ב-9 ליוני 1967, לקראת הקרב הקשה על רמת הגולן, צורף קצין התותחנים סגן אהוד אבירן לחטיבה 8 בגדוד שריון 129 של המג”ד האגדי, סגן אלוף אריה דיין (“בירו”). “הקפיצו אותנו מבסיס שיזפון בדרום לרמת הגולן. בדרך הייתה תאונה והזחל”ד שלי התנגש במכונית ונפצעתי בברך. הפציעה הייתה כלום לעומת העובדה שהודיעו לי שהבן דוד שלי נהרג. ככה עליתי למלחמה”, הוא מספר.
במהלך הקרב דיין נפצע קשה. חלק מקציני השריון בגדוד נפצעו וחלק נהרגו. אבירן נפצע בראשו. “ראיתי שבירו נפגע, הוא חטף צרור בלסת, אבל לא הסכים להתפנות. חבשו לו את הפרצוף, אבל בסוף היו צריכים להוריד אותו זקוף בג’יפ”, מתאר אבירן.
כמות הנפגעים הרבה חיסלה כמעט לחלוטין את שדרת הפיקוד של הגדוד. על אף הפציעה, סגן אבירן מחליט להישאר בקרב ולא להתפנות. “לאחר שבירו המג”ד נפצע, מישהו תפס פיקוד ונהרג. עוד אחד תפס פיקוד ונהרג”, משחזר אבירן. “הייתי ליד החסימה והחלטתי שבגלל שהגדוד נעצר, אני הולך למצוא דרך לעקוף את המחסום. הקיפו אותי קצינים ואמרו לי בערך – אתה המג”ד! היה ברור לי שאני יכול לעשות את זה”.
בתוך ערפל הקרב אבירן פצוע הופך בפועל וללא הכשרה מקצועית מתאימה – למג”ד גדוד השריון. הוא מפקד על הקרב ומסייע בחילוץ ופינוי הפצועים באזור מוכה אש ובארגון היחידה בתום הקרב.
על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת.
 
לצפייה בריאיון עם סגן אהוד אבירן, לחצו כאן.
לקריאה נוספת על מעשיו של סגן אבירן באתר הגבורה, לחצו כאן.