במלחמה לבנון השנייה החיזבאללה נחל מכה קשה מאוד, בעיקר מחיל האוויר הישראלי אך גם מכה מורלית קשה. עם זאת ועל אף תוצאות המלחמה, צריך לזכור שהחיזבאללה לא מרגיש כצד שהפסיד, ובשל כך גם לא ניתן לחזות מתי ירגישו ראשי הארגון שהם מוכנים מספיק לפתוח במערכה נוספת, זאת למרות השקט היחסי בגבול הצפון.
שורשיה של מלחמת לבנון השנייה נטועים עוד במלחמת לבנון הראשונה שאותה יזמה ישראל על מנת לקבוע סדר חדש בלבנון ולסלק משם את ארגוני המחבלים. בתחילתה הייתה מלחמת לבנון הראשונה מלחמה מבוקרת ואכן הביאה לתוצאה הרצויה באופן חלקי כשארגוני המחבלים וערפאת עזבו את לבנון, אולם מלחמה זו גם הביאה לקיפאון תוך יצירת רצועת “ביטחון” בדרום לבנון. חייץ זה תרם לביטחון ושקט יחסי לישובי הצפון למשך 15 שנה עד להחלטתו של ראש הממשלה אז אהוד ברק לסגת במאי 2000.
לאחר יציאת צה”ל מדרום לבנון נוצר ואקום, ולואקום זה נכנס החיזבאללה שניצל את הזמן והמצב להתחמש בנשק וברקטות. בראייתו של החיזבאללה צה”ל ברח ולא עזב ביוזמתו את דרום לבנון, לכן אנשי הארגון גם הרשו לעצמם להתגרות בצבא באמצעות חדירות, הקמת מאחזים צמודים לעמדות צה”ל, הקמת שילוט פוגעני ועוד. ההתגרויות התרבו והפכו נועזות יותר מפעם לפעם. באוקטובר 2000 כשנחטפו שלושה חיילים בהר דב הגיב צה”ל בצורה מתונה על ידי ירי לעבר מוצבי חיזבאללה סמוכים לגבול במרגמות ובתקיפות של חיל האוויר, זאת מתוך רצון להימנע מהסלמה כתוצאה מהנסיגה ובשל העובדה שבמקביל החלה בדיוק האינתיפאדה השנייה.

אולם כשבקיץ 2006 התרחשה התקפה על רכבי סיור של צה”ל ונחטפו שני חיילים, צה”ל קיבל פקודה להפעיל את תכנית ההתקפה. עם זאת, תכניות אלו הופעלו עם מגבלות ובאופן לא רצוף (אחד הכללים במלחמה הוא רציפות והחלטיות) מה שהביא לליקויים רבים. במלחמה חיל האוויר והארטילריה פעלו על פי תכניות אש וסייעו לכוחות היבשה שנעו פנימה בהססנות בלתי מובנת גם לחיילים ולמפקדים עצמם. נראה היה כי קיים חוסר תאום מוחלט בין גורמי הפיקוד בכל הרמות. הפקודות היו בלתי ברורות וכוחות נכנסו ויצאו, שלא לדבר על חוסר המוכנות של הכוחות, הפעלת כוח לא נכונה, אי הכרת השטח וחוסר בולט במודיעין. כל זאת והעובדה כי המפקדים היו חסרי ניסיון, יהירים ולא צמודים לכוחות אלא לפלזמות,  מנעו מעבר מידע נכון למקבלי ההחלטות. אם לא די בכך, עוד גורם שהיה בעוכרם של הכוחות הלוחמים הוא הציוד פגום והעובדה שלא דאגו לצייד את מחסני האספקה מבעוד מועד.

תנועה מדודה וזהירה לבנון מדינה הררית עם מספר צירי אורך עבירים לתנועה אך גם מועדים למיקוש ומכשולים בקרקע.  צירי הרוחב הרבים הינם צרים מאוד ומתעקלים ומאפשרים תנועה של מספר כלים בודדים במקרה הטוב. קל מאוד לעצור את תנועת הכלים על ידי מיקוש ובורות יקוש, התנועה לאחור קשה עד בלתי אפשרית  וביצוע אספקה על גבי הצירים מוגבלת, לכן בדרך כלל קיים צורך בפתיחת מספר צירים במקביל.
אותם צירים עוברים בכפרים ובעיירות ששם לכוחות האויב קל מאוד להעלם או לנוע במבנים ובמחילות שהוכנו לשם כך מראש. אותם מקומות מסתור שולטים בצירים ואת זה צריך לקחת בחשבון כשמתכננים את התנועה וההתקדמות בתוך המדינה.
בדומה לכפרים הערביים בארץ גם בלבנון נבנו כפרים על מדרוני ושיפולי גבהות וכפלי קרקע שמסביבם ישנם צירים רבים מכיוונים שונים, נתון המקשה על תנועה של רכבים. הרצון להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים מקשה על קיום של פעולה רחבה באותם אזורים. בתנאים האלה מאוד קל דווקא ללוחמי הגרילה של החיזבאללה, שגם זוכים לתמיכה ממרבית התושבים, להתמודד כנגד צבא מאורגן. ככל שנקדים ונפעל להוציא משדה המערכה את האזרחים הבלתי מעורבים הדבר יקל על כוחותינו והתקדמותם. יש לציין שגם בשטחים הפתוחים “שמורות הטבע”, ממוקמות כמויות גדולות של קטיושות שקשה מאוד לאתרן ולהשמידן.

החיזבאללה אינו כוח גדול אבל הוא מתוגבר על ידי כוחות זרים נוספים, למשל מאיראן, וגם מצליח בעיקר בשנים האחרונות להתחמש במיטב הרקטות – מטלרים, קטיושות ורקטות לטווחים בינוניים וארוכים. מבנה הכוחות מורכב מיחידות מאורגנות היטב שמחולקות לחוליות הגנה והתקפה. כל כוח כזה מקבל פקודות מדרגים שונים, אולם כאשר הוא מתנתק משרשרת הפיקוד מפקד החוליה פועל במידת האפשר על בסיס ההוראות שקיבל מראש.
במלחמת לבנון השנייה חיזבאללה עשה לראשונה שימוש בטיל ה”קורנט” שחודר שריון של טנקים מודרניים, זאת בנוסף למאות הרקטות שנורו לעבר העורף הישראלי. ארגוני הטרור וחיזבאללה בראשם אינם נמנעים מלפגוע בריכוזי אוכלוסייה בישראל וזוהי בעצם נקודת יתרון עבורו.

הפעילות בלבנון מתאפיינת בתנועה בראשי חוד קטנים לאורך הציר ולכן דרוש סיוע אש למלא את החסר בתנועה, אמצעיי האש צריכים להיות מהירים ומדויקים והאימונים צריכים להתבצע בתנועה בפריסה מהירה וירי מהיר למטרות, תוך דיוק מרבי וסיוע קרוב לגורם המסתייע. כל אלה מובילים למסקנה שהמסייע חייב להתקדם יחד ובעקבות המסתייע לתוך הצירים ככל שיותר מוקדם, לקצר טווחים, ולהתאמן בתנועה בשטחים הררים קשים ורווי אש. אימוני החיילות האישיות ביחידות התותחנים הם חלק מחייב לקראת פעילות כזו.
תנועה בדרכים אלה חייבת להיות מדודה וזהירה, גם אם צריך לשלוח צוותים רגליים לבדיקת הצירים כך שניתן יהיה להימנע גם מבורות יקוש שעשויים להיות מופעלים מרחוק. בתנועה כזו, רצופת הפתעות, כלי הנשק צריכים להיות מוכנים לירות באופן מידי, לסיוע בזמן אמת, במהירות ובדיוק מרגע גילוי המטרה ועד להשמדה. האש מכל סוג שהוא, תהווה תוספת משמעותית ולעיתים גם תקבע את מידת ההישג ומה תהיה כמות הנפגעים הנלווים. המשימה העיקרית היא של הכוחות המתמרנים אולם רק על ידי כיבוש השטח נגיע להישג של השמדת האויב.
לבנון היא רצף של קרבות הלקח הגדול ממלחמות קודמות הוא שהשימוש באש חייב להיות מושכל ומידתי אחרת הוא מאבד מהאפקטיביות שלו והתחמושת מתבזבזת. בשתי המלחמות של ישראל בלבנון שמעתי ממפקדים רבים ובכירים על האמון שהם רוחשים לאש ובמיוחד לאש הארטילרית, עד כדי כך שאף אחד מהם לא היה מוכן לוותר על הסיוע הארטילרי לכוחותיו בשטח. מימד האש והדרישה לתוספת אש שמהווה מכפיל כוח רב יכלו ויגדלו ועימם הציפיות לדיוק, לעוצמה ולמהירות.
אין ספק שמלחמת לבנון הראשונה הייתה נקודת מפנה לחיל התותחנים במיוחד כאשר ארעה הסתבכות או שהמשימה שונתה, כמו שתמיד קורה בקרב. אבל בסופו של דבר לבנון אינה מלחמה. לבנון היא ותהיה רצף של קרבות וצריך להתכונן למלחמה הבאה לא רק על בסיס המלחמה הקודמת, אלא לחדד את המוח והחושים ועד כמה שניתן להפתיע ולא להיות מופתע.

הטכנולוגיה היא אחד מהדברים החשובים ובאמצעותה גם ניתן לקצר את משך הלחימה ולהקטין את הסיכונים. צריך להתבסס על מודיעין בזמן אמת ולהתאמן על בסיס זה, לדמות שדה מערכה קרוב למציאות ותכניות מובנות גם בתרגילים וגם לקראת המערכה. חייבים לחדד את נוהלי הקרב שיהיו מהירים ומקוצרים ועל פי תכניות מפורטות לכל יחידה, ולתכנן את הפעילות העיקרית שלה במלחמה וגם את המצב האלטרנטיבי שבו היא עשויה למצוא את עצמה.
אני לא איש מודיעין ואיני מתיימר להיות כזה, אולם אין ספק שהמלחמה שהייתה היא לא זו שתהיה. יש להוסיף ולחשוב מה הם הדברים שהחיזבאללה יכול להמציא, מה יכול להוות איומים נוספים, וכיצד ניתן לנטרל אותם. חלקם נידונו כאן אולם בודאי יש עוד.
אל תטעו לרגע לחשוב כי החיזבאללה לא התקדם בעצמו ושיפר את יכולותיו וביצועיו בשנים האחרונות. הארגון הצטייד באמצעי לחימה חדשים ומשופרים, החיילים מאומנים טוב יותר וגם הם זוכים לתקשורת ומערכות שליטה יותר טובות. על כן, רק תכנון נכון ושיתוף הפעולה בין הכוחות יקבעו אם המבצע או הקרב יצליחו. ככל שהכוחות יכירו זה את זה ותהיה שפה משותפת ביניהם כך הסיכוי שהתוצאה תהיה מדויקת ותייצר דיבידנדים רבים יותר לכוח המסתייע, ובסופו של דבר תשיג את המטרה. 
בן ציון דיאמנט הוא אלוף משנה במילואים בגייס הצפוני ונשיא חברת “טלכור טלקום” למערכות הספק.