תל פאחר-מצפה גולני
מלחמת ששת הימים 9ביוני 1967דרך גישה למצפה גולני
המקום נגיש לכל. ההנצחה בתל פח’ר בצפון רמת הגולן, מדרום ליישוב שניר. הגעה בפנייה דרומה מכביש 99 סמוך לכניסה לשמורת הבניאס. יש שילוט.

מה קרה במדינה
ישראל מתכוננת לבחירות – בחודש נובמבר.
הוקם הליכוד; אריאל שרון שהשתחרר מצה”ל הביא להקמת גוף פוליטי חדש שכלל את: גח”ל (“חרות” והמפלגה הליברלית), ה”רשימה הממלכתית” (לעם), “המרכז החופשי” ו”המרכז העצמאי”. שרון עצמו נרשם כחבר במפלגה הליברלית.
פרופ’ אפרים קציר נבחר להיות הנשיא הרביעי של מדינת ישראל.
ישראל מתכוננת לבחירות – בחודש נובמבר.
הוקם הליכוד; אריאל שרון שהשתחרר מצה”ל הביא להקמת גוף פוליטי חדש שכלל את: גח”ל (“חרות” והמפלגה הליברלית), ה”רשימה הממלכתית” (לעם), “המרכז החופשי” ו”המרכז העצמאי”. שרון עצמו נרשם כחבר במפלגה הליברלית.
ההרגשה הכללית: “מעולם לא היה מצבנו טוב יותר” עד תחילת המלחמה.
כיבוש חזרה של החרמון נקבע רק לאחר ייצוב רמת הגולן והירי על דמשק.

מה קרה בצה”ל
רמטכ”ל – יצחק רבין; סגן הרמטכ”ל – חיים בר לב; ראש אג”מ – עזר ויצמן
. החל מאפריל התגברה המתיחות בין ישראל לשכנותיה (ב-7 באפריל התנהלו קרבות אוויר מעל רמת הגולן בין חיל האוויר הישראלי לחיל האוויר הסורי;
בשל המתיחות, מגויסים כוחות מילואים וכמעט כל הגברים מגויסים, מצב המשפיע קשות על המצב הכלכלי, המדורדר בלאו הכי.
בגלל קשיי המשק מערך המילואים שוחרר והוחזר לשירות לקראת פרוץ המלחמה.

חת”מ בקרב
גדוד מכמת 334 אשר הכין בעבור הפיקוד את כל העמדות הארטילריות הופעל על ידי מתפ צפון לבצע את כל המשימות הארטילריות של הפיקוד כולל הכנסת תותחני המילואים לעמדות
גדוד 402 הוסב לפני המלחמה לתותחנים נגררים 155 מ”מ ונכנס לקרב לפני ירי באימונים.מפקדו סא”ל משה פלד
גדוד שדה 25 ליטראות(828) בפיקוד גדעון ארז(רויזמן)
גדעון עציון,קש”א “גדעון” צורף לכוח סמח”ט מעמדת קיבוץ הגושרים טיווח את כל שבעת היעדים של כוחות החטיבה.
סוללת 81 מילימטר 24 קנים של חטיבת גולני בפיקוד גדוד 334.
סוללת 81 מ”מ 24 כנים  של חטיבת גולני בפיקוד גדוד 334.

בעמדה בדפנה
התחלה-גדוד 334 פרס עם תחילת המתח לרוחב כל גזירת הרמה הסורית והחל את המלחמה עם שתי סוללות במחניים ושתי סוללות בקיבוץ דפנה. לקראת ההבקעה רוכז הגדוד לאחר כמה ימי לחימה לאזור עמדה בקיבוץ דפנה סוללה רביעית הגיעה כנגררת מבסיס ההדרכה עם חניכים חרדים.
הגדוד ירה על כל מקורות הירי שהיו בטווח, על מוצבים סוריים על עמדות הטנקים וכן לחילוץ טייסים. ירינו לראשונה תחמושת מה”ר שהגדילה את הטווח לכדי 9 ק”מ.  להזכיר כי הטווח הרגיל של המרגמות אשר ברשות הגדוד היה 6.5 ק”מ בלבד.
הסוללות שהיו פרוסות בקו ראיה מהמוצבים הסוריים חטפו הפגזות כבדות בהן נפגעו מספר לוחמים מהצוותים, מהמפי”קים ומהמנ”א. הסורים ירו אש נ”ס על העמדה בפרדס חורי (ליד מחניים) וניתקו את קו הקשר הקווי. הקשר, ניסים זעירא קפץ לחבר את הקו שנפגע, בעודו מחבר את הקו נהרג ע”י פגז שנחת בסמוך אליו. חברו, יעקב דואניס, לא היסס, רץ  תפס את הכבל והמשיך בחיבור בנקודה בה הפסיק ניסים זעירא ז”ל. על פעולה זאת קיבל זעירא צל”ש אלוף פיקוד צפון ודואניס קיבל צל”ש מח”ט “גולני”. בשנת 1973 הפכו שני צל”שים אלו לעיטור המופת.בינתיים ניסו הסורים לתקוף באזור גשר “בנות יעקב” ובאזור קיבוץ דפנה. בשני המקומות עמדו התותחנים תחת לחץ  קשה. באזור דפנה הגיעו הטנקים למרחק של מאות מטרים מעמדות הגדוד. חברי הקיבוצים הוציאו  “פיאט” (נשק נ”ט ממלחמת השחרור).  הקנ”א -סגן גוארי יוחנן הפעיל את הסוללה על הטנקים – שנסוגו בחזרה לכיוון הבניאס.
הסוללה הנגררת אשר סופחה לגודד מחניכי בה”ד 9 , חטפה אש ,נ”ס בצורה כזאת ששתי מרגמות נפגעו ישירות והקנים נוקבו מרסיסים, אבל אף אחד לא נפגע. כתוצאה מכך ראו בזה החיילים הלא דתיים כי אצבע אלוהים היא והחלו להניח תפילין הסוללה ברובה הייתה מורכבת מחיילים חרדים.
לקראת ההתקפה ברמת הגולן הוחלט לדלג את כל הגדוד לכיוון צפון ולפרוס בעמדות ובמטעי קיבוץ דן ודפנה להיות מוכן לתת סיוע לחטיבת “גולני” לכבוש את תל עזזיאת, תל חמרה, תל פאחר וכל הגזרה הצפונית של הרמה. לפני שהגדוד דולג והוכנס לעמדות לקראת העלייה לרמת הגולן חטף אש נ”ס בכמות כזאת שכל הזחל”מים היו עם גלגלים מפונצ’רים מרסיסים וכל תרמילי הציוד האישי בכל הכלים היו מרוססים כך שלא נשאר פריט אחד שלום , לא שמיכה ולא מגבת שלא היו מחוררים. ותחת אש זאת המשכנו לבצע ירי על כל מטרה שנדרשה האש עליה.
מח”ט “גולני”, אל”מ יונה אפרת (הופרט), ביקש שניקח תחת אחריותנו את כל מחלקות המרגמות של 81 מ”מ של החטיבה לדאוג לפריסתן והצבתן על מטרות מתאימות. פרסנו אותן כסוללה בת מספר רב של קנים (27) וטיווחנו אותן על תל חמרה למקרה שתידרש אש על מטרה זאת.
עם הפעלת התוכנית לכיבוש צפון הרמה, ירה הגדוד על כל המטרות אשר טווחו קודם לכן ובהמשך אף נתן סיוע לחטיבת “ברק” אשר עלתה על רמת הגולן בתוואי לא מוגדר אבל ניתן היה לעלות בו עם הטנקים.
בשלבי התנועה אל היעדים אשר בוצעה ביום ובמרבית החטיבה בתנועה רגלית. לקראת כיבוש המוצבים, ירה הגדוד כמה אלפי פצצות על כל יעד ובמקרים לא מעטים הלחימה של החטיבה הייתה נגד מכשולים קרקעיים ובתוך התעלות בלבד, את שיתוק המוצבים ומתן האפשרות לחטיבה לנוע אל יעדיה עשה “הרעם” בצורה טובה ויעילה. על זה אמר המח”ט בתום הלחימה כי גדוד “הרעם” נתן לחטיבה את היעדים על מגש של אש ועשן. כל התנועה הרגלית ליעדים אובטחה ע”י האש המסיבית של הגדוד. היא בוצעה על ידי החטיבה כמעט ללא נפגעים.
קצב האש הרגיל של המרגמה הוא 6 פצצות לדקה, אבל בגלל הלהיטות והצרכים ירו גם 10 וגם 13 פצצות בדקה. הקנים התלהטו מקצב האש המוגבר. קרה שהחנ”ה התחילה לבעור בזמן הטעינה, הפצצה נפלטה ונפלה על מכסה המנוע. רס”ל הסוללה לקח את הפצצה בידיו ובעדינות הרחיק אותה למרחק של 200 מטר מן הסוללה. כאשר אש הנ”ס מלווה אותו בלי לפגוע בו.
תוך כדי הירי המאסיבי שירה, דאג לעצמו הגדוד לקבל תחמושת ישר ממפעל “סולתם”, לדחוף תחמושת לגדודי 120 מ”מ נוספים לפי הנחיות מת”פ צפון, וכן לסייע לסיירת “גולני” על ידי העברת מספר מקלעים של הגדוד כדי לצייד את הג’יפים המגויסים של הסיירת.כיבוש תל עזזיאת-   גדוד “הפורצים הראשון” (51) ועו ד2 מחלקות טנקים מגדוד 377 בפיקוד סא”ל בני ענבר תוקף את תל עזזיאת-קש”א רמי זיו. הקש”א רמי זיו, הפעיל את הגדוד ע”י מכת אש פותחת ליצירת שיתוק וקיום שיתוק. המרגמות ירו בקצב של 5-6 פצצות לדקה. תל עזזיאת הוכרעה ע”י הארטילריה, תל עזזיאת בער ורעד והיה עטוף עשן. תל עזזיאת נפלה כמעט ללא נפגעים. חיילי “גולני” שעלו על היעד מצאו חיילים סוריים המומים מכמות האש שנפלה עליהם.כיבוש תל פאחר
גדוד “ברק” (12) ועוד פלוגת טנקים מגדוד 377 בפיקוד סא”ל משה (“מוסה”) קליין ז”ל – תוקף את תל פאחר – קש”א משה הראל.הסיוע הארטילרי כלל שני גדודים:   לכיבוש המוצב הוקצה גדוד שדה 828 (תותחי 25 ליטראות). תותחי השדה לא התאימו למשימה ופגזי הנפיץ לא היו מסוגלים לפוצץ את הבונקרים. האש הייתה דלילה מאד ולא יעילה.
משה הראל היה הקש”א של גדוד “ברק”. הגדוד בסיוע טנקים, בפיקוד משה קליין ז”ל החל בהסתערות על תל פאחר. תוך כדי ההסתערות נפגע זחל”ם המג”ד. סא”ל קליין והקש”א משה הראל יצאו רגלית לכיוון תל פאחר. משה הראל, תפקד כאן גם כחיל חי”ר. המג”ד נהרג ע”י שני חיילים סוריים ששכבו  מאחורי מתלול. משה הראל הסתער על הסורים והרג אותם. ואח”כ רץ לזחל”ם סמוך ודיווח למח”ט. הוא המשיך לדווח עד לכיבוש המוצב.
לעזרתו של משה הראל, בא רמי זיו קש”א “הבוקעים הראשון” שהעתיק את האש של גדוד “הרעם” מתל עזזיאת לתל פאחר.
4 טנקי פנצר וסוללת מרגמות 82 מ”מ סוריים, שירו ללא הפסק וגרמו אבדות רבות לגדוד “ברק”, התגלו ע”י סא”ל משה פלד, מג”ד “רשף”, שהיה מת”ץ  אוויר, חוסלו ע”י גדוד “הרעם”.בשלב זה הורה המח”ט לכוח הסמח”ט (קש”א גדעון עציון) לתקוף את תל פאחר באיגוף ממזרח,  דרך שביל לא מסומן בחלקו האחורי. דרך תל אבו חנזיר והגיעו לרכס דרומית לעין פית. מכאן יורדת דרך עד תל פאחר. בקרבת המוצב המשיך הכוח ברגל. חדר לחלקו הדרומי של המוצב ומשם רצו לחלק הצפוני. כאשר פרצו חילי גולני לתוך המוצב גילו חיילים סוריים הרוגים עם פגז ביד לפני ירי.  הקרב על תל פאחר הסתיים עם רדת החשיכה.  למחרת עם שחר המשיך גדוד “ברק” לנוע לעבר מוצבי הבניאס.
לאחר כבוש תל פאחר, לקח הגדוד לעצמו את המשימה להשמיד את הסוללה הסורית של מרגמות 120 מ”מ שהייתה פרוסה בבניאס. על סוללה זאת נורו כ 300 פצצות ולאחר המלחמה אכן נמצאו במקום מרגמות אשר נפגעו בפגיעות ישירות. סוללה זאת הושמדה באש הגדוד. ב 10 ביוני לפנות בוקר, במהלך  הירי על מחנה  הבניאס, התפוצצה מרגמה  של סוללה א’, כתוצאה מהתלקחות  עודפי חנ”ות   שנותרו על  הסיפון  בכמות  גדולה  ונדלקו  מהקנה  הלוהט.
בלחימה לכיבוש הרמה ספג הגדוד נפגעים נוספים כך שעם מתן הפקודה להצטרף לחטיבה ולעלות לרמה היו לגדוד 10 חללים ומתוכם שניים שנפלו בגלל הזנה כפולה של המכמ”ת עליו לחמו.הגדוד עלה לרמה, ולפני הגעתו לקוניטרה, ניתנה לו המשימה לטהר את העיר. פרסנו שתי סוללות לסיוע והתארגנו להיכנס לעיר. כל זאת קרה משום שגדודי החטיבה היו מאחור וחלקם ללא שדרת פיקוד אשר נפגעה במלחמה.
לפני כניסתנו לעיר יצאו תושביה בדגלים לבנים ומשימתנו לטיהור העיר בוטלה.
מיד לאחר המלחמה ערכנו עם כל חיילי הגדוד סיור בכל המקומות עליהם ירינו כדי לראות את מה שחוללנו בירי שלנו על המטרות.

למידע נוסף