"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

שמואל, בן אסתר וששון, נולד ביום כ"ח בחשון תשי"ב (27.11.1951), בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי "נווה-יעקב" ואחרי כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון חקלאי "כנות" בגדרה. שמואל, שנקרא בפי כל שמוליק, היה נער טוב לב ונעים הליכות. הוא גדל בבית חם ואוהב וכצעיר המשפחה זכה שכל בני הבית יעניקו לו תשומת לב רבה וירעיפו עליו רוב חום ואהבה. שמוליק הנער נטה להתבודד ולהסתגר בעצמו. הוא ידע להעסיק את עצמו בקריאה ובמשחק, בלא שיזדקק לחברת ילדים ובלא שיטריד את המבוגרים. הוא הרבה בקריאה והעשיר את ידיעותיו בתחומים רבים. אולם לאחר שסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, החליט ללמוד בבית-ספר תיכון חקלאי, במסגרת פנימייה. התקופה שעשה שם הפכה את "בן-הטיפוחים" ל"גבר" חזק ומחושל. שמוליק היה בעל חוש הומור מצוין, עליז ושמח בחלקו. הוא אהב לשתף את הסובבים אותו בשמחתו. תמיד היה מוקף חברים רבים, שאהבו להיות במחיצתו בשל חביבותו וטוב לבו. שמוליק היה סמל לטוב-לב והיה מוכן תמיד לעזור לכל דורש. יותר מכל הצטיין בצניעות שהגיעה לעתים עד כדי ביישנות. הוא נהג להעניק מתן בסתר לנזקקים ולעזור לזולת שלא על-מנת לקבל פרס. רק לאחר נפילתו התברר, כי הקדיש את משכורתו לבני משפחה שהיו זקוקים לה. הוא היה בעל נפש חמה ורגישה ונהג להביע את רגשותיו העזים בשירים שכתב. הוא עשה ימים רבים בטיולים ברחבי הארץ, השתתף בתחרויות ספורט והתעניין באמנות הציור. שמואל גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1969. הוא הוצב לנח"ל עם חבריו לגרעין "כנרות", ועשה את ההכשרה החקלאית בקיבוץ אלומות. במסגרת האימונים הצבאיים הוכשר כמפעיל מקלע-כבד, עבר קורס צניחה וזכה לענוד כנפי-צנחן. בסוף אוקטובר 1972 שוחרר שמואל מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל הצנחנים. לאחר ששוחרר עבד כקצין ביטחון ב"משביר לצרכן" ובגשר אלנבי, והתעתד ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ואחרי-כן לצאת לחו"ל, כדי ללמוד רפואה וטרינרית. אולם את חלומו זה לא זכה להגשים. כחודש לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא לשירות מילואים, כדי לעבור השתלמות לקשרי חת"מ, בבסיס הדרכה של החיל. כשפרצה המלחמה נשלחו שמוליק וחבריו לקורס, לרמת הגולן כדי לסייע בקרבות הבלימה נגד הסורים. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נפגע שמוליק בקרב ארטילרי, ונהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "גבאי שמואל ז"ל נפל בקרב על קיומה של מדינת ישראל, שעמדה בפני השמדה. הוא וחבריו הגנו על גבולות המדינה, בחירוף נפש ובאומץ, מעטים מול רבים, ויכלו להם. גבאי שמואל ז"ל היה חייל מסור ונאמן, בשגרה ובקרב, אהוד ואהוב על חבריו ועל מפקדיו כאחד".