היה זה שוב אותו סמל דוד וגנר (90), “המטריד החיובי”, שלא נח ולא שקט עד שיפורסמו כל עלילות הגבורה של צוות מרגמה 120 מ”מ עליה פיקד במלחמת תש”ח. 
על קרב זרעין הוא כבר סיפר (גיליון תמיד תותחן 44) וכן על קרב טירת צבי (גיליון תמיד תותחן 47). הוא לא הסתפק בשני קרבות אלו והמשיך לדרבן אותי: “לא יודעים מספיק בצה”ל ובחיל התותחנים על השפעת חיל התותחנים במלחמת העצמאות. יש לי עוד שני קרבות חשובים, שהם כיבוש לוביה ליד סג’רה בגליל התחתון, וכיבוש כל הכפרים הערבים בכביש החוף מדרום לחיפה”. 
“אתה צודק,” הרגעתי אותו. “בחודשים הקרובים יצא ספר על תולדות חיל התותחנים במלחמת העצמאות פרי מחקרו של ד”ר זאב פון וייזל ובטוח שתהיה שבע רצון.” (ראו מסגרת)
לפני ימים התקשר אלי שוב וגנר. “אל תשאל את מי פגשתי ברמת גן, את איש צוות המרגמה שלי נח וייס (92). אתה חייב לסדר לו תעודת הוקרה על השתתפותו במלחמת העצמאות בחיל התותחנים”. הבטחתי לוגנר כי בעוד שבוע אגיע לרמת גן להגיש לנח וייס את התעודה, וכן להציג בפניהם צילומי דפים ממחקרו של פון וייזל על הסיוע הארטילרי בקרב לוביה ובכביש החוף בואכה חיפה.
נח וייס כינס בביתו את משפחתו ילדיו ונכדיו, ושוב התגלגלו סיפורי הקרבות וויכוחים בין מפקד הצוות וגנר ופקודו וייס. וייס: “אני התגייסתי לחיל התותחנים מיומו הראשון. נקראנו למחנה פרדס כץ, לא היו אז בכלל תותחים. שם הכרתי לראשונה את וגנר ומאז נלחמתי איתו בכל הקרבות. וגנר היה אמנם מפקד הצוות, אבל לוחם כמו כולנו. הוא לא בחל בשום תפקיד או עבודה. כמו שאתה רואה אותו היום גבוה וחסון, הוא הרים מרגמה על גבו ללא שום בעיה. בזכותו ניצלו 18 אנשי עמדת המרגמות בזרעין, כאשר פקד עלינו להיכנס במהירות למערה סמוכה בעת התקפת המטוסים העירקים”.
“וייס היה איש מעשה עם ידיים טובות שפתר בעיות טכניות רבות בתפעול המרגמה,” השיב וגנר.
בתום המפגש ציינו בפניי בני משפחת וייס כי את סיפורי הקרבות של אביהם הם שומעים לראשונה. ציינתי לעצמי שוב כי המאמץ להוצאת סיפרו של ד”ר זאב פון וייזל על תותחני מלחמת העצמאות חייב לשאת פרי. 

 גלגולו של ספר תותחני תש”ח
בסוף שנת 1949 פנה הקתמ”ר דאז שמואל אדמון ז”ל לד”ר זאב פון וייזל, בבקשה לעבד את החומר ההיסטורי של פעילות חיל התותחנים במלחמת העצמאות לספר, אשר יהווה בסיס לחינוך ערכי ומקצועי למפקדים בחיל התותחנים. לאור זאת פון ויזל אסף מסמכים בארכיון צה”ל ובענף היסטוריה במטכ”ל. לדבריו החומר שאסף היה חלקי וחסרים בו פרטים רבים. הוא המשיך בתחקור פנים אל פנים של מפקדים רבים שנטלו חלק בקרבות, ובמקביל הבין הוא שיש לכתוב את הספר בלשון חיה שיהיה קריא גם לחייל הפשוט.
המחקר שכב מאז סיום כתיבתו בארכיון צה”ל כאבן שאין לה הופכין. פשוט גורמים במפקדת קתמ”ר סברו שהספר לא מספיק מחקרי ומנעו פרסומו. מאוחר יותר לקח על עצמו קתמ”ר לשעבר תא”ל מיל’ ברוך ברוכין ז”ל לכתוב מחדש את ספר תולדות חיל התותחנים, אולם עשייתו נפסקה בטרם עת עם פטירתו. בהמשך קיבל על עצמו חבר העמותה סא”ל (מיל’) אריאל פורת לאסוף את כל הנתונים ממחלקת היסטוריה ולכתוב מחקר חדש. עבודתו המאומצת במשך שנים טרם הסתיימה.
לפני כארבע שנים הוחלט בעמותת “יד לתותחנים” לחזור למחקר המקורי של פון ויזל ולערוך ממנו ספר ראוי. צוות בית התותחן התגייס למבצע הקלדה של המחקר המקורי לתצורת מחשב. סא”ל (מיל’) צביקה עופר התנדב לערוך את המחקר המקורי לספר, אולם הוא נאלץ להפסיק עקב מצב בריאותו. העורך כיום של הספר הוא חבר פעיל בעמותה, רס”ן (מיל’) סימן טוב שגיא, שלדבריו בעוד מספר חודשים יהיה הספר מוכן לעריכה סופית לקראת הדפסה. היעד להוציא את הספר לאור בשנת 2016.
 
ד”ר וולפגנג (זאב בנימין) פון וייזל (27 מרץ 1896- 24 פברואר 1974). סופר ועיתונאי, רופא ואיש מחקר רפואי, היה בוגר קורס קציני ארטילריה בצבא אוסטריה. במלחמת העולם הראשונה שימש כקת”ק מתצפית בלון. ממייסדי התנועה הרוויזיוניסטית. התגייס לחיל התותחנים בשנת 1948 ושימש כמפקד סוללת תותחים בזירת הדרום.