"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

חסון גבריאל ('גבי') בן עובדיה וחנה, נולד ביום א' באלול תש"ט (26.8.1949) בעתלית. הוריו הגיעו ארצה מתימן במבצע 'על כנפי נשרים'. אמו הייתה בחודש האחרון להריונה, כשעלתה למטוס - וכך זכו ההורים לשמחה כפולה: לדרוך על האדמה הקדושה ולהתברך בבן בכור. לאחר שהייה של חודשים-מספר במחנה העולים בעתלית הועברה המשפחה למושב עמקא שבאזור עכו. היא שוכנה בבית בכפר ערבי נטוש, עד שהוענקו לה מגורי-קבע, שבהם גידלו שלושה בנים וחמש בנות וניהלו משק חקלאי. גבי גדל עם צמיחתו של המושב החדש והיה בין הילדים הראשונים, שאכלסו את גן-הילדים ובית הספר 'הארי'. בגיל צעיר נתגלה כושר-המנהיגות שלו בקרב חבריו. משסיים את בית-הספר היסודי, התלבט: איזו דרך יבור לו בחיים. אהבת החקלאות הנחתה אותו לקיבוץ שלוחות שבעמק בית שאן, ובו המשיך את לימודיו. אך הוא נענה להפצרות הוריו שילמד בישיבה התיכונית-מקצועית שבמירון. הוא בחר להתמחות במקצוע המסגרות - שסייע לו כעבור זמן להשתלב במקצוע זה בצה"ל. שנתיים למד במירון ושנה אחת עבד במשק הוריו - בטרם הגיע מועד גיוסו לשירות הסדיר. בראשית שנת 1967 גויס גבי לצה"ל. כרוב חבריו, בני המושבים, התנדב לגולני. כעבור חצי-שנה הועבר לחיל השריון, שם קיבל הכשרה מקצועית יסודית באפסנאות ובתחזוקה. גבי גילה כושר רב בעיסוק זה, וגם המסגרת הצבאית הייתה לרוחו. הוא החליט אפוא לחתום 'קבע'. עבר קורסים מקצועיים נוספים, ואז עלה בסולם הדרגות: בפברואר 1970 היה סמל, בינואר 1971 - סמ"ר, באפריל 1972 - רס"ל, ובפברואר 1974 - רס"ר. בחוות-דעת הממונים עליו נאמר: "ממלא את תפקידו באורח מושלם, בעל תושייה ואחראי בעבודתו, אחראי לשמירת הציוד ביחידה, בעל מקצוע טוב." ובחוות-דעת אחרת: "חייל בדרגתו בעל כל הנתונים להצלחה מרבית...בעל ידיעה מקצועית מעולה, כושר מנהיגות ותפיסה מצוינת." גבי זכה לשלושה אותות: 'ששת הימים', 'שירות מבצעי', 'מלחמת יום הכיפורים'. בשנת 1971 נשא גבי את בחירת-לבו, נינט, לאישה והקים את ביתו - תחילה בעכו ואחרי-כן בכרמיאל. נולדו להם שתי בנות ובן. אושרו המשפחתי ומסלולו הצבאי המבטיח של גבי נקטעו לפתע - הוא נפל במילוי תפקידו, קרבן לתאונת-דרכים, ביום כ"ז באב תשל"ו (23.8.1976). בן 27 היה בנופלו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבנהריה.