"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

שלמה (אבו) כרמל, בן רבקה ואהרון, נולד ביום כ"ב בשבט תש"ה (5.2.1945) באז'מר שבהודו ועלה ארצה בשנת תשכ"ה (1956). בבומביי למד בבית-הספר היסודי על-שם דוד ששון. לאחר שעלה ארצה, התגורר שלמה בקיבוץ יד מרדכי, אך חיי הקיבוץ היו קשים עליו והוא עקר לדימונה. תחילה עבד אצל קבלן פרטי ולאחר שהשתלם בקורס לחרטות, עבד בקריה למחקר גרעיני. הממונים עליו אהבוהו ושבחוהו על חריצותו ועל התמדתו וסמכו עליו בזכות אחריותו ודייקנותו. שלמה היה איש צנוע ועניו, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו. שקט היה, ביישן ומסתגר מעט. מעודו לא קבל ולא רטן, וקיבל כל דבר בשוויון נפש. אורך הרוח שלו וסבלנותו הרבה היו לשם דבר בקרב חבריו, שהכירוהו כאדם הממעט לכעוס וקל להתיידד. הוא הרבה לטרוח בהכנסת אורחים ביד רחבה ונדיבה, במאור פנים באדיבות ובנימוס. עדין נפש היה, נעים הליכות, נוח לבריות ומוכן תמיד לעזור לזולת, אפילו היה הדבר כרוך בקושי ובאי נוחות. שלמה גויס לצה"ל בסוף דצמבר 1967 והוצב לחיל התותחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס למרגמות כבדות 120 מ"מ. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו. אהוב היה על מפקדיו ושמש דוגמה לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו. בשנת 1971 נשא את חברתו רבקה לאישה. הוא היה בן טוב ונאמן למשפחתו, בעל מסור ואב אוהב. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני, שם השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפל שלמה בקרב באזור טסה, על ציר "עכביש". הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בדימונה. השאיר אחריו אישה ובן, אב, שני אחים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלמה ז"ל היה מסור לתפקידו ומילאו ללא חת. הוא היה אהוד על חבריו ועל מפקדיו והיה נאמן לצוותו".