נתונים ראשוניים של מבצע “צוק איתן” מעלים כי השימוש בארטילריה במהלך הלחימה היה נרחב ביותר על ידי שני הצדדים: לא פחות מ-40% מפצועי והרוגי צה”ל נפגעו מאש מרגמות של החמאס. מנגד, צה”ל ירה לא פחות מ-40 אלף פגזי ארטילריה בקוטר 155 מ”מ, על ידי חיל התותחנים.
הנתונים מפתיעים, שכן בעימותים קודמים ברצועת עזה לא היה שימוש כל כך נרחב בארטילריה. במבצע “עופרת יצוקה” ב-2009, ירה צה”ל פחות מרבע מכמות הפגזים שנורו ב”צוק איתן”.
הכמות הגדולה של האש הארטילרי שירה צה”ל מוסברת גם בצורך לבצע מבצעי חילוץ מורכבים, כולל בקרב הקשה של גולני בסג’עייה, ובעת הפעל “נוהל חניבעל” על ידי גבעתי ברפיח, כאשר אבדו עקבותיו של הקצין סגן הדר גולדין.
השימוש המאסיבי באש ארטילרית ייאלץ את צה”ל לחשיבה מחושבת על אופן הלחימה בסביבה אורבנית, שכן הכיוון עד כה היה התמקדות בחימוש מונחה מדויק.