כשסא”ל נעם סובל, מפקד גדוד 402 (“רשף”) באגד 215, התגייס, הוא לא חשב לרגע שיפתח קריירה צבאית ארוכה בחיל התותחנים. “לפני הצבא לא באמת הבנתי את ההבדלים בין היחידות”, הוא מודה. “נתתי למערכת להחליט בשבילי לאן להתגייס, ובאיזשהו שלב שאלו אותי בבקו”ם אם אני רוצה להגיע לכאן, ועניתי שכן”.
להחלטה הזאת, הוא מיד מסביר, היה בכל זאת שיקול מקדים: “כל המשפחה שלי שירתה בתותחנים, והכרתי את החיל דרך הסיפורים. אבא שלי היה לוחם ברמת הגולן בזמן מלחמת ששת הימים, והשתתף במלחמת יום הכיפורים ובלבנון הראשונה כלוחם במילואים. כשאחי הגדול, ירון, התגייס, הוא הגיע לגדוד 55, ששייך לאגד שנכנסתי אליו אחר כך”.
גם אחיו הקטן של סא”ל סובל, אלעד, המשיך בעקבותיו, כשהתגייס לשורות היחידה המיוחדת ‘מיתר’, שנסגרה בסוף השנה שעברה. “כך יצא שכולנו היינו באותו החיל, פשוט ביחידות שונות”, הוא אומר בחיוך, “יכול להיות שזה גורל”.
מה שעוד היה נתון בידי הגורל, וסא”ל סובל לא ידע כשהתייצב בשערי הבקו”ם, היה שביום מן הימים הוא יגיע לפקד על הגדוד שממנו התחיל: “התגייסתי במרץ 2002 לגדוד 402, בידיעה ברורה שאני רוצה לעשות שירות קרבי ולהיות מפקד צוות. בכל צעד שהתקדמתי הסתכלתי שלב אחד קדימה – וכך יצא שמאז ועד היום כל תפקידי הקצונה שלי, מלבד תפקידי הדרכה ומטה, היו אך ורק בגדוד”.
ממפקד פלגה, דרך קצין מבצעים ועד לשלל תפקידי פיקוד בסוללה – הצליח סא”ל סובל לנתב את דרכו לפיקוד על הגדוד. אחד האירועים המשמעותיים בשירותו, הוא משחזר, היה בזמן מבצע צוק איתן: “הייתי אז סגן מפקד הגדוד, וסייענו בחילוץ כוח גולני משג’אעיה. אחרי הפעילות של הלוחמים, הוחלט להפעיל את הגדוד בשטח בנוי. ירינו על שני מבנים שהאויב שולט בהם, כדי לשתק אותו ולאפשר את החילוץ”.
ברגע שניתנה הפקודה והכוחות בשטח הבינו מה מתרחש סביבם, הגדוד ירה כ-200 פגזים בקצב אש מקסימלי. “ראינו את כל הלוחמים רצים בין עמדת התחמושת לתותחים במהירות”, הוא מתאר, “זה היה מחזה שעורר גאווה וגרם לי להבין כמה החיבור של גדוד ארטילרי לתמונת המצב המבצעית משמעותי”.
כשהתחיל את תפקידו לפני שנתיים בתור מפקד הגדוד, הגדיר לעצמו סא”ל סובל חמישה יעדים. היום, כשהוא מסיים תפקיד ועובר לפקד על הכשרות הקצינים של החיל ועל הכשרת קצינים בהפעלת האש ביבשה, הוא מתגאה בראש מורם בהשגת המטרות שסימן: “היעד הראשון שהצבתי היה מוכנות למלחמה ולתרחישי קיצון בכל הזירות וללא התרעה”.
זה בא לידי ביטוי, לדבריו, בהעלאת רמת האימונים בגדוד, בשיפור הציוד הלוגיסטי והתקשובי וכן בהקפצת המוכנות לחירום: “השקענו בלימוד מעמיק על האויב, ובנינו תוכניות מבצעיות רלוונטיות, שמגובות באימונים ודימו מצבי אמת”.
“היעד השני היה הלוחמים. דאגתי כמפקד הגדוד לערוך שיחות רבות עימם, לבקר בסוללות ולאפשר להם דלת פתוחה”, מוסיף סא”ל סובל. “בסופו של דבר, האנשים הם מה שיאפשר לנו לנצח בכל עימות, ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי להכשיר את הלוחמים שלנו בצורה הטובה ביותר”.
“העדפתי את האיכות על הכמות והצבתי סטנדרטים בלתי מתפשרים בביצוע המשימות”, הוא ממשיך. “תכננו וביצענו תהליכים מסודרים, ולמדנו מההצלחות והכישלונות. גם העצמנו את תחושת השייכות והגאווה דרך העברת מורשות קרב של הגדוד ללוחמים, במפגשים עם מפקדים רבים שנלחמו לאורך השנים”.
היעד האחרון שעמד לנגד עיניו הוא המבצעיות. “השקענו רבות ברמת הלחימה של החייל מתוך הבנה שהיא זו שקובעת את התוצאה המבצעית בזמן אמת. זה פועל יוצא של אימונים נוספים, גם מעבר לכשירות הנדרשת, תוך שימוש באמצעי לחימה מיוחדים – בהם יוכלו להשתמש בתעסוקה המבצעית בגזרות השונות”.
“אגד 215 הוא נבחרת מנצחת ומשפחה שגורמת לך לרצות להמשיך ולהיות חלק ממנה”, מסכם סא”ל סובל. “הייתה לי זכות גדולה לפקד על גדוד 402, גדוד עם עבר ומורשת מפוארים, ואני בטוח שצפוי לו גם עתיד מפואר”.
 
הכתבה פורסמה לראשונה באתר צה”ל