"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

בן אווה וחיים. נולד ביום ו' בניסן תש"ו (27.3.1947) בברית המועצות, שם גדל, התחנך ורכש השכלתו. בשנת 1973, בהיות שרול בן עשרים ושש, עלה לישראל עם הוריו, רעייתו סימה ובתו הבכורה רגינה, שהייתה בת שנה. באמצע אוקטובר 1974 גויס שרול לשירות חובה בצה"ל. כעולה בוגר, חייב היה במסלול של שישה חודשי שרות בלבד. המטרה היתה קבלת הכשרה בסיסית כחייל כדי שיוכל לצאת לשרות מילואים ככל אזרח במדינה. הוא הוצב בחיל התותחנים, יצא לטירונות ונשלח ללמוד את מקצוע התותחן. שרול סיים תקופת שרות זו ובתעודת השחרור נכתב חייל מצטיין. במקביל לשירותו החל לעבוד בשנת 1974 בחברת החשמל באזור עפולה ובתפקידו האחרון שימש כסגן מנהל עבודה בחיבורים. ביום 30.10.1989 נקרא שרול לשרות מלואים פעיל. ביום ט"ז בחשון תש"ן (13.11.1989) נפל בקרב עזה. הוא נפגע בראשו מירי מחבלים ופונה במצב אנוש לבית החולים, שם נפטר. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בעפולה. הותיר אחריו אב, רעיה-סימה, בת-רגינה ושני בנים - דוד וחן. זמן קצר לאחר נפילתו נפטר אביו-חיים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז יצחק רבין: "שרול שירת בגדוד תותחנים. היה חייל מצוין. היווה עמוד התווך של הצוות. הצטיין כאיש מקצוע טוב. היה אהוד על חבריו ודבק במשימות שהוטלו עליו". ארגון הסטודנטים היהודיים ברומא נטע עץ לזכרו ביער הקרן הקיימת לישראל. בני משפחתו הנציחו זכרו בתרומה לבית-הכנסת, שיועדה לאמירת קדיש ולימוד משניות. בינואר 96' נספו סימה וחן טרכטנברוית, אלמנתו ובנו הצעיר של ישראל ז"ל, בתאונת דרכים מחרידה בגבעת המורה. יהא זכרם ברוך.