"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

ישראל-דרור חטאב, בן עמוס ואסתר, נולד ביום ה' באייר תשי"ז (6.5.1957) ברחובות. יום הולדתו חל ביום העצמאות - מכאן השם ישראל-דרור. הוא גדל במשפחה ברוכת ילדים. עם זה, העניקו ההורים חינוך הולם לכל ילדיהם. ביתם היה במושב העובדים ברכיה שבצפון-לכיש, והם היו בעלי משק חקלאי. ישראל למד שבע כיתות בבית-הספר 'מורשה' שבברכיה. אחרי-כן עבר למרכז הלימוד התיכוני 'שפירא' שבשפיר, ובו התמחה במקצוע המסגרות הכללית. קרוב לשנה - בטרם התגייס - עוד למד, באשדוד, את מקצוע השרטוט. עם-זה, סייע למשפחה בקיום המשק. בנובמבר 1975 גויס ישראל לצה"ל. לאחר חודשיים של טירונות בסיסית הוצב לחיל-התותחנים. עבר קורס תותחי-שדה, אך הועסק בחיל בעיקר כנהג משאית כבדה. הוא סיים גם קורס נהגי זחל"ם. עלה לדרגת טר"ש. כעבור שנה, בעקבות ההמלצה "נהג טוב וממושמע, ממלא תפקידו בצורה טובה" - הועלה לדרגת רב"ט. עבודתו של ישראל בצבא לא היתה קלה, שכן הועסק גם בהובלות ובגרירות מסובכות, אבל מעולם לא התלונן. בחפץ-לב נהג לקיים את המצווה "ואהבת לרעך כמוך" והושיט יד עוזרת לכל נזקק. ישראל נטל חלק במבצע ליטני לביעור קיני המחבלים בדרום-לבנון. כחודשיים שהה מעבר לגבול, וכאשר חזר סוף-סוף לחופשה קצרה אץ לבתי החברים, ששירתו במחיצתו, למסור ד"ש להוריהם. ישראל כבר עמד להשתחרר מן השירות, אך המות הכריעו בחטף. ימים ספורים לאחר שאביו ואמו נרדפו על ידי חלומות-ביעותים על גורל בנם נפל ישראל במילוי תפקידו - ביום ז' בתשרי תשל"ט (8.10.1978). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל שבירושלים. מפקדו של ישראל כתב למשפחה השכולה: "כשאני מסתכל על החברים מסביב - חבריו של ישראל - מרגיש אני, כי ישראל חסר להם. חסר להם צחוקו השובב, חסר החייל האהוד על כולם, החייל שכולם רצו להיות במחיצתו. כבר בתחילת דרכו של ישראל במסגרת הצבאית התחבב על חבריו החיילים, ואלה באו וביקשו להיות אתו בצוות, ושהוא יהיה הנהג שלהם. הבעיה הייתה, כמובן, שישראל יכול היה לנהוג רק מכונית אחת...ישראל נטל חלק באימונים ובמבצעים, בהם גם מעבר לגבול, בלבנון, במבצע ליטני. בפעילות זו השקיע את מלוא מרצו ויכולתו במשימות שקיבל או לקח על עצמו לעשות בהתנדבות."