פעם האחרונה בה ראיתי את הרצל גדז’ בחיים הייתה בסיום עצרת לציון שלושים שנה למלחמת שלום הגליל בזיכרון יעקב. מאז, תקשרתי עמו רק טלפונית. ניסינו להיפגש, אבל הטיפולים האינטנסיביים שהרצל עבר שאבו ממנו את כל כוח החיות שבו.
בתום העצרת, פנה אלי הרצל ורטן בנהמה המוכרת שלו שהמסכת שהוצגה עשתה עוול לקרב על ביירות בכלל ולמערך האיכון ההרואי שפעל בה במהלך מלחמת שלום הגליל. הרצל צדק. בו במקום הבשיל הרעיון שנהגה עוד קודם לכן שיש צורך לספר את כל סיפור התותחנים במלחמת של”ג.
רעיון זה הוליד את הספר “תותחנים בשל”ג – סיפור מלחמה” בהוצאת עמותת חיל התותחנים. למימוש הרעיון, נרתם יו”ר העמותה, דני כסיף במלוא הקצב והמרץ והוא יראה אור בקרוב.
לזכרו של הרצל גדז’ ז”ל, שהלך לעולמו, להלן קטעים מהספר המתעדים את חלקו שלו ושל האיכון בקרב על ביירות. השחקנים המרכזיים הם: ארנון בן עמי שהחליף את שמעון רום כמפקד הסיוע של אוגדה 96 שצרה על ביירות מדרום, הרצל גדז’ שהחליף את ארנון כמפקד האיכון האוגדתי והרשקו שסייע בידו.

קטעים מהספר: מפקדת האיכון בביירות
ארנון בן עמי שבשלב הזה הוא מפקד האיכון, תחת פיקודו של שמעון רום, ידע ששדה התעופה וסביבותיו ריקים מתושביו, ועל כן היחידים שיעזו להסתובב שם הם מחבלים או חיילים סורים. על כן, הוא טיווח וירה לשם ללא חשבון. 
עם הזמן זיהו במפקדת האיכון גדוד תותחים סורי מסוג D-30, 221 מ”מ נגרר, בין מסלולי הנחיתה וההמראה, והוחלט להכין לה מארב ארטילרי. הרשקו פקד על אשר דיאמנט, מפקד גדוד 7041, לירות פגזי רסיק אוויר, שמשמידים את הגדוד הסורי. ענני העשן השחור מהתפוצצות ריכוזי התחמושת שלו, בריחת החיילים מהמקום והקנים השמוטים העידו שהטיווח, כמו גם מתן האש, היו מדויקים. כעת מנחה הרשקו את המג”ד, באמצעות קשר מוסתר, באיזה אזימוט לצפות כדי לראות את התוצאות.
יום אחד זוהו מול מפקדת האיכון שישה טנקים מסוג T-62, בטווח של כ-2,000 מטרים. מפקד הסיוע האוגדתי, רום, סירב לאשר ירי באמצעות מצרר על הטנקים. משהבין הרשקו שאין סיכוי לשכנעו, הוא פנה ישירות למח”ט. יה-יה עלה מיד לתצפית, הרשקו זיהה לו את הטנקים, ויה-יה פקד על פלוגת הנ”ט להעלות למעלה, ליד עמדת התצפית, שני משגרי “טאו”. 
צוותי הנ”ט פגעו בחמישה מתוך ששת הטנקים, אך השישי נעלם. בסריקת שטח מדוקדקת הבחין הרשקו שהוא הצליח להסתתר מאחורי מבנה קטן, חד-קומתי. פלגת “קרדום” מגדוד 334, שמפקדה היה שפר, ירתה בכינון ישיר. המבנה נהרס, הטנק התגלה, וחוליית הנ”ט פגעה גם בו. הכינון הישיר התגלה כנשק מעולה לשטח הבנוי: מצד אחד היה קטלני כלפי האויב שהסתתר במבנים, ומאידך לא סיכן אוכלוסייה אזרחית ולא את כוחות צה”ל. 
שמעון רום, כמפקד סיוע אוגדתי במילואים, השתחרר מהשירות וארנון בן עמי, שהגיע אליה בדרך לא דרך (על עלילותיו בהרחבה – בספר שיתפרסם) החליף אותו.
מפקדת האיכון הפעלתנית והיוזמת חוזרת לאנטוניה, שם מצטרף אליה הרצל גדז’, שהיה עד אז מפקד גדוד מילואים בגזרה המזרחית, כמפקד האיכון. גדז’ מזדכה על המילואימניקים שלו ומגיע לביירות כדי לעזור. “הרצל הוא קצין לעילא ולעילא”, מפרגן בן עמי. “הוא איש מקצוע מעולה, קצין עם ‘ביצים גדולות’. נכס אמתי. הבחירה של אריה מזרחי לשלוח אותו אליי ובמקומי הייתה החלטה במקומה”.
במקרה אחר גילתה מפקדת האיכון גדוד 130 מ”מ סורי, בן 18 קנים, שפרס בתוך רובע בורג’ אל ברג’נה מצפון למסגד. ניתן היה להבחין בחיילים בעמדותיהם, מכינים תחמושת ומתארגנים לפעילות. בהנחיית הרצל גדז’ ביצע הרשקו טיווח מטרת עזר, צדדית באזור החוף, בעזרת מד טווח לייזר “ערבוב”. פקודת האש לגדוד 402 כללה פתיחה במטח, ושלוש דקות נוספות של קצב אש מקסימלי במצרר. מילת ההפעלה היתה “חסמבה”. 
לאחר כדקה וחצי עצר גדז’ את האש: האפקט היה מדהים, וניתן לראות את הפגיעות הקטלניות בצוותים ואת התפוצצות התחמושת שלהם. מפקד הגדוד, אייל בר דוד, לחץ להמשיך את כל מנת הירי שנקבעה, אך גדז’ המתין בסבלנות, כדי שהסורים יחשבו שתמה ההתקפה. כשהם החלו להתארגן, הוא פקד להמשיך את האש. הגדוד הושמד, ואף חייל סורי לא זז יותר ולא חזר לעמדה. אף על פי כן, בדוחות המודיעין הסוריים המשיך הגדוד המושמד להופיע כחלק מהסד”כ עוד זמן רב. 
עמדת האיכון עצמה הותקפה לא אחת: באחד הבקרים הגיע הקתמ”ר אריה מזרחי לביקור. קטיושה פגעה בקומה שמתחת לעמדת התצפית, והעמדה התמלאה בעשן ופיח. מזרחי שואל את גדז’ והרשקו האם הוא יודע מה התיקון שהצד השני מעביר, והרשקו עונה בחיוך: “הרם חמישה מטרים”.
המחבלים או הסורים לא מוותרים, וממשיכים להפגיז את העמדה בה שוהים גדז’, הרשקו ומזרחי. טיל “סאגר” פוגע במשקוף העץ של החלון, עובר קיר ונעצר בקיר הבא. האירוע, למרבה המזל, עובר ללא נפגעים. 
בלב השטח הבנוי מאוכן משגר רקטות, שבמפקדת האיכון לא מצליחים להשמיד. למרות הירי הרב לעברו, הוא ממשיך לירות. התרגולת של המשגר כללה גיחה קצרה מתוך מחסה תת-קרקעי, ביצוע ירי מהיר על פני השטח, ונסיגה מהירה לאותו מחסה. לאחר התייעצות קצרה מחליט גדז’, כי אם לא ניתן לפגוע במשגר עצמו, צריך לפגוע במי שמעניק לו מחסה. מזעיקים שוב את תותחי ה-203 מ”מ של ישראל לבל, והם פוגעים בכינון חצי עקיף במבנה. הבית קורס והמשגר נקבר תחתיו.
בזמן השיא פרסו סביב ביירות לא פחות מ-32 גדודי ארטילריה, מאגדים שונים וסוגי כלים שונים. חלק ניכר מהפעלת האש שלהם הופקד בידי הסיוע של אוגדה 96, בפיקודו של ארנון בן עמי. “ידענו בדיוק היכן יש אזרחים והיכן לא”, הוא מספר. “ניתחנו את המטרות בעזרת אורט ופוטו, והשתדלנו לא לפגוע בחפים מפשע”.
ביום שבו נרצח נשיא לבנון משתנה כל האיזון בגזרה. ארבע חטיבות מקבלות משימה “ליישר קו” לכיוון ביירות. חטיבת הצנחנים, עם המס”ח זינגר, נמצאת מול רובע ליילכה במזרח, בו נמצאים גם בנייני התאומים. מערבית להם, בבורג’ אל ברג’נה, חטיבת “ברק” עם אייל זיניוק המס”ח. חטיבת “יש”י”, עם אלון שלנק המס”ח, בצמוד לשדה התעופה, ומערבה להם אשל פשטי, המס”ח של גולני. מפקדת האיכון בפיקודו של הרצל גדז’ והרשקו מהווה עבור ארבע החטיבות הלוחמות מעין מרכז אש, אם כי ב-1982 טרם הומצא המושג. מפקדי הסיוע החטיבתיים תכננו והעבירו את תוכניות האש לגדז’ ולהרשקו, שגיבשו אותן לתוכנית אוגדתית אחת שלמה.
במפקדת האיכון מכינים גם תכנית אש עתוייה (תוכנית אש שבה קובעים את סדר הירי, כמויות תחמושת, סוג ומטרות, בטבלת זמנים מדויקת), לתוכה הם מכניסים את תכניות האש והרצונות של החטיבות. עמדת התצפית של האיכון, עם המערך שלו, מאפשרים להם לשמש גיבוי לחטיבות שנמצאות מתחתם ושדה הראייה שלהן מצומצם יותר. 
הקתמ”ר מייעץ לזינגר להפעיל טריק: ירי מבוקר מעמדה. זה הפתרון לירי נקודתי מדויק עם פחות חשיפה וסיכון של הכוח. בטכניקה הזו, הקצין שמבקר את האש באמצעות מכוון רואה גם את כוונת התותח עצמה. היא הביאה לדיוק גדול ולתיקוני אש מידיים. 
הסיוע לחטיבות שהתארגנו ללחימה אורבנית נבנה כך שכל חטיבה תתכנן עם מפקדת האיכון את הסיוע הפרטני שלה, כאשר הטווחים ובקרת האש ייעשו מעמדת התצפית באנטוניה. המפקדה החזיקה את מסמכי האש הרלוונטיים. בנוסף, על מנת לא לגלות כוונות, תוכנן מסך אש מדלג, שבאמצעותו מחלקים את השטח בדיוק כמו למסך אש מתגלגל, אך בכל פעם מקריאים ליחידות האש את המלבן שעליו יתבצע המסך, לפי המלצתו של הרצל גדז’. “דומני שהיו לנו כ-30 גדודי ארטילריה מכל הסוגים, שאריה מזרחי ואורי מנוס השכילו לרכז מכל הגזרות”, נזכר ארנון בן עמי. “את המדידות והתכנון עשו גדז’ והרשקו על פי תוואי הקרקע ותוכנית חטיבת הצנחנים. גדז’ היה מס”ח האיכון שחבר אליי תוך כדי הלחימה בביירות. הרעיון היה שנציב מראש את כל הארטילריה, כולל הקטיושות, על נקודות ציון, שיתנו בסופו של דבר מלבן אש מתקדם לפני החטיבה. 
___

הרצל היקר,
מאת תא”ל (מיל’) ארנון בן עמי
הרצל היקר היה קצין חסר פניות. 
ממוקד מטרה, בעל יוזמה ופתוח לשינויים, כולל יוצאי דופן, בדומה לתכנון המסך המדלג בביירות. 
איש בעל יושרה יוצאת דופן ורודף צדק.
הרצל גדז’ החליף אותי כמפקד האיכון של אוגדה 96 בביירות ואני מודה לקתמ״ר דאז, אריה מזרחי, שהביא אותו מהגזרה המזרחית להחליף אותי.
הרצל יזם כמפקד האיכון את האיחוד בין תצפיות הארטילריה לתצפיות המודיעין האוגדתי ולמיטב ידיעתי בפעם הראשונה בהיסטוריה של חיל התותחנים. שיתוף הפעולה בין גורמי המודיעין השונים הביא לאיתור מטרות איכות בביירות וירי יעיל ומדויק בזמן המתאים.
הרצל גדז’ עשה עבודה מדהימה, יחד עם הרשקו הקמב״ץ שלו, בלחימה בביירות וסייע בהפעלת האש הארטילרית עד הפסקת האש ועזיבת המחבלים.
לדעת רבים, ואנוכי ביניהם, הוא אחד מהקצינים היותר טובים שהיו לחיל התותחנים.
___

מפקדי וחברי בשתי תקופות לחימה
מאת אל”מ (מיל’) יצחק “הרשקו” בן צבי
הפעם האחרונה שראיתיו בחיים, לצערי הרב, הייתה בעצרת 30 שנים לשל”ג. הרצל כעס מאוד שלחימה הרואית וללא פשרות של האיכון עליו הוא פקד, בלחימה בביירות, דבר שמוטט למעשה באמצעות האש את ההתנגדות של פתח וליציאתם מביירות לא זכתה לציון משמעותי בעצרת. 
על הלחימה בביירות
הרצל הגיע אלינו, למפקדת האיכון, כמה ימים לאחר שארנון בן עמי התמנה למפקד הסיוע האוגדתי. למרות היות חיל התותחנים חיל קטן יחסית, לא הכרתי את הרצל לפני כן.
מן הרגע הראשון הבנתי שהגיע אלינו איש נחוש, ממוקד משימה, ללא פשרות, בעל רוח קרב וראייה רחבה. הוא הגביר בנו את “הדחיפה קדימה” ואת המעורבות בכל הלחימה ולא רק בתחום הצר הממוקד של איתור האויב. זכורני היטב, כיצד, תוך לחימה, גרם להתחברותנו לעמדת התצפית של המודיעין האוגדתי שעד לאותו רגע לא אפשרו לנו ולי אישית להשתמש באמצעים שלהם או בידע המודיעין ,דברים שהיו “רכושם הבלעדי”. הוא הצליח לשכנע אותם שבלעדינו המביאים את נקודת הציון המדויקת של האויב המידע על הימצאות האויב אינה שלמה וכך היה בהמשך הלחימה.
הרצל הביא עמו ראיונות חדשים. למשל “מסך אש מדלג”. מה זאת אומרת? הרי כולם מכירים את “מסך האש המתגלגל”? הרצל הסביר שעל מנת לגרום להפתעה בירי אצל האויב, השטח יחולק לחלקות כמו במסך האש המתגלגל, אלא שהירי יתבצע לפי פקודה על מלבנים שונים מתוך החלוקה ולא בצורה רציפה ואוטומטית.
התמיכה של האיכון במפקדות הסיוע החטיבתיות בלחימה בשטח הבנוי גברה הודות להרצל לרמות שלא ידענו קודם. היום, רואים זאת כדבר ברור מאליו.
הרצל הצליח להדגים לנו מה המשמעות של מפקד מקצועי, ממוקד, אך גם חבר.
על הלחימה באזור הביטחון בלבנון
באביב 1987 התמניתי למפקד הסיוע של יחידת הקישור ללבנון. ישבתי במרג’ עיון. באותם ימים אל”ם ישראל לבל ז”ל היה מפקד הסיוע של אוגדה 91. לאחר תקופה, אל הרצל גדז’ ז”ל, החליף את ישראל. זאת הייתה תקופה לא קלה ולא פשוטה. הייתה תקופה של ירי לעבר יישובי הצפון ובעיקר של פיגועים על צירים בתוך אזור הביטחון בלבנון. יחידת הקישור ללבנון טיפלה במבצעים באזור הביטחון וצפונה לכך ואילו אוגדה 91 בכוחות צה”ל ששוהים בשטח. הייתה זאת חלוקה ללא “פרצלציה” ועם גבולות לא תמיד ברורים. העיקר, הרצל ידע תמיד לתת לי את כל הסיוע הארטילרי בכוח אדם ובאמצעים מעבר לנדרש וללא כל משחקי כבוד!
זכור היטב כיצד הרצל הצטרף לאחד המבצעים החודרים הקשים של יק”ל כשהוא מביא עמו את כל חפ”ק מפקדתו! זאת כשהדבר נעשה ללא כל פקודה מלמעלה, אלא כדי לעזור לי, היות שבמפקדת יק”ל היה לי מטה מצומצם ביותר.
כך גם פגשתיו ברגע קשה ביותר בפיגוע ליד שער פטמה כאשר הופעל מטען צד נגד השיירה של מפקדת הסיוע של האוגדה. הרצל איבד אז מיטב קציניו בסיוע האוגדתי ובמפקדת הסיוע של חטיבה 769. במיומנות השמורה לו, הוא הצליח לשקם את מפקדת הסיוע במהרה ולהתגבר על אובדן חבריו ופקודיו.
כך הרצל עבר להיות מפקד אגד ארטילרי 282 וגם משם המשיך לסייע לי.
הרצל שמעבר לצבא
מאז הפעם האחרונה שראיתיו, פגעה בו מחלתו והוא נמנע מלשוחח או להיפגש עם חברים. נהגנו מדי פעם לשוחח על נושאים שונים כשנפגשנו באירועים של חיל התותחנים. כך הופתעתי תוך היותי בשטח באחד מניסויי המכ”מים שהרצל התקשר אלי. הוא עשה זאת על מנת להדגיש לי שבאחד המכ”מים שנבחן משרתת בתו. סיפרתי לו שאמצא בעבודה ברמת הגולן בהמשך. הוא התעקש שאצור עמו קשר כשאמצא ברמת הגולן על מנת שיקצה לי משרד, מחשב וטלפון במועצה המקומית במגדל על מנת לעזור. זאת עוד דוגמא על העזרה והסיוע שהוא נהג לתת. 
הרצל, למרות היותך צעיר ממני, למדתי ממך המון! יהי זכרך ברוך!