דה פקטו, עובדתית, תוך כדי הלחימה, האפקטיביות של הארטילריה הייתה הרבה יותר גבוהה מהירי הנקודתי. סימן קריאה”, כך אומר אייל, קצין תותחנים בתפקיד בכיר בפיקוד הדרום, בשיח תותחנים מיוחד שהתנהל בעקבות הלחימה ב”צוק איתן” בקיץ 2014. 
אייל, אשר ברזומה שלו תפקידי מפתח רבים, בילה את הקיץ שעבר בחמ”ל האש של פיקוד הדרום, שם היה במשך שעות על גבי שעות גם עם דוד, קצין תותחנים בכיר ששהה בפיקוד לכל אורך המלחמה. כמילואימניק. 
כמה חודשים אחרי שוך הלחימה נפגשו דוד ואייל לשיחה מרתקת, ביחד עם תא”ל (מיל’) אריה מזרחי, קתמ”ר לשעבר. כקצין התותחנים הראשי במלחמת לבנון הראשונה ב-1982 הפעיל מזרחי בפעם האחרונה מסכי אש כבדים ותרגולת נדירה המכונה “אש על כוחותינו” (ומיועדת לחילוץ כוח מתוך שדה תופת).
במשך יותר מ-30 שנים לא נדרש חיל התותחנים להפעיל את התרגולת, עד למערכה ב”צוק איתן”. בקיץ 2014, הקרבות הארטילריים הכבדים ביותר התרחשו בסג’עייה שבצפון הרצועה, שם חולץ כוח גולני מתוך שדה קטל, וברפיח שבדרום, לאחר שנעלם קצין סיירת גבעתי הדר גולדין ז”ל ונשמעה ברשת הקשר הקריאה “חניבעל”. 
עד למערכה בקיץ 2014 היו רבים שחשבו כי עבר זמנה של האש הסטטיסטית וכי בסביבת לחימה צפופה ואורבנית ניתן להפעיל רק אש מדויקת. לאחר סיכום הלקחים, לדוד, לאייל ולמזרחי יש כמה תובנות מפתיעות.
אז זה לא נכון לומר שהנשק הסטטיסטי יצא מהזירה?
דוד: “אכן, האש הסטטיסטית ממש לא סיימה את תפקידה. ב’צוק איתן’ הוכח בדיוק ההפך. בשדה הקרב יש אלמנטים של דיוק ומסה. עכשיו אנחנו מבינים, שהלכנו במשך שנים יותר מדי לכיוון הדיוק. הדיוק אולי פוגע, אבל הוא לא משפיע מרחבית. מה כן השפיע על סג’עייה? מסת האש, כלומר הארטילריה. הפוך ממה שצפינו. 
“עניין נוסף, שאמרתי אותו כבר בעבר ואני אומר אותו גם עכשיו – הוא שצה”ל בנה את יכולת האש המדויקת שלו רק על חיל האוויר, כלומר המטה הכללי שם את כל הביצים בסל אחד. אולם, היבשה במבצעים מהסוג הזה חייבת לפתח לעצמה אש רקטית יבשתית עצמאית. 
“בעזה לחמנו רק בזירה אחת, אבל תארו לעצמכם שהיו כמה זירות במקביל. אני שמח מאוד שהולכים לפתח את הכיוון של הרקטות, וזה מורגש לא רק בישראל אלא גם באירופה ובמזרח ואירופה בכלל. זה מה שדיברנו עליו, אני שמח לראות שזה מתחיל לקרום עור וגידים. 
“ככלל, חשוב לזכור כי החילוץ של כוח גולני מסג’עייה התרחש ארבעה ימים אחרי פינוי מסיבי של האוכלוסייה, לפני שהכוחות נכנסו לשם, ועדיין הכוח נכנס לשם בלי שהוא מפעיל אש לתוך השטח הבנוי אלא רק לפאתי השטח הבנוי. רק באירוע עצמו נורתה אש לתוך השטח הבנוי, וגם אז אתה מגלה שהבתים ממלוכדים, אתה מגלה שהרחובות ממולכדים, אתה מבין שמדובר במרחב לחימה ולא באזור מיושב. 
“מרחב לחימה כזה לא נבנה ביום, הוא גם לא נבנה בארבעה ימים של פינוי האוכלוסייה. זה מרחב לחימה שנבנה לאורך זמן. הם דחפו פנימה אזרחים, גם אזרחים שלא גרים שם, פשוט לקחו אזרחים ודחפו אותם פנימה כדי להשתמש בהם כמגן חי מולנו. צריך לזכור את זה, זאת אומרת, שלא כל האזרחים שנהרגו שם הם אנשים שגרים בסג’עייה. למשל, ניתן לראות אנשים של ג’באליה שנהרגו בסג’עייה, אנשים של בית חנון שנהרגו בכלל במקומות אחרים. וזה לא אנשים שעזבו ועברו לאזור מופגז או אזור לחימה”. 
לדברי אייל, “האפקטיביות של הארטילריה הייתה הרבה יותר גבוהה מאשר של התקיפות הנקודתיות. גם תקיפות מהאוויר”, הוא מדגיש.
איך אתה מסביר את זה? הרי אם אתה מוריד פצצת טון זה אמור להיות הרבה יותר אפקטיבי מפגזי ארטילריה
אייל: “כאשר נוחתת עליך כמות של תחמושת שאתה לא יודע מאיפה היא באה, זה עושה רעש גדול והדף גדול. הצד השני לא מבין מה נופל עליו. במקרה של נשק מדויק, הם יודעים למה לצפות ומתגוננים בהתאם”.
דוד מוסיף: “אני אחזק את זה. אם אתה לוקח שטח שהוא מפונה מאוכלוסייה, למשל כמו בסג’עייה, ואתה אומר לי עכשיו ‘יש לך שטח, שכנראה יש בו רק מחבלים, האוכלוסייה כבר לא שם’, ואתה אומר לי ‘איך אתה רוצה לתקוף’, אני אעדיף ארטילריה”.
כלומר, זה לא שיקול כלכלי?
“ממש לא. מבחינתי מדובר בשיקול מבצעי נטו. כי ארטילריה באזור שבו אין אזרחים חפים מפשע היא הרבה יותר אפקטיבית. תראה, הם יודעים את הדיוק שלך. רוב התקיפות של בתים, קרוב ל-1000 תקיפות, היו בנוהל ‘הקש בגג’. כלומר, אתה מוודא, וסופר, ומוציא את האזרחים, ורק אז תוקף.
“לעומת זאת, הם יודעים שכשאתה תוקף בארטילריה אתה מתייחס למרחב כולו כאל שטח לחימה, ופוחדים להוציא את האף, כך אתה פועל בצורה האפקטיבית ביותר. 
“קחו לדוגמא גם את שטח רמת הגולן בסוריה: נניח שיש לך שם מוצב ‘פיתה’ ברדיוס 150 מטר, זוהי מטרה ארטילרית לכל דבר, מה תעדיף לירות? בטח שתעדיף ארטילריה. יש לך את הפיזור הבליסטי, אתה עושה את האפקט. אתה לא תיקח מטוס קרב ותוריד טנק אחרי טנק. אתה תשים שם פק”ל, מצרר או נפיץ, ותכסה את השטח. מאוד פשוט”.
זה לא אינטואיטיבי מה שאתה אומר, שנשק סטטיסטי יותר יעיל מלחימה אורבנית
“יותר אפקטיבי בהעדר אוכלוסייה או בלתי מעורבים, שהם מטים לך את הכף לטובת הנשק המדויק”, מציין דוד. 
אייל מוסיף: “זה בגלל שהצד השני, באידיאולוגיה שלו, מבין את המגבלות שלך, ולכן הוא מנתב את עצמו למקומות שקשה לך לתקוף גם עם נשק מדויק”.
כשהתחילה המלחמה הייתם מודעים לכך שמדובר באתגר מסוג חדש?
דוד: “מאוד. צריך לזכור שלפני ‘צוק איתן’ היה ‘עמוד ענן’, ולפניו  ‘עופרת יצוקה’, ומלחמת לבנון השנייה, כלומר יש פה למידה לא רק מקצועית. היו תחקירים לכל מבצע, לכן אין ספק שכל תחקיר משפיע על כל תחקיר. המועדות למורכבות הפעלת האש הייתה מאוד מאוד מחודדת ומאוד מאוד ממוקדת.
“נדרש היום מכל מפעיל אש או מפקד תא תקיפה, או מפקד תותחנים פיקודי או מפקד מרכז האש, לא רק להיות בקיא במקצוע שלו כתותחן, אלא להיות בקיא בטקטיקה ובאסטרטגיה בו זמנית. בבואך לאשר מטרה, או בבואך לאשר תקיפה, או בבואך לאשר איזה חימוש אתה מפעיל על איזה מטרה, אין ספק, תרצה או לא תרצה, אתה צריך לקחת בחשבון את כל מכלול השיקולים האלה בכפיפה אחת, כשיש לך שני קווים מנחים.
“הקו הראשון, שהוא הרבה לפני החוק הבינלאומי, הוא הקוד האתי. אני הוכחתי שעל הרבה מטרות, ברצועת עזה לדוגמא, שהחוק מאפשר לך לירות עליהן – אנחנו לא ירינו. למשל, כל נקודת ציון של שיגור, היא אוטומטית מטרה מופללת. גם אם היא נמצאת, דרך אגב, בתוך בית או בתוך אזור מגורים. אם אתה מוכיח, והיום אתה יודע להוכיח מה שבעבר התקשית, על ידי ‘כיפת ברזל’ או על ידי מכ”ם כזה או אחר אתה אומר מפה יצא שיגור, על פי החוק הבינלאומי אתה רשאי לשגר חימוש לנקודת הציון – מיד. ואנחנו לא עושים את זה.
“רק הקו השני, וחשוב להדגיש את הרמות האלה, הוא החוק – מהי מטרה מופללת, מהי מטרה צבאית וכדומה. אני חושב שאין צבא בעולם שפיתח טכניקות להפרדת האלמנטים האזרחיים מהמטרה הצבאית כמו שעושה צה”ל. אין לזה דוגמא. ‘הקש בגג’ זה דוגמא אחת שפיתחנו, איך אתה לוקח מטרה, שאתה יודע שהיא מטרה צבאית, אתה יודע שהאויב בכוונה שם בה אלמנטים אזרחיים,  אתה מבודד את האלמנטים ותוקף רק את ההקשרים הצבאיים. אבל יש עוד הרבה טכניקות. 
“אני חושב שצה”ל, יחסית לצבאות אחרים – ארה”ב, ובנות הברית בעיראק ואפגניסטן, והאתגרים שיש לאירופאים באירופה בעתיד הנראה לעין – הוא מאוד מאוד מתקדם בפיתוח טכניקות הפעלת אש אל מול מציאות כזו מורכבת שהכול מתערבב לך. זאת השורה התחתונה”.
אייל מוסיף: “מעבר למה שדוד אמר, המערכת נבנתה לעבוד לאור האתגר הזה. קח עכשיו אל כל הסיפור של דרכה של מטרה, מאיתור נקודת הציון ועד לתקיפה בפועל. בדרך עוברים על כל נ.צ. עיניים של משפטנים, עיניים של מנהל אזרחי, עיניים של מודיעין ואש, כל העיניים האפשרויות, עד שבסוף מגיעים לתקיפה, וגם אז אתה שואל את עצמך אם זה מידתי לתקוף או לא מידתי. בכל פרמטר, בכל נקודת זמן, הדבר הזה נבחן אל מול הנזק האגבי שזה יכול לייצר. 
“המטרה גם עוברת בדרך הרבה מאוד ‘בדיקות כפולות’. בתותחנים יש את הבדיקה הכפולה, יש בדיקות אחד על השני, כך שזה לא יד קלה על ההדק, שאתה רואה פתאום מישהו שצץ לך ואתה הולך ותוקף אותו. לכן זה רק מעצים את האתגר, שוב פעם, אל מול האידיאולוגיה ההפוכה של הצד השני. הוא פועל בכיסוי של אנשים, הוא פועל מתוך בתי ספר, מתוך בתי חולים, מתוך בתי קברות, מתוך ‘אתרים רגישים’. אתה מקבל את זה, סופג את זה, ועכשיו צריך להחליט אם אתה תוקף את זה או לא.
“בשורה התחתונה של המבצע הזה, ירינו פחות מדי ארטילריה. היה צריך להשתמש באש ארטילרית הרבה יותר”.
למרות שנורו 40,000 פגזים?
אייל: “נורו 35,000 פגזים, אבל אתה לא יכול לקחת את זה כמספר אבסולוטי, כי מתוך ה-35,000 יש סדר גודל של 4,000 פגזים שהלכו רק לטווחים”. 
דוד: “דרך אגב, הנפיץ שנורה בשטח בנוי היה רק בסג’עייה ורפיח. אבל מה שאני רוצה לומר, וזה מה שחשוב ללמידה – הארטילריה ממשיכה להיות כינור מאוד מאוד מרכזי בכל שדה קרב. אנשים לא מבינים את זה. 
“אחד הלקחים מעופרת יצוקה היה שכשאתה מכניס תמרון האש יורדת, כי אתה מוגבל בהפעלה, יש חשש ‘אש על כוחותינו’, צורך במרחב תיאום וכדומה. פתאום, מה שהוכח פה, והנתונים מראים את זה, זה שאש ותמרון יודעים לחיות בכפיפה אחת בשדה הקרב בצורה טובה, ומה שיפה במלחמות מהסוג הזה, שלא עוד יש תמרון והאש מסייעת לתמרון, אלא הרבה פעמים התמרון סייע לאש. כלומר בהיעדר תמרון לא היו לך מטרות. שני שליש מהמטרות יוצרו בזמן אמת”. 
זה בגלל שיפור טכנולוגי של נשק מדויק?
“זה שילוביות, טכנולוגיה, הקמת תאי התקיפה וה-Joint Fire שהולך ומוטמע בצה”ל, ולא רק. אני חושב שתהליכים, מפקדות, יכולות טכנולוגיות והבנה של איך העסק הזה עובד מביאים את התפוקה הזאת. מאז קום המדינה, לא היה מצב שאוגדה הפעילה קרב סיוע במרחב התיאום בהיקפים שהפעילו ב’צוק איתן’. אפשר לבדוק את זה. בשום מלחמה, גם לא ביום כיפור, גם לא בששת הימים, לא היה מצב שאוגדה הפעילה כמות כזו של עשרות תקיפות של מטוסי קרב במרחב התיאום כמו שהיה ב’צוק איתן’. גם חיל האוויר הקטין את טווחי הבטיחות שלו ל-300 מטר בלבד מקו כוחותינו”.
זה שינוי דרמטי בשדה הקרב
“אכן, זה שינוי דרמטי, כי אתה מסייע בחיל האוויר בסיוע קרוב לגייסות. של תקיפות של 200-300 מטר מכוחות, במטוסי קרב, פצצת טון”. 
ומי הפעיל את זה – המת”פ או שזה מגיע מתל אביב?
“האוגדה. היום סגירת מעגלים נעשות באוגדה. דרך אגב, ב’עופרת יצוקה’ זה היה אך ורק פיקוד. אחד החידושים הנוספים זה שהיום אוגדה יודעת לפעול במעגלים קצרים מול חיל האוויר”. 
הקתמ”ר המיתולוגי, אריה מזרחי, ששומע את מפקדי דור ‘צוק איתן’, מסכם: “הרעיון המרכזי הוא שאם יש לך ארטילריה סטטיסטית, והיא מסוגלת לעשות מה שהיא עשתה בסג’עייה, והיא מסוגלת לעשות מה שהיא עשתה ברפיח, והיא מסוגלת לעשות מה שהיא עשתה בבית חאנון, אז היא מאוד רלוונטית.
“לכן הסיפור של לעמוד במקום ולירות הוא יתרון גדול, כי כל הסיפור של טיווח, והסיפור של מעבר ממטרה למטרה, וכל הסיפור של כמויות אש שאתה יכול להמטיר על האויב – זה מימד אחד. ובמלחמת שלום הגליל אנחנו הכרענו את הארטילריה הסורית במיידית, ממש במכה הראשונה, לא נשארה ארטילריה סורית. עם הסיפור של החביב, גדוד 130 באגם קרעון, גדוד שלם הושמד במכה אחת. ואחר כך כל הארטילריה הסורית המפוארת ברחה.
“לכן, מעבר ממטרה למטרה, והריכוז של אש המטרה, היה מאוד מאוד מהיר במלחמת שלום הגליל. זה נבע גם מהאימון, הרי שנתיים וחצי לפני מלחמת שלום הגליל, כל אימון אגד בשבטה, היינו מביאים מפקדות של עוד ארבעה אגדים, כדי לתרגל ‘אש ארבעה אגדים’, והיינו מתרגלים את זה. מכיוון שהאמצעים כבר היו, היו מדמ”לים, היה לנו מדי טווח לייזר לקסאמים, כל סיפור המדידות היה שונה. לקת”קים, לכולם היו מדי טווח לייזר. כל העניין של המהירות של הרכשת מטרות היה סיפור הרבה יותר מתקדם לעומת מלחמת יום הכיפורים, ולכן זמן לירות על מטרה היה ממש קצר.
“גדז’, עליו השלום, יכול לספר לך, ויכול לספר לך את זה ארנון בן עמי, הם ישבו למעלה בביירות. הזמן שלהם לעבור ממטרה למטרה ברגע שהם מצאו היה מיידי. 
“אני בעצמי ראיתי, היו תצפיות של המודיעין, גדוד מודיעין סדיר, וישב בחור תצפיתן שעל ידו היה קת”ק. הוא ישב בראס ביידה, משקיף מעל צור. היה שם תותח 130 שישב שם וירה על נהריה. הייתה סוללה של 404, שישבה מאחור, והבחור הזה, התצפיתן, איך שיצא ההבהק של ה-130, שם את הצלב של הטבעת על היציאה, ואז הקת”ק נתן פקודה”.