ביום כשירות חת”ם שהתקיים בשבטה, בין כלל חברי העמותה שהשתתפו במפגש, פגשתי גם בני זוג צעירים בהרבה מיתר חברי העמותה – רחלי (חלי) ואורן חסין, מפרדס חנה.
מתוך סקרנות טבעית שאלתי כיצד הם כזוג צעיר קשורים לעמותת “יד לתותחנים”. הם השיבו בפשטות “אנחנו הורים שכולים, בננו היה תותחן”. נגלה לפני סיפור אנושי טרגי, משולב בתרומה ונתינה ללא סייג. סיפור המתרחש רק בישראל.
נזכרתי בכותרות שהופיעו בתקשורת במחצית אוקטובר שנה שעברה: “חייהם של ששה אנשים ניצלו בזכות תרומת איבריו של לוחם תותחנים בן 19 לי חסין ז”ל, שנפטר בעקבות גידול שפיר שהתפשט במוחו. הוריו של לי הסכימו לתרום את אבריו.”
האם חלי תארה את בנה לי כילד מבריק, מצליח בלימודים, מוערך ונערץ על ידי חבריו ומוריו בבית הספר החקלאי פרדס חנה בו למד. לי התגייס לתותחנים ושירת בגדוד “דרקון”. לדברי מפקדיו בסוללה היה לי אחד מהחיילים המובילים, ילד בריא, חזק פיזית מאלו המושכים את חבריהם במסעות. במהלך השירות החל גידול להתפשט במוחו. “אחרי הטירונות הבחנו שההליכה שלו לא יציבה”, תארה האם. “הוא היה מתבלבל, שוכח דברים, ועקב התנהגות זו שלא אובחנה אף קיבל ריתוקים לבסיס וראינו אותו בבית לעיתים רחוקות.”
“כאשר הבנו שמשהו נדיר קורה בראשו של בננו, לקחנו אותו לבית חולים הלל יפה לבדיקת סי.טי., בה גילו את הגידול. מיד הופנינו לתל השומר וכבר למחרת הוא נכנס לניתוח שנערך 16 שעות. היינו אופטימיים וקיווינו שהמוח החריף והחזק של לי יתגבר, ושלאחר הניתוח נמשיך לשוחח כרגיל. אבל זו הייתה תקוות שווא. מהניתוח הוא לא התעורר ולאחר שבוע הוא נכנס למצב של מוות קליני.
“לא התלבטנו לרגע והחלטנו לתרום את איבריו. גם אני וגם אורן בעלי חתומים על כרטיס אדי והיה ברור לנו שזה גם רצונו של לי. עברנו את הנורא מכל, אבל עצם הידיעה שמנענו משש משפחות אחרות לעבור ייסורים דומים, יש בה נחמה עבורנו.”

דרך מיוחדת להתמודד עם האובדן
“כשהוא היה מגיע הביתה הייתי מבשלת לו המון, בהנאה רבה, ואחרי האסון הרגשתי ריקנות כזו שבשישי-שבת אין למי לבשל. לכן החלטנו שאנחנו נוסעים לשבטה בכל יום שישי להגיש אוכל טבעוני לחיילים טבעונים הנשארים שבת בבסיס,” מספרת חלי.
“המעשה הזה הוא בעצם הכי קרוב לילד שלי. מצב בו אני יכולה לבשל לחיילים תותחנים, שהם גם טבעונים כמו בני ומשרתים בשבטה. אין יותר קרוב מזה.
“לחיילים טבעונים יש בעיה רצינית – צה”ל לא נותן פתרון ולכן החלטנו להביא לחיילים אוכל טבעוני.
“הבישול זה המפלט שלי, נכנסת למטבח ושוכחת הכל. את חומרי הגלם לבישול אני מקבלת ממקום עבודתי ‘בראף קייטרינג’. הם עוזרים לי מאד.”
מה מניע ילד ישראלי להיות טבעוני?
חלי: “אני צמחונית כ-30 שנה, ילדיי לי ואחותו הצעירה סי נולדו למציאות זו. לאחר שראינו הרצאה בה הבנתי שגם תעשיית החלב והביצים היא אכזרית, עברנו מצמחונות לטבעונות. זה היה קל, הורדנו מהתפריט רק ביצים ומוצרי חלב.
“בצבא לא היה לו מבחר של אוכל טבעוני. לעיתים אפילו צם מאחר שלא היה לו מה לאכול, לכן בסוף שבוע כשהיה מגיע לחופשה זה היה כמו מבצע צבאי –  להיערך להכין לו מבחר גדול של אוכל טבעוני ומזין. 
האב אורן: “חלי יכולה הייתה להיכנס למטבח ביום חמישי בעשר בלילה ולצאת ממנו ב-3 לפנות בוקר. התפקיד שלי היה לשטוף את הכלים לאחר הבלגן.”
האחות סי מוסיפה: “אני אוהבת לבשל ולאפות וגם אני משתלבת בבישולי הבית.”
את טל אבן צור, טברייני חניך בקורס מפקדים, פגשנו בתצוגת כלי הנשק ביום הכשירות, משוטט בין הכלים ומסביר לבני משפחת חסין על סגולות תומ”ת הדוהר.
“קורס מפקדים זה קורס תובעני נפשי ופיזי, ואני כטבעוני לא מקבל מענה מושלם למגוון המזונות שמגישים לשולחן. רק בימי שישי שאני נשאר בבסיס ומגיע המשלוח המיוחד של משפחת חסין אני מתחיל לזרוח. משפחת חסין היא משפחה מדהימה. מסוגלת לקחת את הכאב שלה ולהביא אותו למעשה כל כך טוב ונדיב עבור החיילים. זה מעשה אצילי וראוי להערכה, מעבר לכך שהאוכל שחלי מכינה – אין עליו.”

בנתינה יש גם סיפוק
חלי: “לפני ימים התקשר אבא של חייל תותחן משבטה ואמר שהבן שלו סיפר לו ‘אבא אין סיכוי שבבית אני אוכל אוכל כזה טעים’. זה מאד מעודד. ושימח אותי.
“אני חושבת שלי היה שמח שלקחנו על עצמנו את הפרויקט הזה. אני חשה שהוא מלווה אותנו והוא גאה בנו.”
לי חסין ז”ל מונצח בבית הספר החקלאי בפרדס חנה בו למד, בניין המחשבים נקרא על שמו. מדי שנה תורמת המשפחה מלגת לימודים לתמיד מצטיין בהנדסת תוכנה, אחת המגמות המוגברות שלי למד בה לאחר שיזם את הקמתה. 
בימים אלו התבשרנו שצה”ל החליט לתת פתרון ממוסד לחיילים טבעונים. ž