"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

שלמה (סולימן) כהן, בן אברהם ז"ל ושרה, נולד בפרס בט"ו בשבט בשנת 1945. באמרך את השם שלמה, מצטיירת לפניך דמות של בחור דינמי, גבוה, נאה, שחור תלתלים, עיניו ירוקות וחיוך תמידי על שפתיו. היה ילד שובב ופעלתן. בשנת 1950 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה במושב אליקים, שם בילה זמנו בציד ציפורים ועוד מעשי שובבות. לאחר שנה עברה המשפחה לגור במושב טל-שחר, שם החל דרכו לבית-הספר, שם אף פגש במורהו הראשון אלימלך ברקן. את בית-הספר היסודי סיים בהצטיינות ואף עבר בהצלחה את בחינות הסקר שהיו נהוגות אז. בבית-הספר היסודי היה שלמה פעיל מאוד בחוג הדרמטי ושיחק רבות בתפקידים הראשיים. את לימודיו בבית-הספר התיכון עשה שלמה בחולדה. קשה היה להגיע לשם. תחבורה סדירה לא הייתה. אולם שלמה, רכב יום יום על אופניו והגיע תמיד בזמן ללימודים. תהפוכות מזג האוויר ושאר מפגעים - לא הפריעו לו להתמיד בעקשנות בנסיעות אלה למען המטרה הגדולה - להשיג ולקנות דעת. באמצע שנת הלימודים הרביעית, עזב את בית-הספר בחולדה, כדי לגשת לבחינות בגרות אקסטרניות, כיון שהקיבוץ לא הגיש את תלמידיו לבחינות אלה. לאחר סיום הבחינות נותר בידו זמן עד לגיוס. את הזמן הזה ניצל לעבודה ושמר על מטעי-התפוחים של המושב. שלמה שמר בנאמנות ובמסירות וצויין ע"י משטרת בית-שמש כשומר הצעיר ביותר המוכר להם. בשנת 1965 התגייס שלמה לצה"ל ושרת בחיל הרגלים כמדריך בבסיס הדרכה. הוא השתחרר מצה"ל ב-1967 בדרגת סמל. עוד בתקופת השחרור החל לעבוד במושב כמרכז המשק. למרות גילו הצעיר היו אופקיו רחבים ומבטו קדימה. בשנת 1968 הפך להיות מזכיר חוץ וגזבר טל-שחר ופעל רבות לקידומו וביסוסו של המושב. בתקופה זו אף נשא לאשה את שרה התל-אביבית וקנה משק בכפר. שלמה שאף להיות מושבניק מצליח והגיע למשק יפה ומפותח. בשנת 1970 הפך להיות מנהל המכון לתערובת "תדמיר" ואף צוין ע"י העיתון "דבר", כמנהל הצעיר ביותר בארץ. גם בעבודה זו הצטיין בחריצותו ובמסירותו לעבודה. הוא היה חבר ויועץ לעובדיו ולכן גם יכול היה להפיק מהם את המקסימום. התקדמותו של שלמה בתחום העבודה היתה מהירה מאוד. בגיל צעיר הגיע להישגים מרשימים. הוא היה פעיל מאוד בשטח הפוליטי באזור וניבאו לו הצלחה והישגים גדולים. תוכניותיו לגבי המשק הפרטי שלו ולגבי המכון בו עבד היו גדולות והוא רצה להפוך את מכון התערובת לגדול והמשוכלל בארץ. תוכניותיו וחלומותיו אלה נקטעו עם פרוץ המלחמה. שלמה יצא למלחמה ביום הכיפורים בשעה 4.00 אחה"צ, ונילחם עשרה ימים במורל גבוה וללא לאות. הוא עודד את חבריו ואף הזמינם לחוג את ניצחון המלחמה על כר הדשא הירוק שליד ביתו. אולם שלמה לא זכה לראות את הניצחון. הוא נפל בגיזרה הדרומית במעבר המיתלה ב- 19 לאוקטובר, כ"ג בתשרי 1973. שלמה השאיר אחריו אשה ושתי בנות - שירלי וורדית, אחים והורים. בינתיים אף הלך אביו של שלמה לעולמו. יהי זכרם ברוך .