"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יהודה כהן, בן יקוט וסעדיה, נולד ביום ט' בסיון תש"ז (28.5.1947) במרוקו. עד גיל מצוות למד בתלמוד תורה והיה בין התלמידים המצטיינים. לאחר שנכנס בעול מצוות, עלתה המשפחה ארצה בשנת 1962 והלכה לגור במעברת "חצרים" בבאר-שבע. יהודה המשיך את לימודיו במרכז הנוער על-שם אלינור רוזוולט בבאר-שבע. היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד". יהודה היה אמור להתגייס לצה"ל בשנת 1964, אך מאחר שאחיו הבוגר התחתן, ביקש יהודה דחייה כדי לעזור בפרנסת המשפחה. כשקיבל את מבוקשו לא ידע נפשו מרוב שמחה על האפשרות שניתנה לו לעזור לפרנסת הוריו. הוא החל לעבוד בכל מיני עבודות ומטרתו היחידה לעזור ככל שיוכל למשפחתו, עד שיגיע זמנו להתגייס. כשהגיע זמן גיוסו לצה"ל התלהב מאוד כי הזכות להיות חייל בצה"ל נחשבה בעיניו כדבר גדול. לאחר גמר הטירונות נקבע תפקידו כתותחן-שדה והוא הוצב בגדוד נ"מ על ג'יפים. עם יחידה זו השתתף גם במלחמת ששת הימים. בעת שירותו הצבאי היה יהודה פקיד-מחסנאי בחיל התותחנים. בתעודת השחרור שלו צוין שהיה חייל טוב, מסור, אחראי ומילא את תפקידו כראוי. באוגוסט 1967 סיים את שירותו הסדיר בצה"ל. לאחר השחרור שב מלדאוג לפרנסת הוריו והחל לעבוד בכל מיני עבודות לסירוגין, במסגרות ובבניין, עד שלמד טפסנות בניין והתמחה במקצוע זה. יהודה היה חביב על כל חבריו בגלל אופיו וטוב ליבו. אדיב היה, נדיב ומסור לחבריו כפי שהיה מסור למשפחתו. סיפר עליו ידידו הקרוב שמעון פחימה: "את יהודה הכרתי לפני גיוסו לצה"ל. עוד באותו יום שהכרנו, גיליתי שהוא אדם טוב, עליז ושמח. ומיד נקשרנו אחד לשני כאחים. יהודה אהב לבלות וליהנות מהחיים. בכל מקום עשה שמח וכולם אהבוהו והעריכוהו". בשנת 1969 הכיר יהודה את עליזה ובשנת 1971 נישאו בני הזוג. בגלל בעיות דיור עברו להתגורר בקריית-גת ושם גם נולדה בתם טלי אך שאיפתם היתה לחזור לגור בבאר-שבע, קרוב להורים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא יהודה ליחידתו. הוא נשלח לסיני וסופח לגדוד אחר, שעמו עבר את כל ימי הקרבות. חבריו סיפרו שיהודה עודד אותם ברגעים הקשים, הקפיד על הופעה מסודרת ונהג באומץ לב. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), בעת חציית התעלה, נסע בשיירת תחמושת בין ההרים, ממערב לפאיד. תוך כדי נסיעה נפגע יהודה ונהרג מירי מהמארב על הנגמ"ש שבו נסע. השאיר אחריו אישה ובת (בתו השנייה נולדה לאחר נופלו ונקראת על שמו - יהודית), הורים, שני אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב טוראי. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית הכנסת על-שם רבי דוד משה זצ"ל בבאר-שבע; כמו כן הוציא הגדוד שלו לאור ספר בשם "סיפורו של גדוד תותחנים", ובו כלולים גם דברים לזכרו של יהודה.