הצורך בתומ״ת חדש עלה בזרוע היבשה כבר לפני שנים, אך ההחלטה על הפרויקט התקבלה רק לאחר עיכובים ארוכים, עקב קשיי תקציב. הצורך נובע מכך שמערך התומ״תים הנוכחי, המכונה ״דוהר״, מבוסס על תותחים שהגיעו לצה״ל כבר אחרי מלחמת יום הכיפורים. עלויות האחזקה של המערך המיושן גבוהות מאוד, וכל תותח מצריך לא פחות מעשרה אנשי צוות. הטווח מוגבל ל-20-27 ק״מ.
חיל התותחנים הגדיר את מאפייני התומ״ת החדש כך שמספר אנשי הצוות יהיה ארבעה בלבד, הטווח יגדל ל-40 ק״מ וקצב האש ישתפר משמעותית. שתי החברות המרכזיות שצפויות להתחרות על מכרז התומ״ת החדש הן אלביט מערכות והתעשייה האווירית. אלביט כבר זכתה במכרז מקדים לייצור מדגים לתותח החדש.
התומ״ת החדש שהיא צפויה להציע יהיה מבוסס על ה״אטמוס״ שהוצג גם בכנס האש האחרון של ישראל דיפנס ועמותת יד התותחנים. בכנס סופר כי התותח החדש – בקוטר 155 מ”מ, אורך קנה בן 52 קליברים – מורכב על משאית בעלת עבירות גבוהה, עם זחלים על גבי גלגלים, תלוי בבחירת הצבא הרוכש, ויש בו שילוב בין פלטפורמה זולה יחסית עם מערכת נשק מתקדמת ממוחשבת. את מערכת ה”אטמוס” ניתן להתקין על משאיות שונות, והדבר מאפשר גמישות רבה. על המשאית מתקינים את כל הדרוש לתותח, כולל מערכת בקרת אש ומערכת ליצירת חשמל הדרושה להפעלת כל מערכות העזר. מערכת ה”אטמוס” היא מודולארית, מה שמאפשר להתקין אותה על כל פלטפורמה.
למערכת ה”אטמוס” יש מחשב טקטי, מערכת ניווט אינרציאלית (INS), מערכת מכ”ם לבדיקת מהירות הלוע של התותח ומערכות ראייה ליום ולילה כדי לאתר מטרות באופן עצמאי. בצה”ל בחנו את המערכת, אך ההעדפה העקרונית, נכון לעכשיו, היא לתותח מתנייע, שיהיה מותקן על נגמ”שים עם מערכת זחלים, רצוי מסוג ברדלי, שניתן לרכוש מהעודפים האמריקאיים.
התעשייה האווירית, לעומת זאת, מציעה לזרוע היבשה של צה”ל תותח מתנייע (תומ”ת) חדש שיהיה גרסה של התומ״ת הגרמני של חברת KMW, כך שייוצר על אדמת ארצות הברית בכספי סיוע.
התותח שאותו מציעה KMW נקרא AGM, גם הוא 155 מ”מ, והוא אמור להיות מאויש על-ידי כ- 4-5 לוחמים. קצב האש של התותח הגרמני המוצע לצה”ל הוא גבוה, הקליבר 52 והטווח מעל 40 ק״מ. 
 
הכתבה פורסמה לראשונה באתר Israel Defense.