רפאל (רפי) קטש השתייך לאותם רס”רים נפילים שכמותם אין עוד בצה”ל. רס”ר קשוח עם לב של זהב, שמחזיק בידע נרחב בכל ענפי התותחנות (כולל קשר ומ”ט) ודורש מאחרים רק את מה שהוא דורש מעצמו (נאה דורש – נאה מקיים).  
רפאל קטש ז”ל, אביו של הכדורסלן המצטיין וכיום מאמן הפועל אילת עודד קטש, שירת בגדוד “רשף” כמפקד צוות, רס”ל סוללה ורס”ג. במשך תקופה קצרה הוא אף שימש כרס”ל קורס יסוד לקציני חת”ם. אני זוכר את אותו יום בו נאלץ לעזוב את ג’למי בגלל מחלה, באותו יום אמר לו קצין צעיר שעמד בפני שחרור שהוא “עוזב את הגדוד בשמחה רבה”. רפי לא ידע את נפשו מרוב צער ועלבון.
כאשר התגייס לצה”ל, בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת רפי הוצב בצנחנים. האימונים היו קשים מאד (“קריעת ים סוף” כהגדרתו). תוך כדי האימונים פנה אליהם מפקד בית הספר לצניחה ואמר שהצנחנים הם יחידה התנדבותית ומי שאינו רוצה להיות שם שיצעד צעד קדימה ויועבר מהיחידה. רבים צעדו קדימה, ביניהם גם קטש. אלה הועברו עוד באותו הלילה למפקדת קתמ”ר ומשם לטירונות ב”רשף”. 
מפקד סוללת הטירונים היה אז דוד ירקוני (“לולו”) ז”ל. ב”רשף” הם התחלקו לשני צוותים: “צוות מצרי” שבו היה קטש יליד מצרים ו”צוות הונגרי” שבו היה בין היתר מוטקה מירון. בזמן הטירונות החבר’ה נהגו לצאת מידי לילה לנמל חיפה (בהעלמת עין של מפקד הסוללה) ולעבוד שם בסבלות. המשכורת שקיבלו בנמל סייעה לפרנסת המשפחה. לפנות בוקר היו חוזרים לג’למי וקמים לאימונים. 
כשקטש חזר לשמש כרס”ג ב”רשף” בשנת 1962, הוא החליף את שלמה אבואב ז”ל. כרס”ג התבלט כנגד קפדן אך ללא “תרגילי מנהיגות”. בזמנו שאלתי אותו לשיטתו בהטלת משמעת ותשובתו הייתה: “מעולם לא עשיתי לאחרים את מה שלא אהבתי שעושים לי. המשמעת הייתה בגלל הגישה שלי, מעולם לא הגשתי תלונה נגד חייל, תמיד דאגתי להסדיר את הנושא בינינו, נתתי כבוד וקיבלתי כבוד בחזרה”.
קטש אף סיפר לי פעם סיפור על אחד מחייליו שהיה נפקד מן השירות, אך חוזר תמיד לפני תום 18 הימים שאחריהם הנפקדות הופכת לעריקה. החייל היה בא, אומר שלום, ונעלם שוב. כך עשה שלוש פעמים. מכיוון שההיעדרות לא נחשבה לעריקה, העניין לא הועבר לטיפול בית דין צבאי. קטש החליט לברר את הסיפור, הוא נסע אליו לפוריה, כפר עבודה במזרח הגליל התחתון, וראה אותו עובד בשדה. אחרי בירור מהיר קטש גילה כי לחייל אב עיוור ואמא שמטפלת בעוד שבעה אחים, והוא חייב לעזור בפרנסה. שם במקום קטש נתן לו אישור חופשה (“פס”), חזר לג’למי והעמיס על טנדר מצרכים ממחסני הגדוד והעבירם למשפחה. אח”כ פנה למג”ד (נתן אייל) ודיווח לו על מה שעשה. המג”ד הורה לשליש (יגאל ריזל) לדאוג לתמיכה משפחתית, ולשחררו מצה”ל. קטש לא הניח ליגאל עד שהושלמה המשימה. 
לאחר שעזב את “רשף” בשל כיב קיבה הוא שב לבית הספר לתותחנות ומונה לקצין ניהול של ענף אימון יחידות. במלחמת ששת הימים הוא עסק בקליטת מתנדבים ותושבים חוזרים ולהציבם לשרות, ובהמשך סייע בהקמת שתי סוללות 130 מ”מ ו”לונג טום” בקו תעלת סואץ. תותחים אלה שירתו את צה”ל במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים. 
את רפי קטש, שפתח מפעל טקסטיל לייצור בגדי ילדים לאחר שחרורו, ראיתי מידי פעם במשחקי הכדורסל של מכבי ת”א, כשעודד בנו עוד שיחק בקבוצה. הערצתי אותו כשהיה הרס”ר שלי ואני מאחל לכל החיילים רס”ר כזה.