"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

כהן סמי, בן אברהם ונעימה, נולד ביום י"ח בתשרי תש"ד (17.10.1943) בבגדד, בירת עיראק. עד לעליית המשפחה לארץ בשנת 1951 למד בבתי-ספר יסודיים והיה תלמיד שקדן וחרוץ. לאחר שעלה לארץ עם הוריו השתלב עם הנוער הישראלי וקלט את הערכים המאפיינים את הנוער - אהבת המולדת ושאיפה לקדמה. במשך השנה הראשונה התגוררה המשפחה בירושלים ולאחר-מכן עברה לתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "תורת משה" אשר בשכונת התקווה. מאהבתו את הארץ הביע את שאיפתו להמשיך את חייו כחלוץ בקיבוץ. מגיל י"ד היה בקיבוץ העוגן במשך שלוש שנים ובהן הראה עצמו כטוב-לב ונכון לעזור לכל אדם. בקיבוץ למד את מקצוע החשמלאות וכשיצא שוב העירה עבד במקצוע. בפברואר 1962, גויס לצה"ל ושירת בחיל-התותחנים ובו גמר את שירות החובה. היה מסור לעבודתו ומילא כל תפקיד ברצון ובמסירות. כאשר שוחרר, החליט לבנות בית ומשפחה והתגבר על כל הקשיים שבדרכו והגיע תוך עמל בחריצות האופיינית לו למקום שהגיע. הוא עבד קשה, כי שנא את הבטלה. עם פרוץ מלחמת ששת הימים גויס כאיש-מילואים והוטל עליו תפקיד של קשר, אך סמי לא ראה תפקיד זה כתפקיד מבצעי אשר ימצא בו סיפוק לכן, עמד בעקשנות שיציבו אותו בצוות תותח פעיל. חבריו בצוות, זוכרים את אומץ ליבו בקרב ואת מסירותו להצלחת המשימה שהוטלה על יחידתו. המשימה הייתה פריצת המתחמים העצומים של אום-כתף, שנתפרסמה כאחד הקרבות הקשים ביותר במלחמת ששת הימים. לאחר קרב זה המשיכה היחידה בפריצת הדרך לתעלה וסמי יכול היה לשמוח את שמחת העם בניצחון המזהיר. בחודש ספטמבר 1967 נקרא סמי למילואים. כארבעה ימים לפני תום שירות-המילואים שלו, פרץ קרב-התותחים הגדול באיזור תעלת סואץ והסוללה של סמי גילתה אז גבורה עילאית וירתה למרות היותה תחת אש כבדה. בקרב זה נפצע סמי פצע אנוש, פונה לבית החולים בבאר-שבע, וביום כ"ו באלול תשכ"ז (1.10.1967) מת מפצעיו. הניח אשה ובת. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול.