מהלך העשורים האחרונים חלה התפתחות מדהימה באיכות הטכנולוגיות וביכולות, שדומה שאין שיא שאינו נשבר ברמת מערכות הנשק.
זה הביא בשנים האחרונות לכך שהדמיון האנושי הרקיע שחקים ובכל הכנסים שעוסקים בחומרים אלו מתקיימת תחרות עזה בין המרצים והמציגים מי יציג רעיון מדהים יותר. מובן מאליו שמגמה זו הינה מבורכת והיא שקידמה את צה”ל ומדינת ישראל למקום של מעצמה ביטחונית.
אולם, ניתוח קר של מקומנו במזרח התיכון, האיומים הסובבים, היכולות שבידי האויבים למיניהם, הביאו אותי מזה זמן רב לחשוב במונחים של התמודדות עם איומים שאין להם תשובה טכנולוגית ברורה לחלוטין או תשובה חלקית שהמשמעויות הכלכליות שלה הן אסטרונומיות.
המפתח להתמודדות עם האיומים החדשים של דאעש, חיזבאללה, חמאס, מדבר סיני שהפך לארסנל נשק טרור, הינו כמובן מודיעין מעולה בזמן אמיתי, כל מערכת נשק מתוחכמת זקוקה למידע מדויק לחלוטין על המטרות.
לצערנו, למרות ההתקדמות האדירה בעיקר ברישות המידע, עדיין אין יכולת להתגבר ולהשיג מידע מדויק על הפעלת מרגמות לטווח קצר, כלי נ”ט למיניהם, צלפים ויכולת היטמעות באוכלוסיה אזרחית.
ארגוני הטרור הללו נרתעים בברור מעימות חזיתי שבו ברור שיפסידו ומעדיפים שיטות פשוטות שאנו מנסים להתגבר עליהם בטכנולוגיה מתוחכמת, בהצלחה חלקית. מצב שבו האמריקאים הצליחו להשמיד את דיביזיות הטנקים העירקיות של סאדם חוסיין בכח העדיפות הטכנולוגית לא יחזור.
שיטת הפעולה של ארגונים אלה הינה כזו שפגיעה במנהיג אחד או מספר מנהיגים אינה פותרת את הבעיה, צומחים אחרים במקומם, יתרה מכך הפעילות היא מקומית בתאים שממשיכים לפעול גם כשהראש נכרת.
כנראה שאין מנוס בסוג זה של לחימה מאשר להיכנס קרקעית אף לשטח בנוי בצפיפות והדרך היחידה לעשות זאת ולהימנע מאבידות כבדות הינה שריון, מיגון והרבה מאוד אש שתשמיד את האויב, תפנה את השטח לכוחותינו ותאבטח את כניסתם בשאיפה ללא אבידות. בנוסף, צריך לזכור את המוטו המרכזי שלנו והוא שמירה בכל מחיר על חיי החיילים והורדת גורמי הסיכון למינימום האפשרי.
כל זאת מביא אותנו למסקנה כי עלינו לחשוב מחדש כיצד אנו נערכים עם מערכות הנשק הקיימות להתגברות על המצבים החדשים בשדה הקרב.
בעת חילוץ כוחות גולני בסג’עייה במבצע “צוק איתן”, פעלה הארטילריה כראוי ואף זכתה לשבחים נוסח “סולטן יעקב”. כנ”ל בקרב ברפיח בעת הפעלת נוהל “חניבעל” ובקרבות נוספים. כוחות חיל התותחנים על כל מרכיביהם, החל מהחמ”מ דרך “רוכב שמיים” וכלה בגדודי ה”דוהר” וכל זאת, בניהול אש מצוין של המס”חים והקש”אים, מראה כי השימוש בטקטיקות קלאסיות אכן פועל בשדה הקרב בהצלחה רבה. לעומת זאת, כוחות החי”ר למיניהם שנכנסו ללא מיגון מתאים כמו “נמר” או שריון שחסר מיגון אקטיבי, גרמו למצבים מסוכנים של אבידות רבות וצורך בחילוץ.
במבצעים ובמלחמות בשדה הקרב, לוחמים בכל הרמות ממצים עד תום את כל מה שלמדו, ספגו, ידעו ובעיקר תרגלו. כל מי שיש לו ניסיון קרבי עשיר יודע שבעת מבחן אתה מוציא מעצמך יכולות שחשבת שנשכחו, אבל בכורח המציאות הכל מתפרץ ומביא למקסום היכולת. להערכתי, כך פעלה הארטילריה במבצע האחרון.
לסיכום, צה”ל נדרש לחשיבה מחודשת שעיקרה שימוש בטקטיקות קלאסיות בשדה הקרב, דגש על חשיבות המערכות הקונבנציונליות, מיגון חיילי החי”ר, מיגון הטנקים, שימוש בארטילריה קנית בצורה מסיבית כדי להשמיד ולנטרל אש נ”ט, צלפים ומרגמות בטווח קצר והעיקר ללמוד מלקחי העבר כמה שיותר כדי שניתן יהיה ליישם אותם בעת הצורך.