דרכי הגעה להר אדיר
ההר מתנשא לגובה של 1008 מטרים מעל פני הים ובשל כך, הוא אחד מן ההרים הגבוהים בישראל. הוא מכוסה בחורש ים תיכוני עבות של אלון, אלה, עוזרר וקטלב. במקום שרידי מצודה מתקופת הברזל. ייתכן שמקורה בממלכה הפיניקית. פסגת ההר סגורה למבקרים ועליה בסיס צה”לי מרובה אנטנות, אשר נראות למרחוק.
המקום נגיש, אך החלק האחרון עד למצפור, כ-200 מטרים, בהליכה בלבד. הר אדיר שוכן סמוך לכביש 899, מצפון-מערב להר מירון. ההגעה לתצפית היא מכביש גישה העולה להר אדיר, עד להגעה לשביל עפר החסום בשער ולצידו שילוט לתצפית.

מה קרה במדינה

אהוד אולמרט – ראש הממשלה
עמיר פרץ – שר הביטחון
מה קרה בצה”ל
רא”ל דן חלוץ – רמטכ”ל
חטיפת שני חיילי צה”ל ע”י החיזבאללה
בחזית הדרום מתנהל מבצע “גשמי קיץ” בעקבות חטיפת גלעד שליט.
בצה”ל מגבשים את תוכנית “שוברת הקרח” דרכי פעולה למקרה של הסלמה בגבול הצפון.

תותחנים במלחמת לבנון השנייה

ביום רביעי, ה- 12.7.2006, הציבו לוחמי חיזבאללה מארב לסיור של צה”ל שנע בשטח ישראל באזור זרעית. במכת האש נפגעו 2 רכבי הסיור וכל הלוחמים שעליהם. טנק של צה”ל שהוזעק למקום וביצע מרדף, עלה על מטען גחון והושמד על צוותו במרחק של כמה עשרות מטרים מגדר המערכת בתוך שטח לבנון. בשלב זה היו לצה”ל 8 הרוגים ו- 2 נעדרים שנחטפו ע”י החיזבאללה וגורלם אינו ידוע..
סד”כ חת”מ בגזרת פיקוד צפון מנה באותו זמן 5 סוללות ארטילריה 155 מ”מ, 4 מהן סדירות ואחת מילואים, סוללת “מנתץ” אחת, ומספר צוותי נ”ט (חמ”מ). סוללות אלו פרסו במהלך הלילה בעמדות לאורך גבול לבנון, שעליו הייתה מופקדת עוצבת “הגליל”.
סד”כ הארטילריה גדל במשך השבוע מ- 5 סוללות עם פרוץ הקרבות, ל- 6 סוללות ב- 14.7, ול- 8 סוללות ב- 16.7, אחת מהן סוללות מילואים וכל השאר סדירות. סד”כ המנתץ גדל במהלך אותו שבוע מסוללה אחת ל- 3. סד”כ האיכון גדל מ- 2 נוריות ל- 3. בנוסף, גויסה מפקדת סגן של א”א 215 וקיבלה אחריות על סוללות הארטילריה בגזרה החל מה- 16.7. מפקדת הסגן הפעילה פלוגת תחמושת (פלת”ח) שיכלה לווסת תחמושת בין הסוללות. ב- 18.7 הצטרפה חוליה מטאורולוגית שנייה ותגברה את החוליה המטאורולוגית של גדוד המנתץ שפעלה במערב הגזרה מתחילת הלחימה.
ב- 19.7 הוכנס כוח קטן מיחידת עילית של צה”ל למוצב “שקד”, אחד המוצבים שצה”ל בנה לאחר מלחמת של”ג והחיזבאללה השתלט עליו לאחר נסיגת צה”ל מדרום לבנון בשנת 2000. בשני ימי הקרב הראשונים ב”שקד” ומרון-א-ראס, ה- 19-20.7 ירו התותחנים למעלה מ- 8000 פגז, כאשר למעלה מ- 1000 מהם פגזי עשן שנועדו לסייע בחילוץ הנפגעים. הלחימה באזור מרון א ראס נמשכה עוד יומיים עד ל- 22.7.הקרב במרון-א-ראס היווה נקודת מפנה מסוימת במלחמה. אם עד אז פעלו כוחות הקרקע של צה”ל במתכונת של פשיטות, הרי שמעתה הוחלט להשתלט על שטחים בדרום לבנון לתקופה ממושכת. הממשלה גם אישרה גיוס מסוים של כוחות מילואים, וגדוד המילואים הראשון שגויס היה גדוד תותחים מהאגד הארטילרי של עוצבת הגליל שפרס במערב הגזרה ב- 20.7. בתום ההשתלטות על מרון-א-ראס גילו כוחות צה”ל ביצורים ששימשו את החיזבאללה לירי הרקטות. הסתבר שביצורי החיזבאללה כוללים בונקרים מבוטנים ומתקנים מכאניים המאפשרים לחשוף את המשגרים רק בשעת הירי, ובשאר הזמן להעלים אותם במחסה הנותן הגנה מלאה מאש ארטילרית. במילים אחרות: ניתן היה להבין מדוע השיבוש ואש הנ”ס שמפעיל צה”ל אינם אפקטיביים, ושום דבר פחות מהשתלטות מלאה על השטח לא יבטיח שקט לערי הצפון. בעיה נוספת שהוצפה בעקבות הקרב במרון-א-ראס היא המחסור הצפוי בתחמושת. בתחילת המלחמה הקצה המטכ”ל 2500 פגז ליום לחימה ועם סד”כ הארטילריה שהיה בגזרה באותו זמן (5 סוללות) לא ניתן היה להגיע למגבלה זאת. לעומת זאת, בלחימה במרון-א-ראס כבר ירו התותחנים 4000 פגז ביום ונוצר צורך להקפיד יותר על הקצאות התחמושת.
ב- 21.7 התמקמה בגזרה המערבית מפקדת סגן נוספת, זאת של עוצבת הגליל, וכן מפג”ד נוסף. הוחל בגיוסם של 3 גדודי מילואים נוספים, הן מהאגד הארטילרי של עוצבת הגליל, והן מא.א. 215. למחרת הוחלט על גיוס גדוד מנתץ מילואים, והגזרה עמדה להיות מתוגברת בעוד “נורית” ו”שילם”. באותו יום חולקה הגיזרה בין 2 מפקדות אוגדה. עוצבת הגליל בגיזרה המערבית ואוג’ 162 באצבע הגליל והר דב. גבול הגזרה נקבע באזור קרן נפתלי.
בשבוע המתחיל ב- 23.7 החל צה”ל בסדרת מבצעים שזכו לשם “קורי פלדה”. גולת הכותרת במבצעים אלו היה “כיבוש” העיירה בינת ג’בייל. המבצע של עוצבת הגליל כלל כוחות גולני, צנחנים ושריון, וזכה לחיפוי ארטילרי מסיבי. הכוחות התקדמו בזהירות אל השטחים השולטים על העיירה ובמספר היתקלויות במהלך ההתקדמות היו להם נפגעים והיה צורך בסיוע ארטילרי מסיבי לחיפוי על מבצעי החילוץ. המבצע באזור אל חיאם נדחה פעם אחר פעם. ב- 24.7 ירו התותחנים כמות שיא של פגזים: כ- 10,000 פגזים. בשאר ימי המבצע ירו התותחנים כמויות צנועות יותר, 4,000-5,000 פגזים ליום.
במקביל ללחימה בבינת ג’בייל, התרסק  ב- 24.7 מסוק “אפאצ’י” של צה”ל והועלה חשש (שלא אומת) שהמסוק נפגע מירי מנתץ של צה”ל. כדי להבטיח שאירוע של פגיעת ארטילריה במסוק לא תקרה שוב, הוחמרו מאד נוהלי התיאום והדיווח בין הארטילריה לחיל האוויר. נוהלים אלו הקשו מאד על העבודה וחייבו את התותחנים לפרוס באזורים מסוימים ולא באחרים.
ב- 1.8 התחיל מבצע “קורי פלדה 4” באזור הכפר עייטא-א-שעב ע”י כוחות מחט’ 35 שפעלה ת”פ עוצבת “הגליל”. בקרבות אלו נהרגו 3 חיילים, והקרבות באזור עייטא-א-שעב נמשכו עוד ימים רבים. באותו זמן אישרה  ועדת החוץ והביטחון גיוס 3 אוגדות מילואים שנועדו לבצע את המהלך הקרקעי הגדול להשתלטות על כל דרום לבנון מדרום לליטני. כדי לענות על צרכי הנ”ס והשיבוש גויס אגד ארטילרי נוסף (4 גדודי מילואים) והתחיל לפעול בגזרה תחת פיקוד אגד העומק.
ב- 3.8 התחיל מבצע “שינוי כיוון 8″ התותחנים סייעו הן בהכנה ארטילרית לפני הקרב, הן בסיוע ישיר במהלך הקרבות, והן בסיוע לחילוץ הנפגעים, וכמו כן לא הפסיקו לנסות לשבש את ירי הרקטות של החיזבאללה. ב- 4.8 הרחיבו כוחות גולני את הלחימה לכפרים מרכבא וחולה. באותו יום התחיל ברחבי הארץ גיוס מילואים נרחב. בתחילת המבצע כלל סד”כ חת”מ בגזרה 11 גדודי תותחים פרוסים ויורים, ועוד 2 גדודים בכוננות מול הסורים ברמה”ג, 2 גדודי מנתץ ומספר לא מבוטל של צוותי נ”ט. גדוד נוסף של תותחים נגררים גויס ופרס במהלך המבצע. ב- 5.8 התחיל גיוסה של אוגדה נוספת, 366, שנועדה להילחם בגזרה הצפון-מזרחית. ב- 6.8. הגיעו כוחות צה”ל לראס ביידה לחוף הים התיכון.
ב- 7.8 נמשך אותו מבצע במתכונת דומה, אך שינה את שמו ל”שינוי כיוון 9”. עוצבת “הגליל” אמורה הייתה להתייצב על קו מג’דל זון – בית ליף – בית יהון, ואוגדה 162 להגיע לקו נחל סלוקי ונהר הליטני. למחרת, ה- 8.8, לא השתנו היעדים אך המבצע שינה את שמו ל”שינוי כיוון 10″, והחלו הכנות ל”מבצע הגדול”, ששמו אמור היה להיות “שינוי כיוון 11”. לטובת מבצע זה גויסו 2 גדודי ארטילריה נוספים, האחרונים שגויסו במלחמה. אחת הבעיות הצפויות הייתה מחסור בתחמושת ארטילרית, לאור העובדה שכל מבצע לקח יותר זמן מהצפוי, מלאי התחמושת הלך והצטמצם, ואיש לא יכול היה לאמוד כמה ימים תארך עוד המלחמה. פיקוד צפון דרש למבצע “שינוי כיוון 11” 40,000 פגזים ל- 3 ימים, המטכ”ל לא אישר הקצאה של יותר מ- 12,000.
במהלך הלחימה בחודש אוגוסט גדלה בהדרגה צריכת התחמושת מ-4000-5000 פגז ליום בימים הראשונים של החודש לכ- 10000 פגז ליום ביומיים של “כיוון ברור”. סד”כ חת”מ עלה בהדרגה במהלך המלחמה מ- 5 ל- 55 סוללות ארטילריה, ומסוללה אחת לשש סוללות מנתץ. המלחמה נמשכה 33 ימים שבהם ירו התותחנים בסך הכל למעלה מ- 160,000 פגזים ומאות רקטות מנתץ ונ”ט. אנשי צוותי התותחים, הרקטות, מערך החמ”מ והקישור הארטילרי לחמו במסירות ובחירוף נפש, וסייעו לכוחות החי”ר
ביציאתו מלבנון הוגדר הסיוע הארטילרי כ”עמוד האש לפני המחנה ”

למידע נוסף