“כולם מחכים בכלים הממוגנים, אתם תשמעו את האדמה רועדת. עבור”, השמיעה רשת הקשר באחד הלילות הקשים של חטיבת גולני. גדוד סג‘עייה של חמאס נערך היטב לכוחות צה“ל וחשב שיוכל להם, אבל מכת האש הארטילרית שניתכה אחרי שעות של לחימה הכריעה את המחבלים. הפגזים הצה“ליים נחתו קרוב מאוד לכוחות גולני שנתקעו בשכונה לאחר קרב קשה, וסייעו לחלץ את החיילים.
הימים ימי מבצע ‘צוק איתן‘. 48 שעות אחרי תחילת התמרון הישראלי בשטחי רצועת עזה, שולבו במערכה גם לוחמי גולני. את האש שספגו הם מתקשים לשכוח. 12 שעות של לחימה בלתי־פוסקת ו־13 הרוגים הפילו את הפור. בכל גדוד נרשמו נפגעים, ובשטח נשארו רק מפקדי הפלוגות. את מפקד החטיבה שנפגע, אל”מ רסאן עליאן, החליף אל”מ דוד זיני שהגיע למפקדת החטיבה בשטח הרצועה בתוך דקות. בצה”ל הבינו שהחטיבה נמצאת במצוקה, ולא רק שהיא מאבדת לוחמים ומפקדים, אלא שתחת אש כבדה ובלתי־פוסקת היא תתקשה לכבוש את השכונה ולהשתלט על המנהרות שנחפרו ממנה. עדויות חדשות המובאות כאן משעות הלחימה, מלמדות עוד על המהומה הגדולה שנרשמה אז בצפון הרצועה.
במפקדה המאולתרת החליטו תוך דקות על מכת אש דרמטית. מפקדי החטיבה ניסו להבין מהן המטרות לתקיפה, ולוודא איפה הכוחות נמצאים. שלושת גדודי התותחים בגבול הרצועה הועברו לאחריות גולני, ובתום ארבעים דקות של הכנות ניתנה פקודת הירי. “אחרי שעות של קרב בלתי־פוסק הבנו שצריך מהלך דרמטי כדי לעצור את הלחימה, וזה מה שעשינו”, משחזר רס”ן במיל‘ שחר, קצין סיוע האש של חטיבת גולני, את השעות הקשות שעברו. תפקידו של קצין הסיוע הוא לקשר בין כוחות הארטילריה וחיל האוויר ללוחמי החי”ר בשטח.
ההיערכות של חמאס בסג‘עייה ומכת האש שהמטיר על צה”ל, הן מחזה שלא נראה מצד הארגון ב‘עופרת יצוקה‘ או מחיזבאללה במלחמת לבנון השנייה. רס”ן שחר, שהיה צמוד למפקד החטיבה, מספר שכבר כשהחלה כניסת הכוחות לפאתי השכונה הם הבינו שהלחימה עיקשת. בחסות החשכה הפעילו מחבלי חמאס במשך דקות ארוכות אש כבדה שכללה ירי מנשק קל, מקלעים, טילים נגד טנקים ואר־פי־ג‘י.
חמאס נערך להגנה ולא נכנע בקלות. האש שהפעיל צה”ל לפני כניסת כוחות גולני לא הייתה כנראה חזקה מספיק כדי להניס את המחבלים שחיכו בבתי התושבים. אלה קיבלו זמן יקר להתכונן אחרי שהתמרון נדחה ביממה, ולפניו הוטלו כרוזים ונמסרו לאזרחים הודעות שהסגירו את תוכניות צה”ל. “הפעלנו אש מדודה מאוד, בעיקר ארטילריה לשטחים פתוחים, ואז הבנו שצריך יותר אש”, אומר שחר. בבוקר הוחלט לירות ‘מטרות אגד‘ ולהפעיל אש בעוצמה שלא נראתה מאז מלחמת שלום הגליל. “פשוט לקחת אגד שלם ולהפעיל אותו עבור גולני. ירינו מאות פגזים וכמות אש עצומה שקשה לתאר אותה. לא עושים דבר כזה באימונים.”
 לוחמי גדוד ‘נמר‘ (405) של התותחנים התחילו להבין עד כמה הכוחות זקוקים למכות האש שלהם. “החיילים שומעים בקשר את אירוע הנגמ”ש ואת האטרף וההמולה, ומבינים מה קורה”, משחזר סרן אופק דגן, מפקד סוללה בגדוד 405. “אתה מתאמן למקרה קיצוני ופתאום זה קורה, ואתה מסייע ומנסה לחלץ את הכוח.”

פרופסור למחשבים בתא האש
בתיאום עם מפקדת האוגדה הועברו במהירות כל גדודי התותחנים לגזרת סג‘עייה. במהלך הלילה הופנו התותחים מכוח לכוח, ונתנו מכות אש לסיוע. “אתה שומע את רשת הקשר ותופס את המצוקה של החטיבה”, ממשיך דגן. “זה היה לילה שלם שעברנו מאירוע לאירוע, מגדוד לגדוד. ארטילריה שמתעצמת עוד ועוד. ירינו בלי הפסקה. כשנגמר הלילה חשבנו לעצמנו שזה נשמע יותר גרוע מבינת־ג‘בייל בלבנון. הבנו שהארטילריה היא חלק חיוני להצלחת המשימה של חטיבת גולני, ובמהלך ההרעשה שלנו מתברר לנו שהמרחק מהכוחות הוא עשרות מטרים בלבד – חריגה שלא מקובלת בדרך כלל.”
ללוחמים הסבירו עד כמה המטרות קרובות לכוחות בשטח, ואת החשיבות שלא יהיו סטיות בקנה. חיילי החי”ר בשטח הונחו להיכנס לכלי הרכב הממוגנים. “כל טעות קטנה יכולה להיות קטלנית ולסכן חיילים שלנו. בסוף, הפגזים היו מדויקים. אני לא זוכר את התגובות אחרי ההרעשה כי אתה מיד ממשיך הלאה, אבל כשדיברנו טלפונית עם האנשים שהיו בפנים, התברר לנו כמה המהלך הזה נתן להם אוויר לנשימה.”
את מכת האש הזו קשה לתאר. המילים ‘האדמה רעדה‘ הן קלישאה שחוקה ליד תחושת הלוחמים באותן דקות. היקף הירי היה עצום. מחבלי חמאס נעצרו כמעט לגמרי, ואינדיקציות מודיעיניות מלמדות שרבים מהם נהרגו. תנאי המשחק השתנו, והמכה שספג ארגון הטרור הייתה קשה וסיפקה לצד הישראלי ביטחון משמעותי. “הפעלתי המון אש בחיים, וכמות כזו לא ראיתי”, מסביר שחר. “מהרגע שזה הסתיים ועד למחרת לא היו היתקלויות, עד התקרית שבה נהרגו שלושה לוחמי אגוז.”
בדיעבד הוא סבור שאפשר היה לתת מכת אש מקדימה משמעותית יותר, שהייתה משבשת את פעילות המחבלים בשכונה. מחשש לפגיעה באזרחים ומתוך הצורך לעמוד במדיניות האש שקבע המטכ”ל, מכת האש הראשונית לא עשתה את העבודה. “הייתה הגדרה שיורים רק נשק מדויק לשטח הבנוי, ולא רצינו לקחת סיכון למרות שידענו שאזרחים פונו”, מתאר שחר. “החלטנו לא לבצע ירי ארטילריה, ובחוכמה בדיעבד אפשר היה לעשות את זה אחרת. אבל עמדנו בכללים שניתנו לפני תחילת התמרון. אין ספק שזה אירוע שממלא את כולנו, וכולם עדיין חיים את ‘צוק איתן‘. יש בחטיבה אנשים שעדיין פצועים ומג“ד בכיסא גלגלים, וזה לגמרי הולך איתנו.”
בחייו האזרחיים שחר הוא פרופסור למחשבים בטכניון. שישים יום בשנה הוא עולה על מדים ומפקד על תא האש שבו יושבים בצוותא טייס F-16, אנשי ארטילריה ומודיעין, שאחראים לירי תותחים ואש מדויקת מהאוויר. המידע שנאסף באמ“ן הופך למטרות, ובעזרת אש מדויקת הן יושמדו.
את שירותו הסדיר החל שחר בקורס טיס. אחרי שנשר עבר לחיל התותחנים, ומשם המשיך לחטיבה החומה כקצין סיוע אש. “אנחנו מתעסקים בתותחים ובירי מהאוויר – כל מה שיורה בשביל החטיבה עובר אצלנו”, הוא אומר. בכל גדוד בצבא נמצא היום גם קצין סיוע אש, שעובד בצמוד למג”ד ומתכנן את תוכנית האש הגדודית, במקביל לפעילות הרחבה של החטיבה. ישנן מטרות שמותקפות בפקודה של מפקד הגדוד, ואחרות בהנחיית מפקד החטיבה.
בימים שקדמו לתחילת המבצע הוא היה בדרכו לארצות הברית, אבל התוכניות השתנו. “הבנו שהעסק מתחמם, והקפצנו את כל המכלול המיוחד של החטיבה. ידענו לאן זה עשוי להוביל”, הוא מסביר. בעשר השנים האחרונות הוקפצו הוא ואנשיו לארבעה עימותים צבאיים – מלחמת לבנון השנייה, ושלושת סבבי הלחימה ברצועת עזה (‘עופרת יצוקה’, ‘עמוד ענן’, ו’צוק איתן’).
כשהגיעו למפקדת החטיבה החלו בהכנות ובלימוד פקודות האש, ובמשך שבוע וחצי, במקביל לאימוני החטיבה בצאלים, בחנו תרחישים ותוכניות שיצטרכו להפעיל כדי לסייע לתמרון. “הבנו שנידרש להפעיל הרבה אש, אבל לא ידענו עד כמה. בדיעבד הפעלנו יותר אש ממה שחשבנו”, אומר שחר.

כמו בבופור
לוחמי גדוד התותחנים נקראו לגבול הרצועה היישר מפעילות בט”ש באזור בנימין. סרן דגן הצטרף לכוחות התותחנים אחרי שסיים את לימודיו במכללה לפיקוד טקטי, ולקראת מינוי למפקד סוללה בגדוד ‘נמר‘ הוא נשלח לשרת לצד מפקד סוללה מכהן – בין היתר מתוך הנחה שהלחימה עתידה להיות ארוכה ויידרשו החלפות בין המפקדים. הלוחמים שעסקו לילות שלמים במעצרים ביו”ש החלו להתכונן לירי פגזים.
“האימונים הם הכנה טובה, אבל אתה אף פעם לא יודע לצפות מה יקרה”, הוא אומר. אחרי שאספו את הצוותים והכינו את התחמושת חיכו לזמן אמת, והוא הגיע ובגדול. גם בסוף ההרעשה לא עברו התותחים לדום. הלחימה שנמשכה חמישים יום לא הותירה זמן למנוחה. “אחרי הפעילות של גולני היינו בעוד כמה שבועות של לחימה. גם באירוע של גבעתי (שבו נחטף סגן הדר גולדין, י”ע) קראו לנו ונתנו סיוע לכל כוח שהיה צריך. השיטה הכי טובה כדי להבין מה עשינו הייתה להמשיך הלאה.”
קרבות סג‘עייה הם מהקשים בהיסטוריה של גולני. בשתי תקריות נהרגו שמונה לוחמים של גדוד 13: באסון הנגמ“ש נהרגו שבעה לוחמים, בהם סמ”ר אורון שאול ז”ל שמוגדר כחלל שמקום קבורתו לא נודע. במקביל הותקף כוח אחר מהגדוד ובחילופי האש נהרג שון כרמלי ז”ל, ולוחם נוסף נפצע.
במהלך פעילות לוחמי פלוגת ההנדסה נפתחה אש כבדה לעברם, והלוחמים גלעד יעקבי ועוז מנדלוביץ’ נפצעו באורח קשה ונפטרו לפני שהגיע מסוק החילוץ. באירוע אחר יצאו מפקדי גדוד הסיור מבית שבו שהו, וחוליית מחבלים שארבה להם המטירה לעברם אש מרגמות. מהאש נהרגו הסמג”ד, רס”ן צפריר בר־אור, וקצין אג”ם צביקה קפלן. מפקד הגדוד סא”ל רועי לוי והקשר שלו נפצעו קשה, ובפעולה לחילוץ הנפגעים נהרג משה מלקו ז”ל. 13 לוחמים נוספים נפצעו.
“מבחינת החטיבה זה אחד הקרבות הכי קשים”, אומר רס“ן במיל‘ שחר. “אני יכול להשוות אותו לכיבוש הבופור, לקרב בתל־פאחר במלחמת ששת הימים או לקרב על החרמון במלחמת יום הכיפורים. לא היה בהיסטוריה של גולני קרב שבו המח”ט ושלושה מג”דים נפצעו, וסמג”ד וקצין אג”ם נהרגו. הבנו שצריך להפעיל יותר אש בסג‘עייה, ואחרי שהחלטנו לעשות את זה נהיה שקט.”

צ’ופר הכרחי
מאז אותו לילה בצפון הרצועה ממשיכים הדי הפיצוצים ללוות את לוחמי גולני. גם בשבוע שעבר, במהלך האימון השנתי ברמת הגולן, קשה היה לנתק את הרגשות מההרעשה הארטילרית ההיא. בתרגיל החטיבתי אמנם התאמנו למלחמה בלבנון, אבל רצועת עזה נשארה נוכחת ברקע. לוחמי התותחנים וגולני נפגשו שוב, ובניגוד לסטטיות של גדוד 405 ב‘צוק איתן‘, הפעם הצטרפו הלוחמים לתמרון של גדוד 51, ובשטח נעו גם כלי הארטילריה הכבדים. כשנדרשו לתת מכת אש נסוגו לאחור וביצעו את המלאכה.
מסקנות מלחמת לבנון השנייה עוררו את צה“ל לבצע מתיחת פנים משמעותית. שיתוף הפעולה של החי”ר עם חילות האוויר והתותחנים טוב בהרבה, וגם בתרגיל החטיבתי נעזרו הכוחות בשטח בתותחים ובכלי טיס. בתרגיל ניסו לדמות את מה שאירע בסג‘עייה ולשחזר את מכת האש, וכך להדגים מצב שבו כוח נתקל וזקוק לאש לחילוץ. המטרה הייתה לבחון סיטואציה שתהיה קרובה למציאות ככל היותר.
בלחימה בעזה, שם נפרשת הרצועה מקצה לקצה על קילומטרים בודדים, אפשר להציב את התותחים בשטחי עוטף עזה ולבצע ירי מדויק. בצפון, שם השטח גדול הרבה יותר, כללי המשחק יהיו שונים לחלוטין והתותחים ינועו עם הכוחות גם בעומק לבנון. “תרגלנו לחימה בזירות שונות בצפון שבהן סוללת תותחים תהיה צריכה לנוע בעומק שטח הלחימה, ולא תוכל לעמוד במקום”, הסביר סרן דגן, נציג התותחנים. לכולם ברור שמלבד הגזרה שתהיה גדולה יותר, גם יכולות חיזבאללה גבוהות מאלו של חמאס. “אש ארטילרית לעומק לא תוכל להגיע בלחימה כזו משטח ישראל, אלא רק מתוך שטח האויב”, הוסיף מפקד הסוללה.
אחרי ‘צוק איתן‘ קשה להאמין שיש עוד מי שמזלזל בחשיבות התותחים, גם אם הם ישנים. ביחידות מבינים את המשמעות של כוח סיוע קרוב לכל צרה שלא תבוא, ואחרי אירועים כמו אלה שספגו חיילי גולני ברור כמה חשובה מכת האש שניתנת לחילוץ. “כשהגעתי לתרגיל, המג”ד מגולני קיבל את הכוח שהצטרף אליו כסוג של צ‘ופר”, אומר סרן דגן, “יש לו ארטילריה לידו ובמקרה הצורך אנחנו כאן. עכשיו החשיבות שלנו יותר ברורה לכולם, בטח כשבכל שנתיים־שלוש יש מבצע.”
הכתבה פורסמה במקור ב”מקור ראשון”