"הצבי ישראל על במותיך חלל..."

יצחק יואל מרוק, בן אברהם וטובה, נולד בגרמניה ביום י' אדר תש"ח (20.2.1948). בגיל שנתיים עלה עם הוריו ארצה. גדל והתחנך בקיבוץ איילת השחר. את שרותו בצה"ל עשה כקצין תותחנים בבקעה. ביולי 1971 נשא לאשה את גאולה ועבר לקיבוצה, שדה נחמיה, שם נולדו הבנות, ענת ומיה. במלחמת יום הכיפורים לחם ברמת הגולן. נפל בשמחת תורה כ"ב תשרי תשל"ד, 18.10.1973 ליד טרנג'יה שבמובלעת הסורית. בבואנו לתאר את העקרונות לפיהם חינכנו את בננו, אנו רוצים לציין קודם כל, שחינכנו אותו לקראת חייו כמבוגר, בחופש מוחלט ובעצמאות מלאה. הוא היה בן נבון אשר שמע בקולנו. בביה"ס היה תלמיד טוב, והיה מקובל מאד על חבריו ללימודים. הוא אהב משחק וספורט ואף עבר קורס למדריכי ספורט במכון וינגייט. ענפי הספורט האהובים עליו ביותר היו כדורגל, כדורסל ושחיה. הוא אהב מאד לטייל. וכבר בגיל 13-12 ערך טיול ברגל עם שניים מחבריו מאיילת-השחר. הם עברו מעל הרים, בשדות ובגבעות לנהריה וחזרה, ולנו בקיבוצים שבדרך. את השירות הצבאי לקח יצחקי ברצינות גמורה - וכאשר כבר היה קצין, ועמד לפני סיום שרותו הערנו לו פעם על משהו, ואז השיב בבת הצחוק האופיינית לו: "כמפקד על 100 איש ויותר, יודע אני את אשר אני עושה". עם לידתה של בתו הבכורה - ענת - ראינו בהערצה את אהבתו השקטה לוולד הקטן. שאלנו אותו על ידיעותיו בנוגע לתינוקות, ושב ענה לנו: "יודע אני". וכעת הוא איננו. ברוך דיין אמת.