"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

לוי לוי, בן שלמה ויונה, נולד בה' בטבת תשי"א (14.12.50) בראש העין. ילדותו היתה מאושרת. אביו, שהיה פועל בניין עסק בתורה וגם הורה אותה. כבן למשפחה מסורתית ואוהבת היה לוי ילד חביב וחברותי, נעים ויפה תואר. סיים את חוק לימודיו היסודיים בבית הספר "אגודת ישראל" בראש העין. אחר כן הצטרף לאביו כפועל בניין ועזר לו כדי להקל עליו את נטל כלכלת המשפחה בת 6 הנפשות. הוא היה פועל מצוין ומסור, שימש יד ימינו של אביו והצליח לחסוך די כסף כדי לרכוש לו קטנוע. מספר שנים עבד במלטשת יהלומים בפ"ת. כל הזמן התגורר בבית הוריו והיה להם בן מסור ואוהב. לוי גוייס לצה"ל בתחילת פברואר 1969 והוצב בחטיבת גולני. לאחר שסיים את האימון הבסיסי, השתלם בקורס לנהגי זחל"ם בבית הספר לשריון. במשך כל ימי שירותו היה חייל למופת ונהג מעולה. בתעודת השחרור שלו מן השירות הסדיר נכתב: התנהגות טובה מאוד, חייל אחראי וממושמע. בתחילת פברואר 1972 סיים לוי את שירותו הסדיר והוצב ביחידת מילואים. לאחר השחרור חזר לוי לעבוד במלטשת היהלומים והיה אהוב על הכל, משום שרכש כבוד לכל אדם באשר הוא אדם. תמיד שאף למצוא את דרך הישר ולהיות טוב בעיני אלוקים והאדם. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא ליחידתו ונשלח לסיני, שם השתתף בקרבות נגד המצרים. הוא לא חדל לדאוג למשפחתו וגם בעיצומם של הקרבות נגד האויב שלח גלויות הביתה כדי להרגיע את אוהביו. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד 12.10.73 כשהביא תחמושת במשאיתו לאיסמעליה, נפגעה המכונית מפגז אויב ולוי נהרג. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר הרצל. השאיר אחריו אשה ובת, הורים שלושה אחים ואחות. במכתב לאלמנה הצעירה ולמשפחה השכולה כתב מפקדו "חיילי ומפקדי הגדוד מרכינים ראשם לזכרו של רב"ט לוי לוי ז"ל, שנפל בעת שירותו בגדודנו במלחמת יום הכיפורים. נזכור כולנו את לוי כחייל וכנהג טוב וכבחור חביב, שהיה מסור לתפקידו ללא גבול ובעת מילוי תפקידו כמוביל תחמושת, נפגע פגיעה ישירה על ידי פגז. יהי זכרו ברוך". כתב עליו אחיו הצעיר רחמים "...יש אדם שאת השלמות שלו הוא משיג רק בגיל מאה ועשרים שנה ויש מי שמשיג שלמותו בגיל שבעים. אני בטוח שאחי הגיע לשלמות שלו בזמן המלחמה, ואז מסר את נשמתו לאלוהיו". המשפחה תרמה ספר התורה לעילוי נשמתו.