עבודתם של הקתמ”רים פרדי עירון, דן חירם וישראל בן-אמיתי, האימונים הקשים בדרום הארץ, קרבות השריון בסיוע תותחי צה”ל, המעבר מן הנגרר למתנייע – כל אלה הניבו פרי ב-6 ביוני 1967, כשהותרה רצועת הגבול עם מצרים לאחר תקופה ארוכה של המתנה מתישה.
הפקודה “סדין אדום” – אות הפתיחה למלחמת ששת הימים – תפסה את תותחני צה”ל לאורך כל קווי הגבול: בצפון – מול הסורים, בדרום – מול המצרים, ובמרכז – מול הירדנים.
צה”ל הגיע למלחמת ששת הימים, כשהוא מוכן היטב. מטוסי חיל האוויר השמידו בתוך 42 שעות את מטוסי האויב. טנקים והחי”ר שעטו בגזרות השונות לעבר מוצבי האויב. התותחים המתנייעים נעו בקצב של איילות בהשוואה לקצב האיטי בשנות החמישים ובמהלך מבצע “קדש”.
המבחן הגדול הראשון של תותחני צה”ל היה באוגדת האלוף אריאל שרון, שלראשונה בתולדות ההיסטוריה הצבאית בעולם עמדה לפצח מוצב אורך סובייטי – מוצבי אום-כתף שבסיני.
על הכוח הארטילרי של שרון היו מופקדים אל”מ יעקב עקנין, מפקד האגד הארטילרי של אריאל שרון, וסא”ל עמוס ברעם, שמונה למפקד מרחב ארטילרי. מאחורי כוח החי”ר והשריון, שניהל תמרון מלקחיים לעבר המוצבים באום-כתף, עמדו תותחים מתנייעים ונגררים. בקרבות אלה נוסף נדבך חשוב לתורת הלחימה של האגד הארטילרי.
עשרות ספרים ואלבומים פורסמו לאחר קרבות מלחמת ששת הימים. חלקם פיארו את הקרבות, אחרים ניתחו אותם מזוויות שונות. אחד הספרים המקצועיים, שראו אור לאחר מלחמה זו, היה של היסטוריון צבא ארה”ב, בריגדיר גנרל ס’ ל’ א’ מרשל, “חרב שלוחה” (הוצאת לוין אפשטיין – ידיעות אחרונות). כך כתב מרשל על קרב התותחנים, שהתחולל במוצבי אום-כתף:
“ב-21.00 הגיעו שרון וגביש לעמדת תצפית טובה. ב-22.45 הורה מפקד האוגדה שרון לכל תותחיו לפתוח באש. תוך עשרים דקות ירו הסוללות 7000 פגזים. ההדים מהדיונות היו מחרישי אוזניים. משהופסק הירי הארטילרי, פרץ החי”ר – אלפיים איש – במורד הדיונות. הוא התפרס ככה, שלפחות גדוד אחד יוכל לפגוע בכל מערכות החפירות מהצד. מעמדות הארטילריה של שרון הופעלו שני זרקורים, שהאירו את זירת הקרב. הקרב פנים אל פנים נמשך שעה שלמה, כשהישראלים מזנקים לתוך החפירות ומטהרים אותן בכדורי ‘עוזי’ וברימונים. לקראת חצות הם כבר טיהרו את שלושת הקילומטרים הראשונים של אום-כתף דרומה עד לקו הרכסים”.
היה זה קרב ארטילרי ראשון מסוגו, שמנע מאות הרוגים. בתוכנית הקרב של האוגדה סוכם חלקו של האגד הארטילרי בצורה לאקונית:
“האגד הארטילרי נתן סיוע להתקדמות וללחימה של החטיבה המשוריינת. עד שעה 15.00, ה-5 ביוני, סיים לדלג את הארטילריה המתנייעת לעבר אום-כתף. בשעה 15.00 החל בטיווח שיטתי של מערך האויב. עד חשכה דילג את המערך הארטילרי והשלים פריסתו וטיווחו. הביצוע היה בליל ה-5-6 ביוני, ובו ניתן סיוע אש להתקפה על מתחם אום-כתף – אום-שיחאן”.
בחילות התותחנים בארץ ובעולם למדו במשך שנים ארוכות את לקחי אותו קרב תותחים והציגו אותו כדוגמה להתמודדות ארטילרית שיכולה למנוע מאות הרוגים בעת הסתערות על מתחם באורך שני קילומטרים.
מסך האש המתגלגל
“מלחמת ששת הימים מהווה עבור חיל התותחנים ואנשיו אבן דרך משמעותית בתהליך התהוותה של האש היבשתית על רבדיה בצה”ל, מסכם קתמ”ר תא”ל אלון קלוס, יובל שנים לאחר המלחמה. “מאז ועד היום המשכנו להתאים ולהתקדם בדרך התותחנים עם הטמעת הערכים, פיתוח התורה וההתעצמות ביכולות, להיות חיל איכותי באנשיו, מגוון ביכולותיו, עוצמתי ומשולב בכל פעילות מבצעית.
“אחד הקרבות המשמעותיים ביותר של אותה מלחמה הוא ללא ספק הקרב ב’אום כתף’. בקרב זה נצרבה התודעה לכך שסיוע ארטילרי איכותי מסוגל להביא יתרון משמעותי לכוחותינו, שיסייע לעמידה במשימה ובהשגת המטרה.
“קרב ‘אום כתף’ הוא ציון דרך היסטורי במורשת צה”ל וחיל התותחנים. בקרב זה, פעלה אוגדה 38, בפיקודו של אריאל שרון ובסיום המבצע הצליחו הלוחמים להשלים את המשימה והשתלטו על המתחם בו התמקמו אלפי חיילים מצרים.
“בקרב זה הפעיל צה”ל לראשונה אגד ארטילרי שלם, אגד 213, המצויד בתותחי הוביצר 105 מ”מ ו- 155 מ”מ, בפיקודו של אל”מ יעקב עקנין ובו שישה גדודי ארטילריה, מספר גדודים גבוה יחסית לתקופה אשר היה מותאם לצורך המבצעי.
“על פי התכנון האוגדתי, נעו התותחנים אל תוך סיני, בציר אשר יועד רק להם והתייצבו קרוב ככל הניתן למוצבי החוץ של המצרים. עם מתן האות, החלו לירות לעבר המוצבים ובסיום כיבוש מוצבי החוץ, התמקמו בעמדות הלילה, אשר הוכנו על-ידם לצורך המשך הלחימה.
“שרון החליט לתקוף בלילה, ויתר על סיוע אווירי והעדיף להשתמש בסיוע ארטילרי ממוקד ומאסיבי.
“בשעה 22:40 עלה אריק בקשר מול מפקד האגד, אל”מ עקנין ואמר במילים אלו: “שהכל ירעד”! “ועוד איך”, ענה עקנין והפעיל את כל הגדודים לטובת המשימה. בקרב הזה, הפעיל חיל התותחנים “מסך אש מתגלגל” לפני הכוחות, אשר שימש להם כ”עמוד האש לפני המחנה”.
“לצד ההישגים וההצלחה ידענו גם עצב ושכול, זכרם של חללי המערכה חקוק בליבנו לעד. חיל התותחנים שכל בלחימה במלחמת ששת הימים 39 לוחמים וספג 150 פצועים.
“מאז ועד היום, מכיר כל כוח קרקעי את נחיצות וחשיבות עוצמת האש היבשתית.
“כמו בעבר, כך גם היום, האש הארטילרית לכוחות מובטחת. חיל התותחנים ממשיך להתעצם ולהתברך באיכות אנשיו. נחישותם בחתירה בלתי מתפשרת להשגת המשימות- בזמן, בדיוק ובתאום עם הכוחות ממשיכה להוות מרכיב משמעותי בעוצמתו של צה”ל.
“מאז ועד היום – תותחנים משפחה ממוקדת מטרה”!