"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בן מנחם ודבורה. נולד ביום ט"ז בטבת תש"ח (29.12.47) בניו-יורק, שבארצות-הברית ושנות-ילדותו הראשונות עברו עליו שם. בניו-יורק למד ארבע שנים וכשהיה כבן 11 עלתה משפחתו ארצה בשנת 1958 והתיישבה בנהריה. שם המשיך את לימודיו בבית-הספר היסודי על-שם חיים ויצמן ועבר ללמוד מכונאות בבית-הספר של רשת "עמל" בקיבוץ אפיקים. שנה לאחר-מכן עבר ללמוד בבית-הספר להנדסאים "יד נתן", ליד עכו ובשנת 1967 סיים את לימודיו שם בתואר הנדסאי למיכון חקלאי. לפני שפרצה מלחמת ששת הימים, כחודש לפני סיום הלימודים, התנדב משה עם כמה מחבריו (מתלמידי בית-הספר "יד נתן") לעבודה בקיבוץ חניתה. מסירותו לעבודה במשך התקופה הקצרה הזאת הרשימה מאוד את חברי-המשק. במחצית יולי 1967 גויס לצה"ל ולאחר תקופת הטירונות עבר קורס למכונאי-טנקים. בחודש מאי 1968 הועבר לאזור בית-שאן ושירת כעשרה חדשים בעמק-הירדן. במארס 1969 יצא לקורס קצינים, אלא שלא סיים אותו. כי ביוני הועבר לתעלה כמכונאי ונספח לגדוד-תותחנים. ביום כ"ו באלול תשכ"ט (9.9.1969), נפטר. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה. מפקד יחידתו כתב להוריו במכתב תנחומים, כי הוא הכיר את בנם היכרות אישית, בשעת היותו בבית-החולים מפציעה קודמת. בשמו ובשם חבריו הוא מציין כי: "השקט הנפשי ומסירותו לעבודה הביאו להערכתו בעיני חבריו-לנשק. בהליכותיו המאופקות, ברוחו השקטה הותיר בין חבריו חלל שקשה לשאתו".