"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

אברהם, בן סניורה ומשה, נולד ביום ט"ז בחשוון תש"ז (10.10.1946) בטשורלו שבתורכיה ועלה ארצה בשנת 1962. הוא למד בבית-ספר יסודי באיסטנבול, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-ספר תיכון באיסטנבול ובבית-הספר החקלאי "חוות ברנר" בבאר-יעקב. אברהם בא ארצה לבדו כשהיה בן שש-עשרה. כשסיים את לימודיו בבית-הספר החקלאי, כעבור ארבעה עשר חודשים, חזר להוריו בתורכיה. אולם משקיבל צו התייצבות לצבא התורכי, החליט שלא ישרת בצבא זר, מיהר לקבל דרכון וחזר ארצה. עד שהגיע מועד עלייתו עבד ככתב עיתון באיסטנבול. בארץ התגורר אברהם בבני-ברק ועבד במקומות שונים עד שגויס. הוא היה משכיל ומלבד תורכית ידע היטב גם צרפתית וספרדית. אברהם גויס לצה"ל בתחילת אפריל 1967 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס רגמי מרגמות מתנייעות, השתתף במלחמת ששת הימים. כיוון שהיה מפרנס עיקרי של משפחתו, עשה שירות סדיר מקוצר ולאחר תום האימון הבסיסי הוצב לשירות מילואים כרגם בגדוד שדה של מרגמות כבדות מתנייעות. לאחר השחרור, עבד אברהם כפקיד במפעל "לחמנו" בתל-אביב ובאחרונה כזבן ב"אופנת שלום" ברח' אבן גבירול בתל-אביב. כן היה חבר במועדון לעולה. בשלהי שנת 1972 נשא לאישה את חברתו ולימים נולד בנו בכורו משה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נקרא אברהם מיד ליחידתו ומיהר למקום ההתייצבות. הוא השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני, ולדברי מפקדו מילא את תפקידו למופת. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע אברהם בהפגזה בציר "עכביש", באזור טסה. הוא הועבר לבית החולים ומת מפצעיו ביום י"א בחשון תשל"ד (6.11.1973) והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אברהם היה חייל מסור ובעל יזמה אישית. הוא היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו". אמו תרמה להנצחת זכרו תשמישי קודש לבית הכנסת.