פעם הם קראו לעצמם “מלכת הקרב”, אלא שנדמה שענווה חדשה נכנסה בשערים של הבסיס המיתולוגי של התותחנים בנגב. בזמן בו צבא היבשה מקוצץ ומשתנה תחת התוכנית הרב שנתית “גדעון” של הרמטכ”ל גדי אייזנקוט, דווקא בשבטה הקימו את עוצבת “שלהבת האש”, שהיא אגד מבצעי בתוך בית הספר לתותחנים. 
מי שפיקד על התהליך הזה בשנה וחצי האחרונות הוא מפקד שבטה היוצא, אל”מ רמי אבודרהם, בן 42, נשוי ואבא לשלושה ילדים, גר בהרצליה ובמקור מהצפון מגבעת אבני. הוא התגייס לתותחנים ב-1993: “אז לא ידענו מה זה, לא הייתה בחירה. הגענו לבקו”ם ואמרו לך לשם או לך לכאן”, מספר אל”מ אבודרהם על תחילת הדרך. 
במבצע “ענבי זעם” ב-1996 בלבנון פיקד על סוללת תותחים בתוך רצועת הביטחון בדרום לבנון, הוא פיקד על גדוד ועל יחידת “מורן”, שמפעילה טילים אלקטרו-אופטיים מדויקים נגד טנקים מסוג “תמוז”.  
“מערך ה’תמוז’ של היחידה נחשף. היחידה הייתה פעילה גם בבט”ש וגם במבצעים ‘עמוד ענן’ ו-‘צוק איתן’ ובמקומות נוספים”, הוא מספר, “עסקתי בטיל ה’תמוז’ וביחידת ‘מיתר’ גם בתפקיד הקודם שלי כמפקד מערך האש באוגדה 210 (עוצבת הבשן, שאחראית על גבול סוריה ורמת הגולן, א.ה.). למעשה, כל התקיפות שהיו בצפון, במקרה של החוליה של ארבעת מחבלים שהגיעה מהכפר חאדר, הייתי זה שסגר את מעגל האש.
“התפקיד שלנו כמערך אש זה לשאול איך מביאים את הפגז לחלון? גם ארטילריה ירינו שם. זו הייתה הפעם הראשונה של ירי ארטילריה סטטיסטית אחרי שנים של כוננות מאז 1973, כאשר מטען הונח מדרום למג’דל שאמס לגדוד 202 של הצנחנים. 
עכשיו המתיחות משתנה והיא מקבלת פנים אחרות. לא מפני צבאות אלא מפני רכיבים ופריטים שהם פריטי טרור כמו ירי טרור מסוג 107 ו-220 מ”מ, או ירי טילים נגד טנקים וחוליות של מניחי מטענים, ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים להתנהג אחרת כמפעילי אש. צריך לתכנן איך ליצור מצב שאתה גם מגיב מהר, כאשר הזמן לרעתנו מרגע האירוע”.
ואת הלקחים מגבול סוריה הבאת איתך לשבטה בנגב? 
“הייתי בשבטה שנה וחצי בתפקיד מאז 2015. זו קדנציה קצרה, אבל נדרשתי בידי מפקדיי ללכת לתפקיד אחר, לראש מחלקת התכנון בזרוע היבשה”.
איך אתה מסכם קדנציה בשבטה?
“יש תהליך של ארגון מחדש בצבא, שמוביל הרמטכ”ל הנוכחי בזרוע היבשה של ארגון הסד”כ מחדש: סגירת חטיבות טנקים ואגדי ארטילריה. זה מצריך את הסד”כ הקיים להתייעל. שבטה הוקם כאגד ארטילרי שלא רק מכשיר קצינים ומש”קים אלא הופך ליחידה מבצעית. צריך להשקיע בהכשרה כך שהיא תסייע למתמרן, אנחנו קוראים לזה ‘פרויקט רוח אחרת’. 
“זו תפיסת ההפעלה של בית הספר ושל אגד ארטילרי, לפעול בדואליות כאשר גם בעזה וגם בצפון יש השתנות. גם שבטה הופך לאגד ארטילרי, שזה מקביל לחטיבה. הבסיס היה הלמידה המבצעית מ-‘צוק איתן’ והתאמת יכולות האש לתמרון ולהשתנות שדה הקרב. האויב נעלם והמטרות השתנו, הסביבה אורבנית ותת-קרקעית. יש שמכנים את זה ארטילריה ‘טיפשה’ וצריך לעשות תהליך התאמה. האמל”ח קיים והתעשיות עושות עבודה מצוינת, אבל האתגר הוא להתאים את האנשים.
“הזירה הטקטית היא הזירה שבה גם העורף מאוים וחוטף אש ומאוים ממנהרות. מיומנות היחידות שלנו היא גם לפעול בזירה מאוימת כמו ב-‘צוק איתן’ אבל לא רק במבצע מוגבל וממוקד, אלא גם במלחמה רבת עצימות. איך מתאימים את האימונים ואת הפעלת האש בשטחים כאלה? מתוקף היותנו צבא מוסרי אנחנו צריכים לחשוב איך מפעילים אש גם בצורה מוסרית וחכמה ולא רק קטלנית.
“כשעשיתי הדרכה כקצין צעיר, לא חשבתי על הצרכן של האש שהוא המהות, שהוא המתמרן. היום זה אחרת, אנחנו מבינים שאנחנו משרתים קרב שלם, וזה גם מה שאנחנו מלמדים את החניכים הצעירים. שנים היינו בתוך הבועתיות שאנחנו הכי חשובים, אבל התפכחנו. עכשיו אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות ראש גדול ולחשוב על התמרון, תמרון מהיר קטלני ויעיל עם אש שמייצרת לו מכפיל כוח. בכל שנה מגיעים 6000 איש לשבטה שאינם תותחנים, שלומדים איך להפעיל מכלול אש. 
“בנוסף, הכרחי להדריך ולכוון את הלוחם כך שיתפתח ללוחם שמרים 42 קילו ב-52 יום, כמו ב-‘צוק איתן’. פגז 155 שוקל 42 קילו, עוד בלי הראש של חומר הנפץ ההודף. תותחן צריך שרירי ברכיים, כמו למשל באירוע סג’עייה (הקרב של גולני בסג’עייה ב’צוק איתן’ בו הלוחמים חולצו באמצעות ארטילריה מסיבית, א.ה.), שירו בו 600 פגזים. כדי לייצר מצב בו אתה מבצע ירי מדויק בקצבים גבוהים וכדי לאפשר חילוץ שנמשך כמה שעות בירי שהיה מאד קרוב לכוחות, צריך הכשרה מקצועית ויכולות פיזיות מתאימות.
“הסוללות נדרשות לנוע ביום פקודה ולהתפרש בעזה. יצרנו גם יכולת מבצעית של אגד שבטה לנוע ולהתפרש אם נצטרך גם בגבול סיני בחזית על גרורותיה השונות. אם אתה מפעיל סוללה בעוצבת ‘שלהבת האש’ (שבטה), היא ערוכה לפרוס תוך כמה שעות ולהגיב לארוע מתפרץ ולהסלמה. זו החובה של יחידה מבצעית, שאתה שומר על דריכות ומוכנות, למשל בפיגוע דאעש מתגלגל ומתפתח. תחשוב על אירוע שמתפתח ליום לחימה בסיני או בעזה. אתה מעלה את רמת המוכנות, למשל בעזה, תוך מספר שעות מצומצם, ונדרש להגיב בהגנה על היישובים בהובלה ובהיסע. תזכור שארטילריה ומערך רקטי לא צריכים לנסוע הרבה כדי להיות רלוונטיים. 
בעיית המוטיבציה
איך הופכים להיות חטיבה מבצעית? 
“המיומנות שלנו כצבא היא להכניס את המבצעיות להכשרה. לעשות מעבריות מאפס למאה. וכמובן האנשים והרעות והמוטיבציה. האנשים זה הסוד האמיתי של צה”ל, לא פצצה מיוחדת. אנחנו עוסקים בזה המון בשבועות האחרונים. אנחנו נעים בין 0.6 ל-0.7 ברצון המתגייסים להגיע לתותחנים, לפנינו עוד דרך ארוכה עד שנגיע ל-1, כלומר שכל אחד שבתותחנים ירצה להגיע. יצרנו לעצמנו אתגר – איך לרתום אנשים ולהביא אותם אלינו. מי שכבר מגיע, המוטיבציה שלו עולה משמעותית. אצלנו אתה יכול להיות ברקטות, בכטב”ם, בחמ”לים, או נשק מדויק, או מכ”ם”.
אז למה המוטיבציה נמוכה להתגייס לתותחנים? 
“זה דימוי ישן. כשאמרו לי שאני בתותחנים הדבר הראשון שחשבתי עליו זה סוס ועגלה שמושכת תותח כמו במלחמות של נפוליאון. כי זה מה שאתה מכיר מהתמונות של סבא. סבא שלי היה תותחן, אבל כל המשפחה שלי הייתה בגולני. השאלה היא איך אתה חושף ומשתף את העשייה שלנו בשטח. יש בחיל הרבה דברים שאתה לא יכול לספר לנוער או לבחור שמתגייס. זאת בניגוד ליחידות אחרות, שיותר קל להן להראות מה הן עושות. צריך לדבר עם המתגייסים על כך שהם יהיו לוחמים יבשתיים ולא לוחמים של הנדסה או שריון או תותחנים. הם יידרשו במלחמה הבאה לאותם איומים של לחימה מתמשכת ואיומי רקטות.
“בנינו תוכנית של 8 חודשים, ציר של הכשרה פיזית ומנטלית. איך מתמודדים עם התותחן החדש? הוא שואל יותר מבעבר ונדרש יותר מתמיד לאתגרים מנטליים ומבצעיים. היום זה מסלול כמו ביחידות אחרות ובא”חים אחרים. הוא חווה חוויה פיקודית של ציר פיקודי ומנטאלי של הפיקוד הטקטי והתמודדות שלהם עם דור ה-Z. היום הם חשופים בצורה יומיומית לשדה הקרב. אני יכול להגיד לך שאחרי שנה וחצי באגד, כמעט 80 אחוזים ממה שאמרתי לך עכשיו הצלחתי להשריש, והמבחן שלהם זה להיות מוכנים ביום פקודה.
“כיום יש לשבטה תפקיד אופרטיבי בתוכניות המלחמה של צה”ל למערכה הבאה. זה אומר שכל ההכשרה הרובאית בשבטה השתנתה והשתפרה. הלוחמים עושים גם קווים מבצעיים, למשל בשטחים, תוך כדי המסלול בשבטה, ובגל הטרור בשטחים כבר סיכלו פיגוע דריסה.
“כמעט 80 אחוז ממה שאמרתי לך עכשיו זה כבר נכס צאן ברזל ונכנסו להכשרה והמבחן שלהם יהיה ביום פקודה. ההכשרה היום הרבה יותר ממוקדת ורלוונטית לאיומים ולצרכים”.
איך נכנס המערך הרקטי בצה”ל להכשרה בשבטה?
“כחלק מהשינוי, קלטנו את המערך הרקטי, כמו הרקטה המדויקת ‘רומח’, שמכסה כמעט את כל המרחב היבשתי שרלוונטי לתמרון. חומר הנפץ הוא כמעט 40 קילו. הצורך נולד מזה שאם אנחנו בשטח אורבני וצריכים סגירת מעגל מהירה על בית למשל, נשתמש ברקטה. 
“לפני שבועיים עשינו תרגיל של האגד שלנו בעוצבת ‘שלהבת האש’ של בית ספר לתותחנות וסיוע אש, והבנו שהרקטה מדויקת ומאד משמעותית לצרכים המבצעיים. ירינו בפעם הראשונה רקטה של ‘רומח’ בלי תעשיות, ופגענו בול בפוני, בדיוק של מטר”.
 ארבעה מרכיבי התותחנות
“יש ארבעה מרכיבים: האש, התמרון, השו”ב (מערכות השליטה והבקרה), והמודיעין. כדי להגיע לפגיעה בחלון או בדירה ספציפיים, אנחנו דורשים מהיחידות שלנו “לדבר” בארבעת הרבדים האלה. הרובד המודיעיני רלוונטי וממוקד לרמת המשתמש ומאפשר את כל זה. אלו ארבעה מרכיבים שונים שסוגרים על אותה נקודה. פעם קראנו לזה קש”א, היום קוראים לזה קצין אש, שנדרש להבין את התמונה המודיעינית ולהתאים את גורם האש למטרה הרלוונטית. אם אתה רואה מחר ברחוב חייל עם כומתת טורקיז צעיר, לא זקן כמוני, תדע שהוא מבין גם במודיעין, באמל”ח ובתמרון. אם אתה רואה את המטרה בעין, אתה לא צריך תהליך של ‘הפללה’. את זה אתה צריך במטרות כמו חמ”לים, שאתה לא רואה בעין”.
העתיד הקרוב זה פגז הארטילריה המדויק. זה משהו שאתם נערכים כבר לקליטה שלו?
“החיל הופך ליותר מדויק ויותר קטלני עם הפגזים המדויקים. זה יהיה בקרוב בארסנל היכולות ואז אנחנו נהיה במקום אחר לגמרי. תחמושת רובוסטית בדיוק גבוה מאוד. זה ייכנס עוד בתר”ש ‘גדעון’. אם פעם היינו מדברים על “סנסור-טוּ-שוּטר” (sensor to shooter), עכשיו מדברים על מצב שהסנסור הוא בתוך השוּטר, כדי לקצר את המצב בין הגילוי המכ”מי ועד הפגיעה המדויקת ולשם פנינו: שהסנסור לא מוביל אל השוּטר אלא אחד הם”.
מה סטטוס הלוחמות בתותחנים?
“אנחנו משלבים באחרונה גם ב’מורן’ וגם ב’רוכב שמיים’ לוחמות. אני לא אוהב לקרוא לזה שילוב אלא איזון חברתי. זו אוכלוסייה מאד איכותית שרוצה לתרום עם המגבלות הפיזיולוגיות שקיימות, אבל יש כאן בשורה שצה”ל עושה איתה דברים מאד יפים. גם במוטיבציה ביבשה בכלל ובתותחנים בפרט. רק בשנה האחרונה פתחו אצלנו מפעילות חימוש מונחה ומפעילות ‘רוכב שמיים’ (מל”ט טקטי) ואתה רואה שזה נכון ומבורך ואתה מרוויח אנשים איכותיים בתוך יחידות. וזה הסימן לבאות. בעיניי יש לשלב איפה שניתן ככל שניתן, תוך שמירה על זכויות הפרט ואי פגיעה בזכויות האחר”. 
***
ריאיון זה פורסם לראשונה במגזין ישראל דיפנס, גיליון 37