את סוף השבוע האחרון בילו גל ועומר צולשיין הנקין (20) בביתם בגדרה. הם השתתפו במסורת המשפחתית של “על האש”, צחקו, נהנו ובילו עם חברים, אבל עדיין הרגישו שמשהו, או יותר נכון, מישהו חסר – אחיהם אסף, שנשאר לסגור שבת בבסיס.
לא פשוט לאגד את שלושת האחים התותחנים סביב שולחן אחד. “כולנו יוצאים פעם בשבועיים, היציאות שלנו הפוכות”, מסביר עומר. “הזמן הכי ארוך שלא ראיתי את עומר הוא חודשיים. השיא עם אסף הוא ארבעה חודשים”, מספר גל ומוסיף: “כדי לפצות, אנחנו משתדלים לדבר בטלפון כל יום, לערוך שיחות ועידה”.
אז כאמור, יציאות משותפות הביתה הן נדירות, אבל השירות הצבאי הצליח לספק להם בכל זאת כמה מפגשים מפתיעים. “כשאסף היה בטירונות ואני הייתי באימון המתקדם, ידענו ששנינו בשבטה אבל אין המון זמן פנוי להיפגש,” מספר גל. “אז החלטתי לברר מתי תורו של אסף לעלות לשמירה ולהפתיע אותו בסיומה. כשהגעתי, הוא לא הבין בהתחלה מה אני עושה שם, ואז ישבנו ודיברנו במשך שעתיים”.
לעומר וגל, שהתגייסו באותו יום, היה סיכוי גדול יותר להיפגש, אבל גם להם יש מור”קים משעשעים. “זה קרה שבועיים אחרי שהתחילה הטירונות”, נזכר עומר בחיוך. “אני הולך עייף לחדר – ורואה פתאום את גל. מסתבר ששבועיים בכלל לא ידעתי שהוא בחדר לידי”.
אסף, שהתגייס כמה חודשים אחרי שני אחיו, נעזר בניסיון ובעצות שלהם, והגיע לגדוד “נמר” 405, בו משרת גל. “לפני חודשיים היינו בנופש גדודי”, מספר גל. “אנחנו בסוללות נפרדות ובנופש היו תחרויות בינינו, והאמת שהסוללה שלו ניצחה”.
אם תשאלו אותם, השירות המשותף בחיל התותחנים הוא לא מקרי בכלל. גל, עומר ואסף לא רק גדלו יחד, הם החברים הכי טובים ותמיד עשו הכול זה עם זה; למדו ביחד בשכבה, בילו עם אותם חברים, והחליטו החלטות משותפות.
“בהתחלה כל אחד מאתנו התמיין למשהו שונה. שמענו על החיל והבנו שהוא מתאים לערכים שלנו, אז החלטנו שאנחנו רוצים להגיע לשם ולעשות את זה ביחד”, משתף עומר. “מאוד שמחנו כשקיבלנו את השיבוץ, ויום הגיוס היה ממש מרגש. עכשיו, כשכולנו תותחנים, זה עוד יותר מיוחד. אתה חוזר הביתה, ויש מישהו שמבין בדיוק את מה שאתה עובר”.

מימין לשמאל: עומר, גל ואסף צולשיין הנקין
כתבה זו פורסמה לראשונה באתר צה”ל