שוב מתחיל מבצע, ואולי זאת מלחמה, ובני דורי שראו מספר מלחמות בחייהם לא מעורבים – אבל מודאגים. לחלקנו יש בנים המשרתים ביחידות הלוחמות, יש כאלה שכבר נכדיהם לוחמים במקומם ואני נמנה עליהם. נותר לנו להיות פעילים פסיביים למול מסך הטלוויזיה. 
לפתע בין בליל הפרשניות והפרשנים פורץ סרטון טרי של דובר צה”ל, ובו רואים תומ”ת 155 מ”מ יורה בכינון ישיר. אני מזהה ללא קושי את המפקד הדובר כמקסים לוי, מג”ד “נמר”.
כידוע אני קשור בטבורי עם הגדוד למעלה מ-41 שנים. עברו 32 שנים ממלחמת לבנון הראשונה מאז לאחרונה ירה תומ”ת בכינון ישיר בשטח בנוי במבצע. הזיכרון עדיין טרי. החלטתי לעשות מעשה. הרמתי טלפון לרס”ר הגדוד נהאי והודעתי לו “מחר אני אצלכם, מה חסר בגדוד”? “לא חסר לנו שום דבר”, אמר, “אנחנו מוצפים במתנות, אבל אם אתה בא תארגן 50 ערכות קפה לצוותים ו-20 רשתות צל, החום פה משגע”, הוא ביקש.
פניתי לעומר מנוס (הבן של), פעיל חברתי ידוע ברעננה, ותוך שעה גייס עשרות חבילות אישיות  מגורמים שונים ברעננה וגם פנה לאל”מ (מיל’) אלי דורון, המג”ד שהסב את הגדוד מנגרר למתנייע בתחילת שנות השבעים, ועם כל הכבודה יצאנו לדרך. 
תוך כדי נסיעה שמענו שהוחלט על הפוגה הומניטארית. התאכזבנו שלא נראה “אקשן”. בהגיענו לפריסת הגדוד חיפשתי את מפקד סוללה ב’, סרן ארז’ואן, אשר פיקד על התומ”ת אתמול בירי בכינון ישיר. “פרסנו בקו הגבול מול בתי שכונת סג’עיה”, נזכר סרן ארזו’אן. “המטרה הייתה בניין עם מחבלים שתקף את לוחמי גולני ולא אפשר להם להתקדם. הטווח למטרה היה 2.4 ק”מ. העמדנו למשימה 10 פגזים, שפגעו בבניין ומוטטו אותו”.
צוות התומ”ת היה בפיקודו של סמל נתנאל פינטו. “מיד בגמר הקורס לפני כחודש התייצבתי בסוללה ב’ שהייתה כבר פרוסה מול דרום רצועת עזה. לאחר מספר שעות של חפיפה מצאתי את עצמי לראשונה בחיי כמפקד צוות בפעולה מבצעית”, מספר נתנאל. 
“לירי בכינון ישיר יצאתי בהתרגשות. הניסיון שלי בסוג כזה של ירי היה בסך הכל 2 פגזים על מטרת חביות בקורס בשבטה. לאחר הפגז השני הפעלנו אש לתכלית. בניגוד לירי באימונים המטרה הייתה מכוסה באבק ועשן. המתנו 2 דקות, בחלוף העשן החלפנו עמדות והמשכנו לירות את כל מנת התחמושת”.
ביקשת לשרת בתותחנים?
“לפני הגיוס לא היה לי שום מושג על חיל התותחנים, פשוט שובצתי בלי לשאול אותי. היום כמובן אני לא יכול לחשוב על יחידה וחיל אחר. התרומה שלנו במבצע ‘צוק איתן’ בסיוע ללוחמי החי”ר והשריון  היא קריטית, ואנחנו מקבלים זאת בקשר לאחר כל סדרת ירי”.
הסוללה הכי ותיקה בקו רצועת עזה
הפעילות האחרונה של סוללה ב’ לפני מבצע “צוק איתן” היה בשת”פ לתרגילים במתקן האימונים בצאלים. כאשר נקראה הסוללה להגיע לעזה כשבועיים לפני המבצע הייתה ברמה מבצעית גבוהה.
“הגענו לשטח של דיונות, הכל חול וחול, ממש שחזור של הסרט גבעת חלפון”, מספר ארזו’אן המסו”ל. “התחלנו לירות עוד לפני הכניסה הקרקעית של צה”ל לפירים של מנהרות, למנהרות התקפיות, עוד לפני שעם ישראל היה מודע בכלל על קיומן”.
האם האימונים והתרגולים הכינו אתכם לסוג כזה של פעילות?
“כל מה עשינו בתרגולים ובהכנות עם הסוללה בא לידי ביטוי באופן מידי במבצע – נדרשנו לירי מהיר והחלפת מטרות בזמן קצר. ירי על מרגמות של החמאס המחייב תגובה מהירה. ההכנות הוכיחו את עצמן”, מספר ארז’ואן.
“יש חיילים שלא היו בבית למעלה מ-35 ימים, אבל אף אחד מהם לא מוכן לצאת הביתה עד שלא ייגמר המבצע. קיימת מוטיבציה גבוהה והזדהות עם הלוחמים בשטח”.
תוך כדי הראיון נצמדת אלינו משאית הפורקת ציודים שונים. מפקדת על המשאית קצינה צעירה. בקשתי לשוחח איתה והיא בשלה: “אני עסוקה יש לי משימות ואין לי זמן לבזבז על דיבורים”. היא השתכנעה לשבת לראיון רק לאחר שאיימתי שאני עובר לראיין לגדוד אחר.
סג”מ מאיה קוריאל (21) מראשון לציון היא קצינת הלוגיסטיקה בגדוד נמר. “אני כבר שנה בגדוד כקצינת לוגיסטיקה. דילגתי עם הגדוד כבר ל-5 מקומות שונים. אני כבר פה מול רצועת עזה כ-3 שבועות”, סיפרה מאיה. “המשימה המרכזית שלנו היא דחיפת תחמושת מהמפקדה הממונה לסוללות. עד כה ירינו 7,000 פגזים, תעשה חשבון כמה משאיות צריכות לרוץ על הדרכים. אנשי הלוגיסטיקה יוצאים לפנות בוקר וחוזרים מאוחר בלילה כדי לספק את כל צרכי חיילי הגדוד, החל מאמצעי ירי ועד לצרכים אישים פשוטים כמו לבנים להחלפה. לדוגמא חייל בבוקר מוסר כביסה ולקראת ערב מקבל בגדים מגוהצים. שרות כזה לא יכולנו לקבל בשגרה. בחיי השגרה הבירוקרטיה חוגגת, ועד שאתה מקבל משהו יוצאת לך הנשמה, אבל במבצע הכל נדחף אליך במידי ולא שואלים שאלות. אפילו מיטות מתקפלות לחיילים אנחנו נשלים השבוע.
“אפילו מים למקלחת אנחנו מספקים, אבל מה? יש חיילים שלא רוצים להתקלח, ובעיקר הקצינים, יש להם תחושת הזדהות חזקה עם הלוחמים בשטח ולא נוח להם להיות נקיים ומצוחצחים. סיפקנו מדים חדשים לחיילים אבל הקצינים ממשיכים ללבוש את בגדיהם הישנים. ממש אחוות לוחמים”.
איך אין קושי לבחורה צעירה כמוך לפקד על גברים?
“לא אכחיש כי קיים קושי שבחורה, אפילו שהיא קצינה, תפקד על חיילים גברים. בתחילה עשו לי בעיות והיו לי קשיים לשכנע אותם לסור למרותי. עם הזמן למדתי להבין איך לדבר עם כל אחד ומה מניע כל אחד. צריך פשוט לדעת איך לדבר ומה להגיד והדברים מתבצעים”, סיכמה.
במרבית זמן שהותנו בגדוד המג”ד היה מחוץ לגדוד עם תומ”ת מסוללה א’ בירי כינון ישיר, הפעם מתוך רצועת עזה. בהעדרו קיבלנו סקירה מסמל מרכז ניהול האש הגדודי, סמ”ר תומר מלאך: “לאחר היום החמישי של הכניסה הקרקעית הופסקה התעסוקה המבצעית של הגדוד ביהודה ושומרון וחברנו לסוללה ב’ בפריסה מול רצועת עזה. ממקומנו אנחנו מסוגלים לסייע לכל נקודה במרחב. אנחנו אמנם כפופים למרכז האש, בפיקודו של מפקד אגד גולן אל”מ אילן לוי, אבל אנחנו נותנים סיוע לכלל הכוחות הפועלים. כדוגמא מוחשית לכך – הגדוד ירה לפני יומיים 600 פגז במסגרת מטרת אגד לחילוץ כוח גולני בסג’עייה. ירינו במרחק 100 מטר מהכוחות כאשר טווח הביטחון הרגיל הוא 250 מטר. מג”ד נמר פנה למס”ח גולני והתריע על הטווח הקצר בין המטרה לכוחותינו, אבל המס”ח הפציר בנו לירות ולקחת סיכון מחושב. לאחר המכה המסיבית על יעדי החמאס, התקשר המס”ח ואמר ‘חבר’ה הירי שלכם חילץ את הכוח ואפשר להתקדם הלאה'”.
עם חזרתו של המג”ד סא”ל מקסים לוי ממשימת כינון ישיר הוא השלים את התיאור. “הפעם הכנסנו את התומ”ת למוקד האש 400 מטר מהבתים של שכונת סג’עייה בצפון רצועת עזה”, סיפר לוי. “קיבלנו אבטחה צמודה של כוח חי”ר ומחלקת טנקים. בסדרת ירי מהיר הצלחנו להפיל 5 בתים, דבר שאפשר לכוח בית הספר למכ”ים להמשיך במשימה”.
“אני רוצה לספר לך על תופעה מרעננת של אנשי מילואים”, ממשיך מקסים. “במסגרת האגד גויס גדוד מילואים אולם לא היה בו צורך והוא שוחרר לאחר כמה ימי המתנה, אבל צוות תומ”ת אחד מתוכו לא השלימם עם ההחלטה כי הסדירים יילחמו ואנחנו בעלי הניסיון נשאר בבית. הם עשו מעשה, התעלמו מפקודת השחרור והצטרפו לגדוד. יחד עם הצוותים הסדירים יש לי בסוללה א’ צוות מילואים מקצוענים חדורי מוטיבציה שתרומתם בימים הראשונים של הירי הייתה חשובה כדי להראות דוגמא לצוותים האחרים, שלהם זו טבילת האש הראשונה”.
סוף המערכה
נורו 11 אלף פגזים, מהם 43 פגזים בכינון ישיר. בממוצע ירה כל צוות 607 פגזים. המשקל כולל של הפגזים הוא 28 טון.
סופקו 2,000 חבילות כביסה. נטרפו 12,580 חמגשיות. הוחלפו 15 אלטרנטורים. הוחלף מנוע אחד, ובוצעו 119 טיפולים במפני הגזים.
גם המפקדים המתמרנים ידעו להעריך את הסיוע של גדוד נמר.
מג”ד 74 שריון: “עם תחילת הכניסה הקרקעית בצפון הרצועה, קיבלתי ידיעה שמארב טילי נ”ט ממתין על ציר התנועה. מיד הקש”א שלי הפעיל את גדוד ‘נמר’ שירה במדויק מגוון של פגזי עשן ותאורה. נוצר מסך עשן כבד למשך רבע שעה אשר אפשר לי לסגת ולאתר ציר תנועה חלופי ולהגיע למארב הנ”ט מאחור. הערכתי לכל המערכת, מהקש”א ועד אחרוני הלוחמים של נמר”.
מח”ט גולני: “היו מקרים רבים שהאש של ‘נמר’ הייתה משמעותית עבורנו, בעיקר בקרב החילוץ בעיירה סג’עייה, שם היו לנו נפגעים רבים ורק סיוע שלכם אפשר את החילוץ. שם נדרשתם לירי מסיבי בטווח 100 מטר מהכוחות שלנו. לוחמים. לקחתם החלטה לא פשוטה והוכחתם מקצועיות ואחוות לוחמים”.
מג”ד אגוז: “לסיוע ארטילרי בעוצמה ובדיוק שנתן לי גדוד ‘נמר’ לא זכיתי מקודם. אני חייב לציין שלפני הכניסה למבנים הממולכדים בשכונת סג’עייה גדוד נמר ירה עשרות פגזים, וכתוצאה מהירי המדויק רבים מהמלכודים והמטענים שהכינו לנו המחבלים יצאו מכלל פעולה”.
תא”ל (מיל’) אריה מזרחי, לשעבר קתמ”ר במלחמת לבנון השנייה ומג”ד 405 במלחמת יום הכיפורים, גם כן לא התאפק והגיע ביום למחרת לשמוע מקרוב על מעללי הגדוד במבצע “צוק איתן”. 
עם ההכרזה על סיום המבצע הקרקעי עזב גדוד נמר את גזרת עזה ועלה לרמת הגולן להתארגנות ערב יציאתו להמשך תעסוקה מבצעית ביהודה ושומרון. פגשתי אותו ביום כיף בפארק המים בשפיים, כאשר הוא מטעין מחדש את המצברים ונכון ודרוך למשימות הבאות.