על קליטת רקטת ה”רומח” כאתגר משמעותי עמו הוא התמודד. מטרת הרקטה, לאפשר סיוע באש מדויקת לכוחות היבשה, בפרט בזמן לחימה בשטח בנוי. “בשנתיים האחרונות הגדוד ביצע הסבה לרקטות ה’רומח’. הן הביאו יכולת דיוק לטווחים נרחבים, שתאפשר לנו לתקוף בכל זירה שהיא”, העיד.  
“תפקיד המג”ד הוא כמו נסיעה ברכבת הרים. מגיעים דברים בלתי צפויים שצריך להתמודד איתם, אבל יש גם כיף אדיר”, ציין סא”ל גיא. “הצלחה יכולה להיות מעצר מוצלח של מחבלים באיו”ש או ירי מבצעי מדויק בצפון”, שיתף.
“להיות מג”ד זה להיות האדם הטרוד ביותר האדמות, צריך לבדוק שאתה לא מקובע ומצליח להתפתח, גם בתחום המבצעי וגם בתחום הטיפול בחיילים. זכיתי לפקד על הגדוד ולהכיר את האנשים שבו, מראשון החיילים ועד אחרון המפקדים”, סיכם סא”ל לסרי.  
 
הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון “במחנה”.