בגיל 17.5 פגש אשר מולה אדם שהציל את חייו. היה זה עורך הדין שמינו לו, רגע לפני שהמערכת סימנה אותו, אשר שם מול פניו מראה ואמר לו: “תשתנה”. זה היה רגע המפנה בחייו, שהסיט אותו ממערבולת למסלול חדש וחיובי. היום, כקצין מצטיין בדרגת סרן בחיל התותחנים, אפילו הוא משתאה מהדרך הארוכה שעבר.
“בטירונות גיליתי פתאום שאת החוויות שעברתי עד גיל 20, כל הפלוגה יחד לא חוותה. לפני השינה הייתי שומע את החיילים בפלוגה מתלחששים על דברים שעשו, שבשבילי אלה היו חוויות של גיל 14. צחקתי לי בשקט מתחת לשמיכה”, הוא מספר.

משפחה הרוסה
מולה (28) עלה לישראל מאתיופיה בגיל שלושה חודשים במסגרת מבצע שלמה וגדל בשכונת ארמון הנציב. הוריו, שהתקשו להסתגל לארץ החדשה, התגרשו כשהיה בכיתה ב’ ומאז לא פגש את אביו. “אין לי כעס כלפיו, אבל גם אין לי רצון לראות אותו”, הוא אומר כיום. את החום שחסר לו בבית הוא מצא ברחובות השכונה.
הנער הצעיר, שלא מצא את מקומו בין המחברות בבית הספר דנמרק, התחיל להדרדר. יחד עם חבריו החדשים הוא יצא לחפש אקשן ומצא אותו בקלות. התקרית האלימה הראשונה שלו היתה כשמורה החרימה את קלפי ה’סופרגול’ שלו ובתגובה הוא השליך עליה כיסאות והושעה לארבעה ימים.
“חשבנו שהכל שייך לנו, ואת מה שלא הצלחנו להשיג לקחנו באלימות”, הוא משחזר. “החטפתי מכות לאנשים על משחקי כבוד, על כך שילד נגע בחברה של אחד מהחבורה שלנו. לא היה דבר כזה שלא היו מכניסים אותנו למועדון. זה היה מתחיל ב’אתם לא יכולים להיכנס’ ומסתיים במכות. בסוף הכניסו אותנו. אז הבנו שהאלימות משתלמת.”
ההדרדרות נמשכה אבל אותו זה לא עניין. “הרגשתי גבר זה היה כבוד בשבילי”, הוא נזכר. “ישבתי בחזה מנופח. חשבתי לעצמי, ‘מי יכול עלי’.”
כשהמצב הדרדר עוד יותר, מולה נפגש עם עורך הדין, שכאמור שינה את חייו. “הוא שם לי מראה מול הפרצוף ואמר, ‘אם לא תשתנה החיים שלך ייגמרו.”
הפעם מולה החליט לראשונה לצאת מהמשחק ולפתוח דף חדש.

התחלה חדשה
הנער הצעיר תפס את עצמו בידיים, החל להשלים בגרויות ושאף להתגייס. “אמרתי לעצמי, די עם האלימות והתחלתי לעבוד בבקרים בקפיטריה במשרד ממשלתי ובערבים השלמתי 12 שנות לימוד ובגרויות. זאת היתה השגרה החדשה שלי, כשתוך כדי כך קצינת המבחן לוקחת אותי לבדיקות שתן לעתים תכופות.”
בצבא ראו את התהליך שמולה עבר והודיעו לו שאם ימשיך בדרך זו שנה שלמה יהיו מוכנים לשקול לגייס אותו.
בסוף, רק אחרי מכתבים רבים והפצרות, הוא גויס בנובמבר 2010, כשהוא כבר כמעט בן 21. “הייתי כל כך מאושר, למרות שלא היה לי מושג מה זה צבא. הבנתי שיש לי פה הזדמנות וידעתי כי לאיפה שישלחו אותי שם אהיה הכי טוב”, הוא אומר.
מולה התגייס לחיל תותחנים והפך מצטיין טירונות. בגלל העבר הטעון והנתונים הנמוכים בתיק האישי שלו הוא נאלץ להילחם כדי להתקבל לקורס קצינים. לאחר מכן, כקצין בתותחנים, הוא הוכרז חייל מצטיין וקיבל את התואר מידי נשיא המדינה דאז שמעון פרס. המעגל נסגר.
זה לא היה האתגר האחרון שלו. כבר בטירונות אמר מולה למג”ד שהוא רוצה לפקד בבסיס חוות השומר על חיילים מאוכלוסיות מיוחדות כמוהו ולהפוך אותם ללוחמים. “ראיתי בהם את עצמי בתקופת התיכון”, הוא מסביר.
“בניתי תוכנית עם ערכים של רעות ואהבת המולדת, כזו שתבהיר היטב גם מה המשמעות של להיות לוחם. הרבה פרשו, אבל נשארתי עם 35 חיילים בעלי מוטיבציה שהלכו אחריי. עשינו יחד את סובב כנרת, כדי לנקות את השטח מבקבוקי וודקה וסיגריות. הלכנו לבית תמחוי לעזור לנזקקים, עשינו הכל חוץ מלירות בנשק, כדי שאחר כך הידע והערכים שצברו יהפכו אותם לחיילים טובים”. רק בסוף הקורס הוא חשף בפני חניכיו את סיפורו האישי. “מהנקודה שבה הייתי אפשר רק לעלות”, אמר.
ומה הלאה? לפני חודש החל מולה לפקד על סוללת תותחנים. בעתיד, לדבריו, הוא יחפש עבודה במערכת הביטחון, כמה שיותר רחוקה מהריגושים של ילדותו.

הכתבה פורסמה במקור באתר ynet