ביום חמישי, 15 במארס 1962 הגענו, חיילי גד”ש “רשף”, לתיאטרון חיפה לראות את ההצגה “כנרת כנרת”. באותה תקופה לסורים הייתה שיטה – בכל יום חמישי ירו על הכנרת. התוצאה הייתה שלא יצאנו לחופשת שבת מאז 1 בפברואר. כאשר יצאנו מההצגה שמענו את החדשות – הסורים שוב ירו, ושוב לא נצא לחופשת שבת. למחרת, יום שישי, בעודנו עומדים במסדר המפקד, התפרץ מפקד הצוות עודד ברקין לצריף ואמר: “להפסיק את המסדר, ללבוש בגדי עבודה, להעמיס את ה-155, יוצאים לפעולה”!
רקע
בהסכמי שביתת הנשק בין ישראל וסוריה נקבע, כי הכינרת כולה ועוד רצועה של עשרה מטרים בצידה הצפון מזרחי הם בתחום הריבונות של ישראל. במשך חודש פברואר והשבועיים הראשונים של מארס 1962 הורגשה פעילות מוגברת באזור הכינרת. סוריה השתלטה על אל-חמה, חדרה עם מספר מוצבים לאזור המפורז (תאופיק), השתלטה על החוף המזרחי ומנעה גישת ישראל לחוף.
הפעילות הסורית בכינרת התבטאה בדיג סורי, בחבלה בדיג הישראלי ובפתיחה באש אל כלי-שיט ישראליים. בתקופה האמורה נתגלו 23 מקרי דיג סורי, 4 פעמים פתחו באש על ספינות משמר, ממקלעים, מרגמות ותול”רים.
ב-8 במארס 1962, בשעה 9 בבוקר נפתחה אש תול”רים ממוצב כורסי ואש מקלעים ממוצב נוקייב על ספינת משמר שלנו. ספינת המשמר נמצאה בסיור לאורך החוף המזרחי של הכנרת, ללא כל פעולה עוינת מצדנו. בחילופי היריות נפצעו שנים מאנשי ספינת המשמר. מיד לאחר התקרית גורשו הדייגים שלנו שהיו באזור ביריות מקלעים, שנורו מהחוף הסורי של הכנרת. בזאת גילו הסורים בבירור את כוונותיהם.
בעקבות פגיעות אלה הוחלט על ביצוע של פעולת גמול נגד הסורים במוצב נוקייב.
תכנית הפעולה של המבצע
המשימה הוטלה על חטיבת גולני. היעד לתקיפה היה מוצב נוקייב, הטורדני ביותר מבין המוצבים הסוריים. הכוח הפורץ היה צריך לעקוף את המוצב ולתקפו מהאגף המזרחי האחורי.
מטרת המבצע הייתה פיצוץ מספר בתים בכפר נוקייב והשמדת הכוח הסורי במוצב שמעל הכפר. מדובר היה במוצב היקפי באורך 300 מטר וברוחב של 150 מטר. בקצהו הדרום-מערבי של המוצב היו שתי חפירות מקבילות וביניהן חמש מצדיות בטון שתעלות קשר חיברו ביניהן.

פריסת הכוחות למבצע
כאמור, חטיבת “גולני” בפיקודו של אל”מ מרדכי (“מוטה”) גור הייתה מופקדת על המבצע. המס”ח היה רס”ן צבי “קקטוס” ברזל. על כוח א’ – פלוגת הסיור החטיבתית בפיקודו של רס”ן צבי עופר – הוטלה משימת כיבוש המוצב. קש”א כוח א’ היה סרן אלי דליות. כוח ב’ הורכב מפלוגת ביה”ס למ”כים בפיקודו של המ”פ רס”ן בנימין ענבר – ומטרתו הייתה כיבוש הכפר נוקייב. קש”א כוח ב’ היה סרן דודו חיימוביץ’. כוח ג’ (כעתודה בעין גב) הורכב מפלוגה מגדוד 51 “הבוקעים הראשון” ו-10 זחל”מים, היה תחת פיקודו של המג”ד אורי שילה. קש”א כוח ג’ היה סרן בנימין כספי. על כוח ד’ – סגל של פלוגת טירונים א’ – הוטלה המשימה של חסימה מצפון. על החסימה ממזרח היה אמון כוח ה’ שהורכב מסגל פלוגת טירונים ב’, בפיקודו של מג”ד “גדעון” סא”ל יהודה גביש. כוח נוסף (שלא הופעל) היה צוות של הקומנדו הימי, כאשר הקש”א היה סרן בן עמי כהן. סדר הכוחות כלל גם את יחידת הגמ”ר ממשטרת “צמח” וכן טייסת ווטורים – לשיתוק ארטילריה סורית. את הסד”כ חתמו ארבעה גדודי חת”ם.
חת”ם בקרב
כמעט כל חיל התותחנים הסדיר של אותה תקופה השתתף במבצע. מטרות כוח התותחנים היו סיוע במקרה שכוח החי”ר ייקלע למצוקה, שיתוק סוללות אויב, העסקה באש תותחים את הכפרים חארב ואל-חמה, סיוע בתאורה ע”פ קריאה והגנת נ”מ למקרה הצורך.
הכוחות המשתתפים כללו גמ”כ חטיבת “גולני” (8 קנים), שפרס בעין גב, מתחת למוצב נוקייב, למשימה בלעדית של סיוע למקרה חילוץ; גד”ב סדיר (6 קנים) וסוללה 155 מ”מ (4 קנים) מגד”ש סדיר – גדודי “איל” ו”רשף”, שפרסו ברכס פוריה והיוו למעשה את עיקר המאמץ הארטילרי הפיקודי (עמדה זאת נועדה להפעיל אש נ”ס לשיתוק סוללות האויב, בעוד שהטווח היעיל שלה כיסה רק את פיק וסקופיה); גדוד תומ”ת (12 קנים) פרס ליד אלומות מיד עם הגיעו מבסיסו בחצור (הוטל עליו להעסיק באש תותחים את כפר חארב ואל-חמה); סוללת מגסו”ל שפרסה למרגלות רכס פוריה; סוללת זרקורים 60 אינץ’ (4) שפרסה באזור טבחה ונועדה לסייע בתאורה לפי קריאה (לא הופעלה במבצע); פלגת מטאורולוגיה פרסה כדי לעבד נתונים מטאורולוגיים לעת ירי; ופלגת נ”מ פרסה שני תותחי נ”מ למקרה הצורך.
עיקרי תכנית האש היו כדלקמן: (א) הארטילריה תופעל בעיקר למשימות נ”ס וחילוץ. (ב) לא תבוצע הכנה ארטילרית. (ג) אש נ”ס תונחת לפי פקודת המת”פ. (ד) האש תונחת כאש מחושבת. מברקים מטאורולוגיים יורדו כל 3 שעות, החל משעה 22:00. (ה) זרקורים יופעלו רק באישור המת”פ.
סד”כ חת”ם
סד”כ חת”ם במבצע כלל (1) גמ”כ של “גולני” – גדוד “הרעם” (מוקטן) – שהורכב ממרגמות כבדות 120 מ”מ “סולתם”, בפיקודו של המס”ח רס”ן צבי “קקטוס” ברזל. (2) גד”ב “איל” (מוקטן – 6 קנים) – תותחי 155 מ”מ נגררים 50-M, בפיקודו של סא”ל יהושע ברעם. (3) גד”ש “רשף” תותחי 155 מ”מ נגררים 50-M (כל הגדוד עם 4 תותחים, במתכונת סוללה), בפיקודו של רס”ן נתן אייל. (4) תומ”ת “שפיפון” – תותחים מתנייעים 105 מ”מ “פריסט” – בפיקודו של רס”ן צבי נשר. (5) סוללת מגסו”ל בפיקוד סרן מנחם נתנזון. (6) סוללת זרקורים 60 אינץ’, בפיקוד סרן יוסף קורנוויץ. (7) פלגת מטאורולוגיה. (8) פלגת תותחי נ”מ 20 מ”מ מגונדה 203. (9) הקישור מגדודי “הרעם” ו”רשף”.
יש לציין כי לא נפרס מערך תצפיות נייחות או מת”צי אוויר. תכנית האש התבססה על קש”אים וקת”קים שהיו עם הכוחות ועל ירי מחושב לא מבוקר. בנוסף, רשימת המטרות הארטילריות לא כללה את עמדות החליפין האפשריות של הסורים.
מהלך הקרב
הפעולה בוצעה בליל שבת 16 במרץ 1962. פרט לכוח הפורץ של רס”ן צבי עופר, שהיה מורכב בעיקרו מחיילי סיירת גולני, השתתפו בה ארבעה כוחות נוספים של החטיבה לצרכי חסימה, אבטחה, סיוע וכיבוש יעדי משנה.
כוח ד’ התמקם ביעדו ללא קשיים. כוח ה’ נתקל באש סורית בלתי יעילה ותפס את יעדו. ארבעה זחל”מים מכוח ג’ נפגעו בשדה מוקשים. טרקטור שיצא לחלצם נפגע אף הוא. החוד של כוח ב’ הסתער על מארבים סוריים וטיהר את עמדותיהם. לאחר מכן כבש כוח ב’ את הכפר.
בהתאם לתכנית הוטל על הכוח הפורץ לעקוף את מוצב נוקייב ולתקפו מהאגף האחורי, אלא שבמהלך הפעלה אירעו כמה תקלות. התקלה הראשונה אירעה בכוח ב’ שנע לעבר הכפר נוקייב ונתקל במארב. כתוצאה מכך נפתחה אש סורית מכיוונים שונים. החיילים הסורים היו בכוננות עליונה וציפו לחיילים הישראלים. גורם ההפתעה אבד לחלוטין.
ההיתקלות השנייה אירעה כאשר כוח א’ נתגלה באקראי ע”י תושבי הכפר נוקייב, שנמלטו מכפרם. כמה מהתושבים דאגו לדווח על כך לחיילי המוצב, שפתחו באש לעבר לוחמיו של רס”ן עופר. אחד ממפקדי המחלקות שאמור היה להסתער בראש הכוח על חלקו המרכזי של המוצב, נפצע קשה.
למפקד הכוח היה ברור שלא תיתכן התקפה חזיתית על המוצב מאגפו האחורי, כפי שנקבע בתוכנית המקורית. רס”ן עופר הורה לאנשיו להתחיל בכיבוש המוצב מצד צפון מזרח. טיהור התעלות התנהל בקצב מהיר. לאחר שטוהר החלק הצפון מזרחי הוחל בטיהור האזור הדרום מזרחי.
שני המ”מים הנותרים נפצעו אף הם וכך נותר רס”ן עופר הקצין היחיד שהיה בכושר פעולה. בקריאה “אחרי!”, הסתער בראש חייליו על היעד. החיילים הסורים הטילו רימונים וירו ללא הרף. מכשיר הקשר התקלקל ועופר נאלץ להשתמש ברצים על מנת לתקשר עם הלוחמים. בשלב מסוים נטל לידיו מרנ”ט והחל לירות בו על המוצבים.
למפקד החטיבה נודע בעקיפין על המצב של כוח א’ והוא שלח את כוח ב’ אשר השלים את משימתו, לתגבר את כוח א’. עופר צעק אל הסורים בערבית, להיכנע מפני שהם מכותרים ואין להם סיכוי. בתגובה נתנו הסורים מכת אש נוספת. הקרב המשיך, למרות התמהמהות של התגבורת. חייליו של עופר לא בזבזו זמן. הם הוסיפו להילחם וטיהרו תעלות קשר נוספות. התגבורת הגיעה לבסוף וסייעה לחיילי כוח א’ לסיים את המלאכה. הקרב נמשך 70 דקות.
בשלב זה הופעלו שלושה מטוסי ווטור לאור נורים לשיתוק סוללות הארטילריה הסורית, ועם אור ראשון הצטרפו שני מטוסים נוספים. המטוסים פעלו בתנאים קשים של עננות נמוכה ואש נ”מ כבדה. ההפגזה נמשכה לסירוגין עד השלמת הנסיגה.
הנסיגה שבוצעה תחת הפגזה סורית כבדה, התעכבה בשל ניסיונות כושלים לחלץ את ארבעת הזחל”מים והטרקטור משדה המוקשים. בסופו של דבר פוצצו כלי הרכב ונותרו בשטח.

מהלך הקרב מהזווית הארטילרית
בשעה 23:10 החלו הסורים בירי פצצות תאורה לעבר עין גב, עשר דקות מאוחר יותר הופעלו הזרקורים של ביר-א-שקום ושל כפר חרב.
בשעה 00:10 נורו על כוח ג’ פצצת תאורה ומטח של פצצות מרגמה 120 מ”מ. הזחל”מ הראשון של כוח ג’ עלה על מוקש. ירי המרגמות נמשך 20 דקות כאשר מטחים מונחתים לסירוגין בשדה המוקשים ועל עמדות גדוד “הרעם”. כעבור שעה החלה הפגזה על עין גב, של פצצות תאורה ממרגמות 82 מ”מ, פגזי תותחים 122 מ”מ ופצצות מרגמות 120 מ”מ, כאשר הם נעזרים בזרקור מחירבת בטין. ההפגזה פגעה במשק, בתאג”ד ובעמדת “הרעם”.
בתגובה להפגזה זו, ירו גדודי “אייל” ו-“רשף” אש נ”ס על מנת לשתק את עמדת הארטילריה של האויב. תוך 6 דקות ממתן פקודת האש נורו 50 פגזים על העמדה הארטילרית בקרבת פיק (היום קיבוץ אפיק).
האש פסקה לזמן מה אבל התחדשה שוב בסיוע זרקור מכיוון כפר חארב. שריונית ממשטרת צמח שיתקה את הזרקור באש מקלע. בשעה ארבע לפנות בוקר נורו 30 פגזים אש נ”ס על עמדת הארטילריה של הסורים בסקופיה (היום רמות), רבע שעה מאוחר יותר נורו עוד 30 פגזים לכפר פיק, לשתק את ההפגזה הכבדה שליוותה את הפינוי. 10 דקות מאוחר יותר ספגה העמדה בפוריה אש נ”ס סורית. כתוצאה מכך נפגעו תותח מטענית (טנדר) וכן נפגע חייל מגדוד “אייל”. אש הנ”ס לא הייתה מדויקת – היא פגעה בתחום של 100 מטר מהעמדה, ולא הפריעה לתותחנים להמשיך לירות.
פינוי הכוחות נעשה תחת הפגזה כבדה, שהייתה מבוקרת, כנראה, ע”י קת”קים מעמדות המשקיפות על עין גב. הסורים ירו אש ממרגמות 120 מ”מ על מוצב נוקייב (“אש על מוצבינו”) לאחר שהכוח פינה את המוצב.
המס”ח צבי ברזל (“קקטוס”), צעד בסמוך למח”ט בכל עת. שלושה קשרים נשאו את מכשירי הקשר, שעבדו ברשת ניהול אש חטיבתית וברשתות בקרת האש של גדוד “הרעם” ושל גדודי “איל” ו”רשף”. פקודות האש ניתנו והארטילריה התחילה לפעול. תוך כדי כך, מצאה עצמה חבורת הפיקוד עולה על שדה מוקשים. מיד לאחר מכן ירדה על חבורת הפיקוד הפגזה כבדה. התברר כי פגזי הארטילריה הישראלית פוגעים באזרחים סוריים. רס”ן ברזל נתן פקודה לנצור את האש. מתוך שדה המוקשים פקד על גדודי “איל” ו”רשף” לירות על הארטילריה הסורית, והיא אכן הושתקה. הגמ”כ לא הופעל שמא יתגלה ולא ניתן יהיה להשתמש בו לחילוץ כוחות החי”ר.
בהפגזה על חבורת הפיקוד נהרג סגן יוסף מוצפי, שהתנדב לצאת לפעולה כקשר של “קקטוס”. המח”ט, מוטה גור, נשא את גופתו של מוצפי לתאג”ד. עם עלות השחר, כאשר הכוחות חזרו, קיבל הגמ”כ רשות לדלג אחורנית ולשוב חזרה אל שטחנו.
סיכום
בפעולה זו נפצעו 45 חיילים ונהרגו ששה: סמל גדעון אלפסי, טור גבריאל ברסקי, טור מיכה גדליהו, רס”ל דוד חנן, רב”ט דוד ידו וסגן יוסף-יהודה מוצפי. זיכרונם לברכה. לוחם נוסף, רב”ט יעקב דביר (ריבקינד), נעדר.
ארבעה לוחמים קיבלו את צל”ש הרמטכ”ל (רא”ל צבי צור) ולוחם נוסף קיבל את צל”ש אלוף פיקוד צפון (אלוף מאיר זורע). בשנת 1973 הפכו צל”שים אלה לעיטורים: רס”ן צבי עופר קיבל את עיטור הגבורה; רס”ן בנימין ענבר, סג”מ זבולון (זלמן) פלס (קרפלס), סרן ד”ר יצחק לבל קיבלו את עיטור העוז. לרס”ר אברהם ורד הוענק עיטור המופת. לאחר קבלת הצל”ש, טען רס”ן צבי עופר כי הצל”ש אינו מגיע לו אישית אלא לחייליו שהתעלו על עצמם.
במהלך הקרב נהרגו 35 חיילים סוריים ואחד נשבה. בעקבות הפעולה, הסכימו הסורים להצבת תצפית של משקיפי או”ם ליד כורסי ולסיור משקיפים באזורי הגבול כדי לגלות ריכוזי צבא. אלוף פיקוד צפון דאז, מאיר זורע “זרו”, סיכם: “אם הצלחנו להביס את הצבא הסורי שחיכה לגמול ללא הפתעה טקטית, סימן שנוכל להביסו גם בפעולות הרבה יותר גדולות בשטחיה של סוריה”.
בירי הארטילרי אירעו תקלות רבות. שום הנחתה ארטילרית שלנו לא פגעה במטרתה, כתוצאה מהתקלות הבאות: (א) הייתה שגיאה של 2 מעלות בהעתקת כרטיס יתד כיוון שלא בוקר בעוד מועד. (ב) החוליה המטאורולוגית לא הייתה מסוגלת, באמצעים שבידיה, לתת את הנתונים הדרושים. (ג) לא היה מערך תצפית נייח שיתקן את האש. (ד) דיוק נתוני המגסו”ל לא הספיק (סוללת האיכון הייתה מוצבת על רשת מדידות נפרדת). סרן מנחם נתנזון טען שהוא יכול לעשות “תיקון נותר” ולתקן את הטעות, אך לא הורשה לעשות זאת. (ה) כמות הפגזים בירי מחושב ללא בקרה הייתה צריכה להיות גדולה יותר.
סוף דבר
עם בוקר חזרנו לג’למה. החלפנו את התותחים ל-25 ליטראות, ועלינו “לתפוס קו” בחורשת מחניים. כעבור שבועיים ירדו כל הכוחות, פרט לנו, מהקו. אנחנו חזרנו לג’למה, החלפנו את התותחים ל-155 והוצבנו בעתיקות חצור (הגלילית). חלף פורים, חלפה “צעדת ארבעת הימים”, חלף פסח ואנחנו עדיין בחצור. יומיים לפני מצעד יום העצמאות ירדנו מהקו כדי להשתתף במצעד, ולאחר מכן סוף סוף יצאנו לחופשה.